על השיתוק השלטוני בישראל

כתב: איתי לירון

השיתוק השלטוני בישראל

אחת מהבעיות המרכזיות של מדינת ישראל היא ההרגשה שאין במדינה "בעל בית". לא פעם מוזכר בדיון הציבורי המושג "היכולת למשול" – הכוונה היא ליכולת שיש לממשלה להוציא החלטות לפועל. תיאורטית, ממשלת ישראל היא הריבון, והיא יכולה לדון בכל נושא ולקבל כל החלטה שהיא. במציאות, הממשלה נתונה במאבקים בלתי פוסקים עם מוקדי כח אחרים (מפלגות, פלגים בתוך מפלגה, בעלי הון) והיכולות שלה מוגבלות למדי. התוצאות של חולשת הממשלה הן מגוונות מאוד, והתוצאה הברורה ביותר היא חוסר הפעולה של הממשלה. גורמים בעלי כוח מונעים את עצם העלאת הדיון או שמים מקלות בגלגלים וקוברים את ההחלטה. העברת נשוא מסויים ל"בדיקה" ע"י ועדה היא דרך נפוצה להתחמק מהטיפול בה. מהוועדה, הדו"ח מועבר לקבורה כדין בארכיון המדינה, ורק הבעיה עצמה תמשיך להתקיים. ועדות לקביעת שכר הלימוד באוניברסיטאות, ועדות לחוק המילואים, ועדות לשינוי מבני בצה"ל – כל אלה הן בעיות שעוברות כמו במרוץ שליחים ממשלה אחת לממשלה שאחריה. לפעמים גורמים שונים מונעים מהממשלה לאכוף את ההחלטות שהיא עצמה קיבלה. ההשתלטות על אדמות המדינה בנגב היא רק דוגמה אחת לזה, אך יש עוד דוגמאות רבות.

התופעות הנ"ל אופייניות בד"כ לבעיות לא מוחשיות – כאלה שיהיה קשה לראות בפועל את הנזק שהבעיה גורמת. התפוררות מערת החינוך, לדוגמה, תגרום בלי שום ספק לבעיות בכל תחום אפשרי: עליה בפשיעה, ירידה כללית באיכות העובדים, מצביעים שלא יודעים איך דמוקרטיה עובדת, ועוד. אבל את התוצאות נראה עוד הרבה שנים, ובכל מקרה, שמישהו יראה לי נתונים שקושרים בין ההשגים במבחני המיצ"ב עכשיו, לאיכות כח האדם עוד עשרים שנה. אז למה אנחנו צריכים לדאוג?

עד כאן כתבתי על בעיות לא מוחשיות, או לא מאוד חמורות. אבל מה עם בעיות חמורות מאוד, או לפחות כאלה שהתוצאה שלהן תיהיה מיידית וברורה? בהן הממשלה דווקא מטפלת, אבל בסגנון של מכבי אש, עם מדיניות של כיבוי שריפות. משקי המים והחשמל דווקא זוכים לטיפול, אך רק כדי לשמור על המינימום הדרוש (דוגמאות כאן וכאן). ישראל כבר שנים נשארת בקצה גבול היכולת שלה לספק מים וחשמל. ראוי לבחון את הטיפול במשבר המים והחשמל אל מול הטיפול בהסברה בעולם על הסכסוך עם הפלשתינאים. אין ספק שהבעיות הביטחוניות של ישראל הם מאוד חשובות. ולמה בכל זאת לא ממנים שר הסברה? כיוון שהסברה טובה יותר לא תגרום להישגים מידיים ומוחשיים. היא תאפשר חופש פעולה לישראל, ורק בעתיד הרחוק, בקשר שקשה יהיה לראות, תביא לירידה בנפגעים הישראלים. בעיות לא דחופות פשוט נדחקות הצידה ולא מטופלות בכלל (שינוי חוק השבות, לדוגמה, שהיה ראוי שלפחות יעלה לדיון ציבורי לנוכח הביקורת על מספר העולים הלא יהודיים שמגיעים לארץ). כך, הממשלה זונחת בעיות שהנזק שיגרם מהן הוא לא מוחשי, או לא מידי וברור.

הנושא האחרון שאני אזכיר כאן הקשור לואקום השילטוני הוא התחלופה הגבוהה של ממשלות ושרים. 60 שנה אחרי הקמת המדינה, ברור כבר לכולם שבחירות כל 4 שנים הם המלצה בלבד, או שאיפה. בפועל, מעט ממשלות בישראל החזיקו מעמד 4 שנים. השנה, שישראל חוגגת 60 שנות עצמאות, היינו צריכים לבחור את הכנסת ה- 15, וממנה הייתה צריכה להתמנות הממשלה ה- 15. בפעול, לפני שנתיים בחרנו את הכנסת ה- 17 (שזה עוד ממש לא נורא), וממנה התמנתה הממשלה ה- 31! כמה זמן הממשלה של אולמרט תשרוד? נחיה ונראה. אבל התחלופה של ממשלות היא רק חלק מהסיפור – פעמים רבות שרים מתחלפים בתוך הממשלה, מבלי שהממשלה עצמה נופלת. כך, למשל, מ- 1966 התחלפו 19 שרי ביטחון שונים, כאשר לכל אחד תקופת כהונה ממוצעת של 26.5 חודשים, ו -22 שרי אוצר, עם 23 חודשים בממוצע לכהונה של שר. (הנתונים כולם מאתר הכנסת). אני לא חושב שצריך להסביר הרבה למה שתחלופה גבוהה של ממשלות ושרים פוגעת במדינה. מספיק להזכיר את המדיניות הלא עקבית, ואת תקופת ההתאקלמות שכל שר צריך לעבור, בשביל להבין למה הדבר רע.

איך דמוקרטיה ישירה יכולה לעזור?

השיתוק האוחז במערכת השלטון בישראל הוא כמובן תוצאה של שני דברים: הפיצול בחברה הישראלית, והביטוי שהוא מקבל במערכת הפוליטית. את החברה הישראלית בהחלט כדאי לשנות, אבל עד שנצליח, אם בכלל, כדאי וראוי מאוד לשנות גם את המערכת הפוליטית שלנו. דמוקרטיה ישירה תוכל לטפל בביטוי שהפיצול בחברה הישראלית מקבל. בדמוקרטיה ישירה ההצבעה היא לא עבור מפלגה, אלא עבור רעיון מסויים, או החלטה. דבר זה בעצם מבטל את כל המאבקים הפוליטיים שגורמים לשיתוק – בכל מקרה, בסופו של דבר, העם יגיע לידי החלטה כלשהי. אם הממשלה לא מגיעה לטפל בפשיעה המאורגנת ובעונשים הקלים שנותנים השופטים בישראל – הציבור יטפל בזה. הממשלה לא מוצאת לנכון למנות שר הסברה? הציבור יטפל גם בזה. כך, גם כשהממשלה לא פועלת, המדינה עדיין יכולה להתקדם ע"י יוזמה אזרחית. כמובן שגם כל הדוגמאות מתחילת הפוסט הן דוגמאות לנושאים אותם יכול להציבור לקדם בעצמו: חוק המילואים, רפורמה בחינוך ועוד.

דמוקרטיה ישירה יכולה לטפל גם במוקדי הכח שמשפיעים על הממשלה. גם הציבור אומנם חשוף להשפעה של מוקדי כוח – קבוצה של בעלי הון יכולה לממן הסברה הרבה יותר יעילה, לדוגמה. אך הרבה יותר קשה לקנות 5 מיליון בעלי זכות בחירה, מאשר את הפקידים במשרד האוצר כאן למשל, או כאן). כאשר מוקד הכוח הוא קבוצה בתוך מפלגה שבוחרת את הח"כים ההשפעה שלה מבוטלת כמעט לחלוטין בדמוקרטיה ישירה. קבוצה כזאת יכולה אולי ללחוץ על החלטה לכיוון מסויים, או אפילו לפעול כדי למנוע מנושא מסויים מלעלות לדיון, אך אם הנושא מספיק חשוב, העם יחליט בו בעצמו. לעיתים הממשלה עצמה נמנעת מלטפל בנושא מסויים מפחד שהדבר יביא לפיזור שלה עצמה. גם כאן, הציבור יחליט טוב יותר מהממשלה. שלושת המקרים הנ"ל הם דוגמאות קלסיות למקרים בהם האזרחים (כלומר אנחנו!), היינו מקבלים החלטה שהייתה הרבה יותר טובה למדינה, אם רק הייתה ניתנת לנו האפשרות להעלות הצעות בעצמינו.

דמוקרטיה ישירה תוכל גם לטפל בבעיית יציבות הממשלה (תלוי כמובן בשיטה של דמוקרטיה ישירה שתונהג). בנושאים בעייתיים, שיכולים לגרום לפירוק הממשלה או פיזור הכנסת, הממשלה תוכל למסור את ההחלטה בידי הציבור. לחלופין, הציבור פשוט יוכל לקחת את ההחלטה מידי הממשלה, ברגע שיתגלו הסדקים הראשונים בקואליציה. כך או כך, מרגע שההחלטה עוברת לידי הציבור, השותפות בקואליציה לא יצביעו כל כך מהר על פירוק הממשלה. הנשק העיקרי של המפלגות – פירוק הממשלה או קבלה של דרישות שונות – ילקח מהן בנושאים החשובים.

שיטת שלטון טובה מאפשרת לעם לעצב את המדינה כפי שהוא רוצה. נהוג לחשוב שבשיטה כזאת יש ייצוג הולם לרצון העם בפרלמנט, אך גם מספיק כוח בידי הממשלה להוציא את הרצון הזה לפועל. אך למעשה, זה לא נכון. החלוקה בין ייצוג הרצון בפרלמנט לבין הפעולה בידי הממשלה נעשית רק בגלל שאנשים לא מכירים שום מבנה אחר לדמוקרטיה, מלבד פרלמנט וממשלה. דמוקרטיה ישירה תיצור למעשה אפיק התקדמות חדש בפוליטיקה הישראלית, אשר יושפע הרבה פחות מהרכב הממשלה ומהמשברים שלה. בעזרת דמוקרטיה ישירה, נוכל לעצב בצורה הרבה יותר טובה את המדינה כפי שאנחנו רוצים אותה.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “על השיתוק השלטוני בישראל

  1. פוסט יפה שמסביר בצורה ברורה את האפשרות של דמוקרטייה ישירה לסייע, אבל לא ברור אם באמת נוכל לעצב את המדינה יותר טוב כל עוד אין שיטה ספציפית לעשות את זה.
    אולי יש מקום להשוואה בין המערכות של הדמוקרטייה הייצוגית לפתור את הבעייה, לבין מערכות אפשריות של דמוקרטיה ישירה.

    חוץ מזה, אני חושב ששיטת שלטון טובה נמדדת גם ביכולת שלה לאפשר לעם לעצב את המדינה בצורה מושכלת ולא רק נאמנה לרצון המיידי שלו. הרבה מהביקורת נגד דמוקרטיה ישירה טוענת שרצון העם יכול להוביל לפופוליזם..

    וכמה דברים נוספים:
    הדמוקרטיה הייצוגית מטפלת באופן ישיר בעיקר באפשרות של שלטון בפרספקטיבה של 4 שנים, בטווח הזה לאזרחים יש יכולת להפעיל שיקול דת, בעיקר כדי להפיל שלטונות רעים. השיטה המפלגתית מרככת גם את ההשפעה הזאת, ולכן אולי מאפשרת שחיקה איטית של איכות השלטון שקשה לעצור. נראה לי שעם השיטות החדשות שיש לארגון המידע ולתקשורת, הגיוני שאפשר יהיה להחליט החלטות מושכלות גם במרווחים קצרים יותר, אפילו בלי שינוי תרבותי יסודי.

  2. איתי ועוז,

    איתי,
    פוסט חשוב מאד, עם דוגמאות מצויינות.

    עוז, הדברים שהעלת הם נכונים. אנחנו עדיין רחוקים מאד מעיצוב הבנה ברורה מהי דמוקרטיה ישירה. גם שתי האופציות שקיימות שהועלו באתר עדיין מאד בוסריות. כיצד הציבור מניע תהליכים? כיצד הוא עוקף את החלטת הכנסת, כיצד מונעים מגורמי הון יתר השפעה. אלו בעיות שאנו צרכים לברר היטב. אני מקווה כי חברים נוספים בעלי ידע במדעי החברה והמדינה, מרחיבי הבלוגוספירה יצטרפו ויעזרו לעצב שיטות יעילות כאלו. אני אנסה, בע"ה לחדד את השאלות הללו בהמשך החודש (חפש תחת קטוגריה: פילוסופיה).

    רק כחומר למחשבה, הצורך של מדינה לעצב את דרכה בצורה מושכלת, ולא רק להענות לרצון המיידי, באה ליד ביטוי באופן עקרוני במבנה הביקמרלי שמאפיין את הפרלמנט הבריטי והקונגרס האמרקאי (חפש בוויקיפדיה Bicameralism). בקונגרס האמריקאי יש נציגים הנבחרים בצורה ישירה לסנאט לתקופה של שש שנים. ולבתי הנבחרים נבחרים נציגים לתקופה של שנתיים. הסנאטורים הם ה"חכמים" שאמורים להיות בעלי ראיה לטווח ארוך (השם סנאטור על פי וויקיפדיה העיברית הוא "אדם זקן", כלומר חכם). בעוד שהנציגים הם אלו שנועדו לייצג טוב יותר את הרצון המיידי. בצורה כזאת נוצר איזון בין הצורך בהענות מיידית לבין הצורך בחשיבה לטווח ארוך. השאלה היא האם אנו יכולים להציע מנגנון טוב יותר שימנע את הבעיות שיש בממשל הקיים בארה"ב (גם שם יש בעיות שחיתות).

  3. אולי במקום להתמקד בכשלים של הדמוקרטיות, שלפחות החלקים שלהן שבפריחה ידועים במאמצים הכנים שלהם לתקן אותם, עדיף לבדוק את המגבלות של הדמוקרטיה הייצוגית, דברים שהיו רצויים באידיאל אבל אי אפשר לממש אותם, ולראות איך הדמוקרטיה הישירה יכולה להתגבר עליהם.

  4. לדעתי המחשבה הנכונה היא דווקא לנסות לראות מה הבעיות שמהם יכולה לסבול דמוקרטיה ישירה ולנסות להתמודד איתן – שכן כפי שראינו חלק מהביקורת על דמוקטרריה ישירה היא לא שהשיטה הקיימת היא אידאלית אלא שדמודקטיה ישירה היא דבר פחות טוב.

    אני חושב שעד כה עלו מספר בעיות חשובות על ידי מתנגדי הדמוקרטיה הישירה
    1- חוסר היכולת לנהל דיון מושכל ואפקטיבי בין מאות אלפי אנשים (או בואו נתחיל ממאות או אלפים)
    2 – הבעיה של עדריות – איך דמוקטריה ישירה עלולה להתדרדר לקבלת החלטות פופליסטיות במובן הרע (החלטות שבעצם מרעות את מצב הציבור בלי שהוא מודע לכך, או שאינן באמת יכולות להתקיים ).
    הרחבה של זה היא – איזה מערכת פוליטית (לדוגמה איזה סוגים של דמוקטריה ישירה) מאפשרת לנו לקבל החלטות פוליטיות שיש להן את הסיכוי הטוב ביותר לשפר את מצבו של הציבור ?

  5. שלום לכולם!

    כמה הערות:
    1. ציבור ופופוליזם: בני אדם, מטיבעם הבילוגי, מסתכלים לתקופות שהם יכולים לצפות כאשר המכסימום הוא חייהם ואולי חיי ילדיהם הישירים. זוהי עובדה ביולוגית. אם יש יציבות אזי בני אדם מסתכלים לטווח די ארוך (אפילו יותר מ20 שנה…). זהו שיפור אדיר לעומת 4 שנים של קואליציה! נכון שגם חברי הקואליציה הם בני אדם אך פה הסתירה הגדולה: בני אדם הם אנוכיים. בעוד שבדמוקרטיה ישירה אני לא אוכל להרויח הרבה באופן אישי מהחלטה אז הדרך שלי להרויח תהיה ליצור החלטה שתהיה טובה להרבה אנשים ולקוות שחלק מהרווח יחזור אלי. בקואליציה האנוכיות הביולוגית עובדת כנגדנו ולא בעדנו: האוחזים בכח יכולים להרויח יותר, להם ולילדיהם, אם הם יבגדו באמון הציבור ויקריבו אותו עבור בצע כסף, מעמד טוב יותר או ג'וב עתידי במועצת מנהלים ואת התופעות האלו אנו רואים כל יום.
    2. החלטות שאינן חוקיות או שאינן יכולות להתקיים: בשביל זה יש את עובדי הציבור שאמורים לפרסם אינפורמציה על כל החלטה שהציבור מבקש לישמה (מה היא תעלה ועוד). בית המישפט העליון יכול לבדוק את חוקיות ההצעה (האם היא מתנגשת עם חוקי יסוד כלשהם). בקיצור: הבעיות האלו נראות לי פתירות ודי בקלות.
    3. חוסר היכולת לנהל דיון. השאלה איזה דיון. דיון הגיוני אי אפשר לנהל גם בכנסת בין 120 איש ולכן זה קרב צעקות. אבל לדעתי זו לא בעיה כלל: בלוגים, פרסומים של אנשים פרטיים וציבוריים, עיתונות ועוד הוא הוא דיון ציבורי. כך יתנהל הדיון – באלפי אתרים, תוכניות ארוח בטלויזיה ועוד. לדעתי זה יהיה דיון הרבה יותר מושכל מהיום כי האנשים יודעים שההחלטה תשפיע על עתידם ולכן יחפשו פרטי אינפורמציה חשובים שקשורים להחלטה שעומדת על הפרק ויפרסמו אותם. אנשים אחרים יכתבו מערכות RATING שידרגו דיעות של אנשים על פריטי אינפורמציה שכאלו ועוד ועוד ועוד… בקיצור: זהו דיון – אבל בסיגנון חדש. גם בשילטון נציגים מתקיים כזה דיון בחודשים לפני בחירות אולם הוא מאוד מוגבל כי השאלה שעומדת על הפרק היא יותר מדי רחבה ופרסונלית ואפילו אז מתחדד השיח הציבורי.

    לבסוף: מזל טוב על האתר!

  6. דרור ומרק,

    על דיון אפקטיבי בין מיליונים – נראה שאכן הרעיון שמרק מציין הוא הכיוון. כדי לנסות ולפתח את זה לדף וויקי שיסביר כיצד זה פועל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s