מקור השחיתות השלטונית

אולמרט וקצב

כתב: טל ירון

סיעו בעריכה: חברי התנועה

לאחר שקריאות החמס כנגד השחיתות הפושה במערכת השלטונית הישראלית הגיעו עד לרמות הבכירות ביותר,נשאלת השאלה, מה הן הסיבות להיווצרה?

כדי לנסות ולהבין את הסיבות, אני פונה אל משנתו של ז'אן ז'אק רוסו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרו האמנה החברתית. ז'אן ז'אק רוסו אולי אינו חוקר מודרני במדעי המדינה, אך נמנה על אותם מתי מעט בהיסטוריה שהיתה להם יכולת להסתכל על מערכות מורכבות ולהבין את החוקים הפועלים בקרבן. מכל כתבי המדינה שקראתי (אפלטון, מיקיאוולי,לוק, רוסו, מעט ממונטיסקויה ומיל) רוסו הוא זה שבונה להערכתי את ההבנה ברורה ביותר והספציפית ביותר לבניינו של שלטון נכון, ולהבנת פגמים שנוצרים בשלטון. במקרים בהם רוסו אינו מפרט מספיק לסיבת החוליים אני אוסיף מעט ממשנתו של מיקיאוולי, שהבנתו בשלטון ותכחיו הקנו לו שם גדול בהיסטוריה של מדעי המדינה.

רבים מבקרים את רוסו וטוענים כי הוא אבי הדיקטטורות המודרניות בסגנון סטאלין או היטלר, בהם הדיקטטור הוא גם הריבון, וקובע רצון הקבוצה. אך להערכתי, ביקורת זאת נובעת מאי-קריאה של כל הספר, ואי הבנה של מה-הוא ריבון ומה-הוא שליט במשנתו של רוסו. ההמשיכים לקרוא את את המשנה של רוסו, יגיעו לספר ג' בפרקים על הממשלים, בו רוסו משבח את הממשל הנבחר, ומציג את הבעיות הקשות המצויות במשטר דיקטטורי או מלוכני.

כדי להבין את מקור השיחתות השלטונית בישראל, או בכל מקום אחר, יש להבין תחילה כיצד בנוי שלטון רצוי.

השלטון ע"פ רוסו

רוסו טוען כי שלטון בנוי מארבע רבדים שונים. הרובד הבסיסי הוא העם, שממנו נובע הרובד הכי גבוה, הושלט בחברה. הרובד השולט הוא ה"רצון הכללי" של העם. רובד זה, משקף את רצון הכללי של הקבוצה נקרא "הריבון", ומכוחו פועלת הקבוצה. הרובד שכפוף ל"ריבון" הוא השליט. באופן אופטימלי השליט צריך לפעול על פי הריבון (הרצון הכללי), והוא נדרש לכוון את המדינה על פי רצון העם. כדי לסייע לשליט במלאכתו קיים הרובד השלישי, שהוא השלטון, או הרשות המבצעת שמאפשרת לרצון השליט שנובע מהריבון (הרצון הכללי), לבוא לידי ביטוי.

השליט אינו חייב להיות אדם אחד. במידה ואדם אחד שולט בגוף הזה, השלטון נקרא מונרכיה או דיקטטורה,השלטון על פי רוסו במידה וכמה אנשים שולטים בגוף הזה, השלטון נקרא על פי רוסו אריסטוקרטיה, ובמידה וכל האזרחים משתתפים בגוף הזה השלטון נקרא בפי רוסו דמוקרטיה.

אדם יכול להגיע למעמד שליט בכמה דרכים. דרך אחת היא על ידי השתלטות בכוח. דרך נוספת היא על ידי הורשה. מלכים על פי רוב מקבלים את מעמד השליט בהורשה מאב לבן. גם כאשר יש אריסטוקרטיה ניתן להעביר את החברות באריסטוקרטיה בירושה. ברומא התקיימו תקופות שבהן האפשרות להגיע לסנאט, הגיעה בירושה. הדמוקרטיה הנציגית שכיום קיימת במדינת ישראל היא למעשה סוג של אריסטוקרטיה, אך החברות באריסטוקרטיה אינה עוברת בירושה, אלא מתקבלת על ידי הבחרות בידי הציבור. למעשה, מה שאנו קוראים לו כיום דמוקרטיה, הוא על פי רוסו "אריסטוקרטיה נבחרת".

כאמור יש בשלטון שלנו 120 אריסטוקרטים שנבחרו למשך ארבע שנים לנהל את המדינה. אם לא תתבצע השתלטות עוינת, אזי מידי ארבע שנים נבחרים 120 אריסטוקרטים שונים שינהלו עבורינו את המדינה.
הרובד שנמצא בין העם לשליט הוא רובד השלטון או כפי שאנו מכנים אותו כיום, רשות מבצעת. היא זאת שאמורה להוציא לפועל את את הוראות השליטים. אם השליטים לדוגמה מעוניינים שימוקמו רמזורים בכל הצמתים הסואנים, תפקיד השלטון (הרשות המבצעת) הוא לגרום לרצון השלטים לבוא לידי מימוש ולמקם רמזורים בכל הצמתים הסואנים. כיום מקובל לקרוא לשליטים "הרשות המחוקקת" ולשלטון "הראשות המבצעת".

באופן המיטבי, השליטים אמורים להקשיב לרצון הכללי של האזרחים (לריבון), לקבוע מהלכים שיקימו את הרצון הכללי במיטבו ולהורות לשלטון (לראשות המבצעת/לשלטון) לבצע את המהלכים שיקימו את רצון הקבוצה. אלא שבפועל מתחוללות קלקלות רבות המונעות מהרצון הכללי להיות הריבון האמיתי.
מקור הבעיתיות

הבעיות שמונעות תיפקוד כזה הן רבות ומגוונות, אך עיקרן מתומצת ומוסבר על ידי רוסו בתיאור התנהגות השלטון דווקא (הבירוקרטיה/ראשות מבצעת). רוסו מסביר כי לכל קבוצה שלטונית יש שלושה אינטרסים שונים.

  • יש את האינטרס של שלמענו נבחרה הקבוצה (במקרה של השלטון, המטרה היא להוציא לפועל את רצון הקבוצה).
  • האינטרס השני הוא האינטרס של הקבוצה עצמה, שבמקרה דנן הוא לשמור על קיום הבירוקרטיה.
  • לבסוף האינטרס האחרון הוא האינטרס האישי והצר של כל אחד מחברי הבירוקרטיה. באופן מיטבי האינטרסים של העם היו אמורים להיות מעל האינטרסים של השלטון ומעל לאינטרסים של הפרט הבודד בקבוצה השלטונית, אך בפועל נוצר בד"כ מצב בו האינטרס האישי עולה על האינטרס הקבוצתי ושניהם יחד מאפילים על האינטרס שלשלמו נבחרה הקבוצה השלטונית.

ככלל, אומר רוסו, ככל שקבוצה שלטונית מתקיימת יותר זמן, כך האינטרס הקבוצתי והאישי הולך וגובר על האינטרס שלשמו נבחרת הקבוצה. כאשר קבוצה מתקיימת הרבה זמן אנשי הקבוצה לומדים לזהות את מרכזי הכוח הפנים קבוצתיים וחיבורי הכוח בין הקבוצות השונות, ולומדים לנצל אותם לטובתם האישית. כך נוצר מצב שמצד אחד יש יתרון לוותק של הקבוצה, אך מצד שני הוותק הוא גם זה שמאפשר לאינטרס האישי לגבור על האינטרס הציבורי.

זאת כנראה הסיבה לכך שמוסדות השלטון הישראלי הולכים ומושחתים. אומנם אנו חיים באריסטוקרטיה נבחרת, אך רבות מקבוצות השלטון אינן נבחרות והן נשארות קבועות. אנו בוחרים מפלגות, אך איננו בוחרים את מרכזי המפלגות ואת מוסדות המפלגות. אנו בוחרים חברי כנסת אך איננו בוחרים את המנגנון הבירוקרטי, את השופטים, את המנהלים או כל קבוצת אחרת בשלטון. כך נוצר מצב בו מרכזי המפלגות שקיימים עשרות שנים, למעשה הופכים לקבוצות המונעות מאינטרסיים אישיים. גם חברי הכנסת, שאמורים להתמנות על פי הבחירה שלנו, למעשה נבחרים על ידי מרכזי המפלגות, ולכן הם חייבים את בחירתם לחברי המרכז ולא לציבור. וכך נוצר מצב בו ח"כ חייב לשרת את מטרותיו של חבר המרכז ולא של הבוחר הישראלי שבחר אותו. כתוצאה מההשפעה הגדולה שיש לחברי המרכז, חבר-הכנסת ימנה את המקורבים לחברי המרכז למשרות בכירות, או יזמין את חברי המרכז לסוף שבוע במלון, וגו'.

גם כאשר יש פריימריז פתוחים בהם כל חברי המפלגה בוחרים את חברי הכנסת ואת יושב ראש המפלגה, יש סיכון להשחתה, כיוון שבחירות אלו מצריכות מסע בחירות גדול. כדי לממן את הבחירות הנרחבות חברי-הכנסת נדרשים לעזרתם של בעלי הון. ושוב נוצר מצב בו למעשה חברי-הכנסת צחויבים לרצונם של בעלי ההון שעזרו להם להיבחר, ולא לרצון הבוחר שבחר בהם.

דרכים אפשריות לפתרון הבעיה

אחת הדרכים היעילות להתמודד עם הבעיה הזאת היא יצירת קשר בין קיום הקבוצה לאינטרסים שלשמה הקבוצה הוקמה. קשר כזה נוצר באופן טיבעי בשוק החופשי. העסקים הם קבוצות הפועלות למען יצירת מוצרים שבהם הציבור מעוניין. כאשר קבוצות העסקים הפועלות כדי ליצור או לשווק סחורה, תלויות לקיומן ברצון הקונים לקנות את המוצר אותו הן מספקות. אם המוצר שהן מייצרות אינו נושא חן בעיני הצרכנים, קיומה של הקבוצה עלול להיות בסכנה, ולעומת זאת אם הצרכנים מעוניינים במוצר ומוכנים לשלם עליו, מצב הקבוצה יכול להשתפר. בצורה כזאת נוצרת סלקציה בשוק לקבוצות שמסוגלות לספק מוצרים שהקונים אכן יקנו.

במשק הממשלתי-סוציאליסטי, בו התלות של קיום הקבוצות היוצרות או משווקות אינו תלוי ברצון הקונים, נוצרות קבוצות רבות שאינן מייצרות מוצרים שהקונים רוצים, והקבוצות ההלו הולכות ומסתאבות ונוצר משק לא יעיל.

בממשל המדיני ניתן במידת מה להעתיק את הקונספט הזה. לצורך כך יש חשיבות להגדיר קשר בין המוצר שהממשל מייצר לבין קיומו של הממשל. זאת אולי הסיבה שבגלל טען ג'ון לוק כי אין לכפות את המיסים, אלא לאפשר לאזרחים להחליט אילו מיסים הם נותנים. כך, כאשר האזרח מקשר בין טיב המוצר שהוא מקבל, קרי טיב השלטון, וכמות הכספים שהוא משקיע בממשל, נוצר הקשר בין קיום הממשל והמוצר שהוא יוצר. כתוצאה מכך, אנשי השלטון יאלצו כל הזמן להשביע את רצון הציבור, ולדאוג שהשרות שהאזרח מקבל יהיה מיטבי. בנוסף השלטון יצטרך לדאוג לשגשוג מירבי של האזרחים, כדי שהללו יוכלו לתת בקלות רבה יותר מיסים ביד רחבה יותר.

דרך אחרת, הרבה פחות רדיקלית היא להחליט שבמידה ומשרד ממשלתי מסוים לא ישביע את רצון האזרחים, היו"ר של המשרד יפוטר. כתוצאה מכך יתרחש תהליך של ברירה ציבורית למנהלים המסוגלים לארגן משרד שיפעל לשביעות רצון הציבור. באותה מידה ניתן יהיה לפטר את ראש הממשלה מרגע שהתמיכה בו תרד מתחת לאחוז מסויים, לאורך שניים עד שלושה סקרים. כך כל משרד ציבורי או ממשלתי יצטרך לעמוד בביקורת ציבורית ולזכות באמון הציבור, כדי שהעובדים בו ומנהלים יזכו להמשיך להתקיים מכספי הציבור.

על פי תהליך זה, אם לדוגמא, תגיעו למשרד הרישוי הקרוב למקום מגוריכם, ותגלו כי אתם נאלצים לעמוד בתור מעבר לזמן סביר, תוכלו לפני צאתכם למלא במסוף המקומי את דו"ח שביעות הרצון שלכם. ואם בסוף החודש יתגלה כי מספר רב של אזרחים התלוננו על איכות השירות, מנהל המשרד ייודע על כך, ואם גם בחודש הבא דו"ח שביעות הרצון ישאר נמוך, הוא יאלץ למצוא לעצמו מקור פרנסה אחר, שאינו מבוסס על כיסם של אזרחים שזמנם חשוב להם. כמובן שכדי לאפשר לאותו מנהל לנהל את משרדו ביעילות, ינתנו סמכויות לפטר ולגייס עובדים על פי ראות עיניו. התפיסה הקיימת שעובד ציבור זכאי לקביעות היא בדיוק זאת שיוצרת שחיתות וסיאוב ממסדים בשלטון הישראלי. אם אדם מעוניין לשרת ציבור, עליו לדעת כי הוא חיי על כספי הציבור וחייב לתת לציבור את השרות המגיע לו, ולא הוא ימצא את עצמו נאלץ לחפש לעצמו עבודה אחרת.

לשיטה זאת יש אולי גם מגבלות. המגבל העיקרית שמועלית כנגד שיטה זאת היא בפופוליזציה של הממשל, כדי לשאת חן בעיני האזרח ואי יכולת לנהל תוכניות לטווח ארוך. כדי למנוע זאת יש לחפש קריטריונים נוספים להערכת טיב המוצר שהמשרדים הממשלתיים מייצרים. אני מניח ששיטות להערכת טיב המוצר כבר פותחו בתעשיה, וניתן לנצלן לטובת הממשל.

ישנו גם חשש שהמערכות שאמרות לייצג את רצון הציבור יעברו עיוות. והאפשרויות לכך רבות מאד. לדוגמא ניתן לגרום למכשירי המשאל או סקרי דעת הקהל להראות תוצאות שיקריות. או שבעלי הון יכולים לגייס אנשים מוכשרים מאד ש"יעצבו" את דעת הקהל לטובת אנשי ההון. או שקבוצה נחושה מאד תדאג ליצור רעש תקשורתי שיראה כרעש של קבוצה גדולה בהרבה.

כל אלו הן בעיות שאנו נצטרך להתמודד איתן בדרך לדמוקרטיה אמיתית.

הפתרונות הללו יכולו להגיע להערכתי רק כשהנושא יתחיל לתפוס תאוצה, ויותר מכוני מחקר ומחקרים אקדמאים יעסקו בנושא, ויותר חברות יצעיו פתרונות לסקרים מהימנים. כדי שהפרויקט הזה יצליח יש עוד לערוך מחקר רב שיבדקו כיצד רצון הציבור האמיתי יכול לבוא לידי ביטוי במערכת המדינית המודרנית. לכן רק אם נתחיל לנוע בכיוונה של דמוקרטיה אמיתית, יתגבר המחקר בנושא, ויחד איתו יגיעו גם הפתרונות הדרושים להתמודדות עם הכשלים שעומדים בפני שיקוף אמיתי של רצון הציבור במערכת הממשל המדיני.

ולסיום, שיר על שחיתות מתוצרת הארץ מבית כוסברה – לאתר

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “מקור השחיתות השלטונית

  1. שלום טל!

    נקודה חשובה לגבי הבנת האדם שיכולה לשפוך אור על הנושא: בתקופה האחרונה מתחילים מדעי הטבע ובמיוחד ביולוגיה להשפיע על הבנתנו את האדם ומניעיו. המחשבות על "הלוח החלק" , "הפרא האציל" ועוד רעיונות שבבסיסן לא עמדה בחינה ביולוגית של העובדות נעלמות ומחליפים אותם ממצאים סטטיסטיים המגובים באבולוציה הביולוגית.

    התכונות החשובות השליליות שנראה כי הן משותפות לבני אדם באשר הם בני אדם (יש גם תכונות חיוביות אך השליליות רלונטיות לפוסט שלך):
    1. אנוכיות. בני אדם לא מבלים פרק זמן בדאגה לאחרים * אלא * אם כן חינכו אותם לכך ולימדו אותם להנות מכך.
    2. למרות (1) בני אדם בדברים חשובים עדין דואגים רק לעצמם ולצאצאיהם. לדוגמא: אנו לא נותנים כסף סתם כך וגם אם כן אז לא הרבה. אנו לא מורישים כסף לילדים של שכננו או אפילו של החברים שלנו או לאחינינו.
    3. בני אדם נוטים להונאה עצמית בקונפליקטים מוסריים: אם עשיתי משהוא לא מוסרי אז אני אשכנע את עצמי שהמעשה מוסרי, שכונותי היו טובות או שתוצאות מעשי לא היו נוראיות. לאחר שכנוע פנימי שכזה אני * באמת * אאמין שלא עשיתי דבר רע. אפילו תוכל לבדוק את אותי במכונת אמת ותראה שאני מאמין בכך.

    יש עוד תכונות אך אילו החשובות לדיון שלך. קח את התכונות הללו ברמה האישית, צרף אותם לתיאוריה הקבוצתית של רוסו וקיבלת הסבר די מקיף על "מדוע השילטון מושחת".

    ולבסוף: מזל טוב על הבלוג!

  2. עוד נקודה: היום נעשים מחקרים בפסיכולוגיה קבוצתית ויתכן שיש הבנות יותר מדויקות מרוסו לגבי התהליכים בקבוצה ובדיוק איך הם מתפתחים. יכול להיות שהכרת הנושאים הללו יכולה לחזק את הטיעונים שלנו. בכל מקרה אני חושב שבמקרו רוסו צדק. מישהוא מכיר אנשי פסיכולוגיה קבוצתית שיכולים להאיר את הנושא או להמליץ על חומר לקריאה?

    מרק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s