יוזמות ברשת: עבודה שחורה

כתב: ירדן

אמנם חברי התנועה לדמוקרטיה ישירה בישראל מאמינים כי בטווח הארוך הפיתרון לחוליי המערכת השלטונית הנוכחית הוא שינוי הדרך בה היא פועלת באופן יסודי, אך ישנן יוזמות המקדמות מטרות דומות לשלנו באמצעים פחות מרחיקי לכת. דוגמא אחת היא האתר עבודה שחורה המקדם קשר ישיר בין הבוחר לנציגים.

אחת הסיבות העיקריות המניעות אותנו לתמוך במעבר לדמוקרטיה ישירה היא חוסר התיאום בין הנציגים והבוחרים. הנציגים אשר ברוב המקרים לא מכירים ולא שומעים באופן ישיר מבוחריהם ומאידך הבוחרים אשר מכירים את נבחריהם רק דרך העיתונים ושאר כלי התקשורת. בעוד כי בעבר קשר זה נראה לנו מספיק, היום ידוע לכולם כי על מנת למכור חייבת התקשורת ליצור ולהעדיר בעיות על מנת שהחדשות יהיו מעניינות. בתוך כל הדרמה נראה כי זו שוכחת כי מדובר בבני אדם, שוכחת לדווח על הדברים הבאמת חשובים, או שוכחת לדווח על החיוביים שביניהם בכל אופן.

עבודה שחורה הוא אתר אשר מטרתו היא לגרום לתקשורת המתקיימת בין הנציג למיוצג להתבצע באופן ישיר ואישי יותר.

באתר, ניתן למצוא עמוד המסביר למה בעצם לשלוח מיילים לחברי כנסת ורשימת הכתובות שלהם.

האתר מספק פרשנויות של קוראים על המתרחש בארץ ומעודד את הקוראים לשלוח מיילים לח"כ תוך הבעת דעותיהם בעקבות פרשיות והצעות חוק המועלות בפרסומים בתקשורת (עם הוראות איך לעשות זאת).

יש לציין כי אחת ממטרותיו המוצהרות של האתר "עבודה שחורה" היא קידומה של מדינת רווחה. התנועה לדמוקרטיה ישירה בישראל היא תנועה נייטרלית פוליטית ואין בכוונת הפוסט המדובר לצדד במדיניות כלכלית כלשהי – יש בינינו בתנועה אנשים בעלי דיעות שונות בנושא – הפוסט נובע מתוך רצון לקדם כל אתר העוסק בקשר בין הבוחר לנבחר.

מודעות פרסומת

22 מחשבות על “יוזמות ברשת: עבודה שחורה

  1. "עבודה שחורה" היא קבוצה מרתקת, שיש לי הכבוד להמנות על שורותיה זה זמן מה.
    קבוצה לא גדולה של מתנדבים ומתנדבות משקיעה שם זמן ומרץ כבירים. התוצאות לא מאחרות לבוא, וע"ש כבר הצליחה להדבק לדירוג הגוגל של כמה וכמה נציגות/ים בכנסת. עוזרים פרלמנטריים מגיבים שם, לעתים אפילו מתנצחים בינם לבין עצמם.

    אני ממליץ בחום לכל החברות והחברים בתנועה לדמוקרטיא ישירה להצטרף לעבודה שחורה, או לפחות לשלוח מכתבים לנציגים ולקשר אליהם לתשובה.

    מהפכה מתחילה בדוגמא אישית.

  2. > עבודה שחורה הוא אתר אשר מטרתו היא לגרום לתקשורת המתקיימת בין הנציג למיוצג להתבצע באופן ישיר ואישי יותר.

    זה רעיון פרדוקסלי.

    מצד אחד, גם אם נניח שחברי הכנסת אכן מקדישים תשומת לב ומתחשבים בדעות של כותבי מכתבים ושל כותבי רשומות באתר, הרי מדובר בקומץ של פעילים – מדוע שנאמין שאותם פעילים מייצגים את ציבור הבוחרים הרחב?

    מצד שני, אם עשרות או מאות אלפי אנשים יטריחו את עצמם ויכתבו מכתבים באופן תכוף לחברי הכנסת, מיד תהפוך מטלת קריאת המכתבים והפעולה לפיהם לבלתי אפשרית, בשל נפח התעבורה.

    מצד שלישי, אם קומץ פעילים יכתוב עצומות והמוני העם יחתמו עליהן על מנת להקנות להם משקל ייצוגי, הרי שכותבי העצומות יהפכו להיות נציגים דה-פקטו, על כל הבעיות הקשורות בכך אותן מתיימרת השיטה לנסות לפתור.

    קשר אישי וישיר בין מיוצג לנציג הוא פשוט בלתי אפשרי כאשר ישנם מליוני מיוצגים וכמה מאות נציגים.

  3. אני מסכים עם יורם גת,

    אני בעצמי מרגיש שיש איזו בעיה בעבודה שחורה.
    מה מידת ההשפעה שלה?
    הכוח שלה הוא ביכולת להחליף במידת מה את התקשורת. היא יוצרת קשר יותר דו-צדדי עם חבר הכנסת. היא יוצרת פירסום רב יותר לפעילות חברי הכנסת. ובכך מחייבת אותם להיות קשובים יותר לרצונות הציבור. בכך תרומתה.
    אבל אני מוצא בה בעיה. הבעיה היא שזרם הכתיבה שם גדול מידי, עד שאני כבלוגר המחובר לרידר, בד"כ מתעלם מהכתיבה בעבודה שחורה (למרות שהיא מופיעה אצלי ברידר). אני נמנע לפתח התכתבות באתר, כי אני יודע שהתגובות שלי יעלמו במהירות בתוך ים הכתבות שהם כותבים. והכתיבה באתר וקיום השיח, הוא הוא המהלך הדרוש כדי ליצור מעורבות אזרחית.

    כאן נכנסת ההסכמה שלי עם יורם גת. אני כאזרח מרגיש לא משפיע, ולכן אני לא אכנס לעבודה שחורה ולא אושפע מהם.

    להערכתי כדי לתקן, עבודה שחורה צריכה ליצור קשר יותר אינטמי עם קהל היעד. ליצור מצב שבו השיח נמשך (על ידי הרשמות לתגובות באמצעות דוא"ל). על ידי חיוב הח"כים להתכתב בעצמם עם האזרחים, או לפחות לתת לעוזרים הפרלמנטרים להגיב (ובכך ליצור ריטינג טוב לח"כ שלהם).

    שם המשחק הוא אינטמיות, ועבודה שחורה, על אף הכוונות הטובות שלהם, לא מצליחים בכך.

    בכל מקרה, הניסיון מבורך. אני מקווה רק, שהם יקשיבו.

  4. שלום לכולם!

    יש לי הרגשה שהמגיבים כאן (יורם?) נופלים למלכודת בוליאנית. או שהאנשים העבודה שחורה משפיעים או שלא, או שהם מיצגים או שלא וכולי.

    על פי אותו הגיון ניתן לטעון את הטענה הבאה: עלינו לבטל את התיקשורת החופשית. למה? אין ספק שהיא מייצגת רק את מיעוט עובדיה ולכן אינה מייצגת את רוב הציבור (וגם אינה עושה סקרים כדי לודא שהיא מיצגת את רוב הציבור) ולכן היא קבוצה קטנה וניתן לבטלה!

    האם הטיעון תקף? לא ולא. כל הרעיון הוא שהתקשורת מיצגת את האינטרס של הציבור "יותר" מהנציגים כך שאם נעלים אותה נקבל גניבות ללא פיקוח כלל! כך גם לגבי דמוקרטיה ישירה: היא תיצג את האינטרס של הציבור הרחב יותר מהשיטה הקיימת.

    למה שנאמין שהתקשורת מיצגת את האינטרסים של הציבור "יותר" מאשר הנציגים? כי יש תחרות, כי יש להם תמריץ כלכלי לפרסם פיסות אינפורמציה שהציבור מאוד חשוב לו לדעת, כי יש שם אנשים שאינם ממש אוחזים בשילטון ולכן יש להם פחות להרויח מלסתום את הפה על שוחד וכולי… נכון שהתקשורת המסיבית נשלטת במידה מסוימת אולם משפט המפתח הוא "במידה". המילה הקטנה הזו אחראית על כך ששילטון הנציגים טוב יותר מדיקטטורה.

    נכון, המילה "יותר" לא קוסמת למתמטיקאים. הם מעדיפים את המילה "בדיוק" ואם לא אז "כמעט" עם חסם על השגיאה. מה לעשות שאין כאלו דברים בעולם האמיתי…

    כך גם האנשים ה"עבודה שחורה". הם לא נהנים מהשוחד וועושים את מה שהם עושים כפעילות פנאי ולכן אני מעדיף אותם בשילטון בכל יום. ואם לא בשילטון אז מושכים בזנבו ומציקים לו אפילו יותר ממה שמעיזים הכתבים בתקשורת…

    והנה רעיון המחץ: אין כמו לתת למישהוא להחליט בנושא חשוב כאשר אין סיכוי שהוא יהנה באופן אישי ומשמעותי מההחלטה. אם זהו המצב אז כל השיקולים שלו הם עניניים. כך האנשים מ"עבודה שחורה" – אני בוטח בהם יותר מהממשלה (כן כן – גם בהם אני לא בוטח במאה אחוז) כי אין להם מה להרויח מלבד פרסום של המאמצים שלהם!

    דוגמא נוספת להוצאת כוח מידייהם של מיעוטים הוא הקוד הפתוח: חוזה חברתי חדש אשר מאפשר לכל תעשיית ההי-טק להתארגן מחדש כאשר הנהנה העיקרי היא הציבור הרחב. נכון שלא כולם מעורבים אולם החוזה החדש המאפשר לכל אחד להמשיך פיתוחו של מוצר שומר על אילו שאכן מפתחים אותו "ישרים". זהו לב הדמוקרטיה הישירה – האיום המתמיד על השילטון שלנו. איום זה אפשרי רק אם אנו יכולים להעלות הצעות הפוגעות ביכולותיו של השילטון שלנו ליצג אינטרסים של קבוצה קטנה (תקציב שקוף לדוגמא).

    אינני טוען שההשפעה של "עבודה שחורה" גדולה. אינני טוען שההשפעה שלה טובה (יתכן שהיא פשוט גורמת לחברי הכנסת להסתיר את מה שהם עושים בצורה מתוחכמת יותר ואז מצבינו כאזרחים מורע). אני כן טוען שהאינטרסים שלה נמצאים בוקטור קרוב יותר לוקטור האינטרסים של הציבור ופחות לוקטור האינטרסים של שילטון או הקבוצה שהוא מיצג (שגם הם שני וקטורים שיש בינייהם שוני).

  5. מרק,
    אין ספק שעבודה שחורה עושה עבודה חשובה. ואין ספק שמה שהם עושים יותר טוב מהמצב ללא העבודה שלהם. מה שאני מעיר הוא שהתפוקה יחסית נמוכה. שים לב שבאתר שלהם יש מעט מאד תגובות. המשמעות היא שיש כנראה מעט מאד אנשים שקוראים את הטקסט ומתעניינים בו.

    כל מה שאני מציע, זה שהם ילמדו לפנות בצורה יותר אינטמית לציבור רחב יותר. כרגע נדמה לי שהם פונים לציבור מאד קטן.

  6. טל – לצערי אתה צודק.
    אחת מהבעיות הקשות של ע"ש היא ככל שהתפוצה עולה, (והיא עולה, לאט ובהתמדה), כך גדל העומס על קומץ הפעילים. כאן טמון הקושי האמיתי של עבודה שחורה – רק מעטים רוצים לעשׂות אותה.
    אתגר גדול הוא לגייס כסף באופן כלשהו – נושׂא הנמצא בדיונים בימים אלה ממש.
    חבר חכם אמר לי פעם, שיש שתי דרכים לעמוד על מידת הנכונות של אדם כלשהו להרתם לרעיון: אחת, להכיר אותו במשך שנים "עוד מההרים". השניה, לראות כמה כסף הוא מוכן להניח על השולחן, כאן ועכשיו. גם בתחום הזה יש יזמויות מעניינות מאד ברשת, ב"ה אכתוב על אחת מהן בקרוב.

    ובכל זאת – וכאן אני מתחיל לענות גם לך, יורם – יש לעבודה שחורה תפקיד חשוב מאד, אותו היא ממלאת נאמנה.
    המימוש הקיצוני ביותר של הדמוקרטיא האתונאית היה עקרון בחירת הפקידים, האהובה על יורם כל כך. חשוב להבין, עם זאת, שכדי ששיטה כזו תהיה אפשרית באיזה אופן שהוא, החברה כולה צריכה לינוק דמוקרטיא מלידה. ע"ש מלמדת אנשים לחשוב בצורה דמוקרטית.

    לדוגמא (אישית): בימים האחרונים שלחתי מכתב לשׂרת החוץ, ובה הצעה לנקיטת מדיניות בינלאומית בעניין הפליטים מדרפור. כמה אנשים במדינה טורחים לעשׂות דבר כזה? ודאי לא מספיק כדי לגרום לתעבורת-יתר. היכן קבלתי את הרעיון לעשׂות כדבר הזה? מעבודה שחורה!
    אני לא בונה על כך ששׂרת החוץ אכן תאמץ את הצעתי. אבל בהחלט חשוב לי שהיא תדע מה שאני חושב. זוהי התנהגות דמוקרטית.

  7. נדמה לי שהטענה העיקרית שלי – חוסר האפשרות המובנה של "קשר ישיר ואישי" בין הבוחרים לנבחרים – לא טופלה על ידי המגיבים לדברי. אשמח להתייחסות לעניין במישור העקרוני.

    מרק –

    הטענה ש"עבודה שחורה" מייצגת את הציבור "יותר" מהנבחרים היא בעיני מפוקפקת: בשני המקרים מדובר בקבוצות קטנות שהרכבן אינו אופייני לציבור הרחב.

    העובדה שחברי ע"ש אינם מרוויחים אישית מהפעילות שלהם אינה אומרת שהם מייצגים את הציבור – יש להם ערכים ודעות משלהם שהם פועלים לקדם, וגם אם לא מדובר ברדיפת רווח אישי, הערכים והדעות הללו יכולים להיות בלתי פופולריים. מצד שני, אם אי פעם עבודה שחורה תהפוך להיות ארגון בעל השפעה (וזו הרי מטרתו של כל ארגון פוליטי), תיפתח במקביל האפשרות לרווח אישי עבור מנהלי הארגון.

    (אגב, הרעיון שהתקשורת יותר מייצגת את הציבור מאשר הח"כים הוא לחלוטין אבסורדי בעיני, וגם סותר את העקרון שהצעת לפיו אפשר לסמוך על מי שאין לו רווח אישי מפעילותו: מדובר בגופים המשקפים את האינטרסים של בעליהם – ולהם יש הרבה הזדמנויות להרוויח – יותר מלח"כים עצמם – מהפעלת כוחם הפוליטי לצרכיהם שלהם.)

    ד"ר אוֹרי אמיתי –

    > ע”ש מלמדת אנשים לחשוב בצורה דמוקרטית

    לא ברור לי מדוע אתה חושב כך. כאמור, המודל שע"ש מציגה אינו דמוקרטי כלל. שליחת מכתבים, במידה שהיא אפקטיבית, פועלת רק משום שנפח המכתבים הוא נמוך – כלומר משום שרוב הציבור אינו משתתף בפעילות הזו.

  8. לדעתי אפשרי קשר ישיר בין בוחרים לנבחרים אם מצליחים לקיים מערכת ויקי- דיון רבת משתתפים.

    הבעיה היא זרימת מידע וכמות המידע – רוצים שככל שגדלה כמות האנשים כמות המידע שהם מוסיפים לתקשורת תהיה קטנה, ובממוצע אפסית, ועם זאת לשמור על כך שכל אחד יוכל לתרום – איך זה יכול להיות?

    העניין הוא לשלב באופן נכון
    – דיון מקצועי (שלגביו יש דיון שכמות המידע החדש בו יורדת עם הזמן)
    – דיון ערכי (דיון על ערכים שבו יש ירידה בכמות המידע אבל בקצב איטי יותר) לגבי השלכות ולגבי משקל שניתן להשלכות אלה
    – הצבעה לגבי דברים מהדיון הערכי

    באופן כזה המשתמש ה1000 באופן ממוצע לא יכול להוסיף עוד דבר לדיון המקצועי, יכול אולי להוסיף לדיון הערכי ויכול לשנות את ההצבעה – כיוון שכך כולם יכולים לחוות דעה על פליטי דרפור אבל המשתמש ה10000 בממוצע לא מוסיף מידע אלא רק משנה מידע (המידע לגבי התפלגות ההצבעה)

    לגבי תקשורת ושלטון נציגים – זו שאלה של מידה – אם התקשורת היא מאוד ריכוזית ומאוד מוטה היא יכולה לקלקל, אם היא מעט פחות מזה מדובר בעוד "שחקן" שמאלץ את ה"שחקנים" האחרים להתנהג טוב יותר מאשר אם לא היה קיים – ברור שתקשורת מבוזרת ולא צהובה היא דבר עדיף.

  9. יורם, ברשותך, אני אנסה להציע פתרון לבעיה שהעלת:

    כתבת: "נדמה לי שהטענה העיקרית שלי – חוסר האפשרות המובנה של “קשר ישיר ואישי” בין הבוחרים לנבחרים – לא טופלה על ידי המגיבים לדברי. אשמח להתייחסות לעניין במישור העקרוני."

    אני לא רואה קשר ישיר כזה באמת מתרחש, בגלל הבעיתיות שהזכרת. ולכן השיטה בה אני נוקט אינה כוללת נציגים.

    אני מציע דרך אחרת להשפעה של האזרח על ידי מדרגיות של הדיון, בה כל אזרח משפיע על פי יכולותיו.

    ישנם כמה שלבים לגיבוש חוק או הצעה לפעולה.
    השלב הראשון הוא שלב הפורומים בו אנשים דנים (כפי שהם דנים כיום) על נושאים שמתרידים אותם. בתוך הפורומים יכולות להיווצר קבוצות שנושא מסויים מפריע להן, והן מתגבשות להשגת השפעה. הן יכולות לפתוח בלוג או פורם לטובת הנושא. לדון עליו, לגבש אותו ולנסות למשוך אליו אנשים רבים. הפורום הזה יהיה מורכב מדף וויקי שבו תתגבשנה ההצעות (ויקודיון), בלוג שיפרסמו את הנושא (בדומה לבלוג שלנו), ופורמים לדיונים ציבוריים רחבים. ביחד יווצר דיון ותתגבשנה תובנות ציבוריות, יחד עם הסכמה ציבורית רחבה.

    לכל אדם שהרעיון מעניין אותו תהינה שתי דרכים להשפיע. האחת היא לקרוא ולסמן כל פיסקא במידת ההסכמה שהוא רוכש לה, והשניה היא לסייע בדיון פעילו ובעיצוב ההסכמה הקבוצתית בתוך הרמות השונות של הדיון (פורומים, בלוגים, וויקי).

    כך כולם יכולים להיות מוערבים. כל אחד מרגיש שהוא משפיע (כי תמיד יהיה מי שיענה לו. אם זה ברמת הפורמים ואם זה ברמות הבלוגים והוויקי). אחד ישפיע בכתיבה והשני בההבעת שביעות רצונו מההחלטות המתגבשות.

  10. טל,

    דיון פתוח בו לכל אדם ישנה הזדמנות לשמוע ולהשמיע הוא תמיד דבר טוב. השאלה היא מהו המנגנון שבאמצעותו דיון שכזה הופך להצעות מדיניות. המטרה היא לעצב מנגנון שכזה שאינו אליטיסטי – כלומר שאינו מרכז כח רב בידי קבוצה מצומצמת של אנשים. איך למנוע מאנשים בעלי משאבים (כסף, קשרים חברתיים, פרסום, שליטה באמצעי תקשורת המוניים) להשפיע באופן בלתי פרופורציונלי על ההצעות שעולות לבסוף להצבעה בפני הציבור. האם אתה יכול להציע מנגנון שכזה?

    נקודה נוספת היא שגם אם קיים מנגנון בלתי אליטיסטי שכזה המתרגם דיונים ציבוריים להצעות חוק, נפח ההחלטות שהוא יכול לטפל בהם הוא מוגבל, ואילו מספר ההחלטות הממשלתיות הנחוצות הוא רב מאד.

    כל ממשל מקבל מדי יום מספר רב מאד של החלטות מדיניות. רובן המכריע של ההחלטות הללו (שמתקבלות על ידי פקידים שונים בדרגים שונים) אומנם בעלות השפעה קטנה בפני עצמן, אך במצטבר שלל ההחלטות הללו הוא בעל השפעה רבה על המדיניות הציבורית. ברור שהציבור הרחב אינו יכול לעקוב אחרי כל ההחלטות הללו ולנהל דיון פתוח ונרחב לגבי כל אחת מהן. מהו המנגנון שיבטיח את ייצוגו של רצון הציבור בהחלטות היומיומיות של הממשל?

  11. נו באמת יורם, נראה שאתה מנסה להראות שהשיטה "שלנו" אינה מושלמת.

    אם חלוקת ההכנסות בחברה תהיה מאוד לא שיווינית וכל העיתונים יהיו בידי קבוצה קטנה וכולם כל היום יראו טלנובולות – גם השיטה הכי טובה בעולם לא תתמודד עם זה.

    זה קצת כמו ספינה, לך יש ספינה אחת בראש, ולנו אחרת (?) – כעת אתה בא ואומר, ומה עם יהיה הוריקן, ומה אם הספינה תחליד, ומה עם המנוע יתקע וכו' – כן , אז הספינה תטבע. נו?

    המטרה בעיני היא לא לעצב דיון שאינו אליטיסטי, אלא לעצב אליטיסי פחות – כלומר שינוי יחסי, לא שינוי מוחלט.

    אני לא מאמין שיש מנגנון שלא נותן לאנשים בעלי אמצעים סיכוי גדול יותר להשפיע – כי לדוגמה גם בהגרלה הם יכולים לשחד את מי שמבצע את ההגרלה נכון? והם יכולים לשטוף את מוח ההמון כך שמי שיבחר בעצם יחשוב כמו שנוח להם, או להבטיח לעולים בגורל הבטחות לגבי העתיד. אז הנה, כזורקים כדורי אש מהשמיים גם הספינה שלך, יורם , טובעת.

    האם יש דיון שבו אנשים בעלי אמצעים יכולים להשפיע פחות יחסית למצב היום ? כן . ככל שדיון הוא יותר ראציונלי (בלי הביזוי המונח הזה) וככל שהוא מדוייק והוליסטי יותר – אז מספיק שיש אדם אחד שחושב אחרת כדי לקעקע הרבה נסיונות של שטיפת מוח. זה לא בערכים מוחלטים אלא בזה שיש לו ולמגזרים מוחלשים בחברה יותר כוח ככל שהדיון הוא פחות מתלהם ופחות פתוח למניפולציות.

    בקיצור בדיון "טוב", שעומד מול 100 קפיטליסטים בכל זאת יכול לנצח אותם – כל עוד יש לפחות 51 אנשים ששומרים על חופש הביטוי ועל כך שהתנאים הוגנים (או אפילו נותנים יתרון לדעת המיעוט).

    איך עושים את זה? אנחנו מנסים לחשוב איך. אתה יכול לחפש באתר את ויקידיון ולנסות לחשוב גם איך עושים כזה דבר, או להמשיך להגיד שבעצם גם בדיון כזה רופרט מרדוק יהיה חזק יותר – נכון – אבל חזק הרבה פחות מאשר הוא היום.

    אני לא מסכים שבהכרח מנגנון כזה של דיונים בהכרח מטפל בנפח קטן של הצעות חוק.

    אני לא מסכים שצריך המון חוקים. יש המון חוקים בגלל שיש המון בעיות, יש המון בעיות בין היתר בגלל שהשיטה דפוקה. ומציעים לה פתרונות "מפגרים" (שבעצם מקדמים אינטרסים של מישהו שמשלם לפוליטקיאים) ואז עושים עוד חוקים וכו'. (אפשר לקרוא בהקשר הזה את חוק פרקינסון על פקידים שמייצרים עבודה לעצמם).

    ובשיטה הקיימת, או בשיטה של הגרלה כן יהיה ביטוי לרצונו של הציבור בהחלטות של פקידים? הציבור הרחב אינו צריך לעקוב אחר כל דבר שעושה כל פקיד.

    מספיק שיש
    1 – שקיפות – שיש פקידים ומערכות שתפקידם לחשוף מה פקידים אחרים עושים
    2 – איום על ידי הציבור נגד הפקידים (כלומר שמישהו יכול בקלות להקים קול צעקה נגד פקיד ואם זה מוצדק אותו פקיד עף) –

    כמו שהמורות במבחן לא צריכות לבדוק כל הזמן את כל התלמידים כדי למנוע העתקות –

    ומצד שני- כמו שהפתרון להעתקות אינו בכך ששומרים על כל התלמידים, אלא על ידי קביעת נורמות (על ידי המוסדות המתאימים) כך שלא מקובל להעתיק.

  12. יורם,

    קודם הרשה לי להתרשם מדיון מרתק וענייני. ישר כוח 🙂

    אני לא בטוח שיש פתרון מושלם. להערכתי הפתרון צריך להגיע משני כלים שונים, הפועלים במקביל.

    הראשון הוא כלי הביזוריות. ברגע שיש לך הרבה בקרי איכות, יהיה לך יותר קשה להטות דיון.
    אתן לך דוגמא מפרויקט קדומים (חפש בוויקי שלנו "קדומים").

    במהלך הדיון הגדרנו כללי משחק שנועדו לשמור על רמת דיון גבוהה (חוקי החפץ חיים לשמירת לשון הרע, בהתאמה לאינטרנט וחופש הביטוי).

    הציבור התרגל אליהם ופעל עלפיהם (כי אם הוא הפר אותם ההודעות שלו נמחקו). בשלב מסוים, הרגשתי שיש גורמים שמצליחים לפגוע ברמת הדיון, על ידי מציאת חורים בתנאי לשון הרע. בשלב זה אני חד צדדית, ללא התיעצות עם הציבור, החלטתי להסיר תגובות שלא נראו לי. באותו רגע קם צעקה גדולה בפורום, ואני נאלצתי להתיישר על פי רצון הדנים. אם לא הייתי מתיישר, יתכן מאד שאנשים היו חושדים שאני מסיט דיון. ברגע שלהרבה אנשיםיש בימה יעילה להביע את החופש הזה, קשה לך מאד להתגבר על רצון הציבור.

    זאת בניגוד למשל למצב שהיה בעיתונות עד מהפכת האינטרנט. במצב הפרה-אינטרנטית, היו מעט מאד דוברים, ולכן היה ניתן בקלות לקנות אותם. קשה לך הרבה יותר לקנות אלפים ומיליונים של מבקרים. החופש של הפרט, בתנאי שהוא פועל בדיון תרבותי, הוא להערכתי כלי שקשה מאד לעוות אותו. החוכמה היא לדעת "לזמן דיון איכותי" שבו ימצאו אנשים ביקורתיים. על זה אנחנו עובדים.

    הכלי השני הוא כלי החינוך. ככל שתלמד ציבורים רחבים יותר לנהל דיון פורה ואיכותי, כך יותר אנשים יוכלו להביע את רצונם ולהשתתף במשחק הדמוקרטי. ככל שיהיו לך יותר אנשים שאמונים על אומנות הדיון והחרות, יהיה לך קשה יותר לשחד אותם ולפגוע בהם. עלינו ללמד את האדם הרגיל לשלוט ברזי הדיון הפורה, ולהיות קנאי לחופש הביטוי שלו, במסגרת הדיון הפורה. עלינו ללמדו לזהות מעוותי דיון ולהתנגד להם (להערכתי אדם נורמלי בד"כ מזהה מעוות דיון גם בלי שלימדו אותו).

    ביחד, שני הכלים הללו, כך אני מעריך, יצרו כלי ציבורי לדיון, שיהיה קשה מאד לאליטות לעוות.

  13. > נו באמת יורם, נראה שאתה מנסה להראות שהשיטה “שלנו” אינה מושלמת.

    מובן ששום שיטה אינה מושלמת. השאלה היא האם ישנה סיבה להאמין שהשיטה שאתם מציעים טובה באופן משמעותי מהשיטה הקיימת. הנסיון הקיים (במקומות כמו קליפורניה) והניתוח התיאורטי מראים ששלטון מבוסס משאלי עם אינו גורר שיפור משמעותי ביחס לשלטון מבוסס בחירות. שתי השיטות הללו סובלות מאותו כשל: חוסר יכולת להתמודד עם בעיית הגודל – השיטות הללו עובדות היטב בקבוצות קטנות (כמה עשרות אנשים, ואולי כמה מאות) אך לא בקבוצות גדולות (מליונים).

    > אני לא מאמין שיש מנגנון שלא נותן לאנשים בעלי אמצעים סיכוי גדול יותר להשפיע.

    גם זה מן הסתם נכון, אבל שוב השאלה היא שאלה של מידה. היכולת של בעלי אמצעים להשפיע על התוצאות היא מובנה לתוך שיטת הבחירות ושיטת משאלי העם. בשיטות הללו לבעלי האמצעים ישנו יתרון מכריע גם אם הם פועלים לפי כל החוקים.

    ובנושא אחר (אבל קשור):

    > ככל שדיון הוא יותר ראציונלי (בלי הביזוי המונח הזה) וככל שהוא מדוייק והוליסטי יותר – אז מספיק שיש אדם אחד שחושב אחרת כדי לקעקע הרבה נסיונות של שטיפת מוח.

    אני חושב שאתה אופטימי מדי. ראה את המצב שאנחנו נתונים בו: שנינו סבורים שאנו חושבים באופן עצמאי, שנינו מסתכלים על אותן עובדות, ושנינו מפעילים מה שנדמה לנו כמחשבה רציונאלית. בכל זאת המסקנות שלנו שונות. תפיסות המציאות שלנו נשענות על הרבה מאד הנחות בלתי מפורשות ובלתי מודעות והן משפיעות על המסקנות. בדיקת ההנחות הללו דורשת עבודה מרוכזת וארוכת טווח – זה לא דבר שקורה באופן ספונטני כתוצאה מדיון קצר. המציאות אינה ברורה מאליה והציפייה שכל אזרח יגבש את דעתו באופן עצמאי בשלל נושאים מדי חודש היא לכן דמיונית.

    אגב, איני רואה את עצמי כיוצא דופן – אני מסוגל לחשוב ולגבש דעה עצמאית יחסית במגוון מצומצם של נושאים עליהם חשבתי ארוכות ושלגביהם השקעתי מאמץ באיסוף מידע. אין לי כל יכולת או כוונה לנסות לעשות זאת לגבי כמה הצעות חוק מידי חודש. מעבר לזאת, ישנם כמה נושאים לגביהם סברתי בעבר שגיבשתי דעה עצמאית, הגיונית ומבוססת על עובדות אך גיליתי לאחר תקופה ארוכה של התבוננות נוספת שטעיתי טעויות יסודיות ומשמעותיות. לאור זאת, אני נזהר מאד מלחשוב שיש לי (או לאחרים) יכולת לגבש במהירות דעה מדוייקת לגבי עניינים רבים.

  14. אוריאל הגיב:

    יורם גת כתב:
    "בשיטות הללו לבעלי האמצעים ישנו יתרון מכריע גם אם הם פועלים לפי כל החוקים."

    קשה לי לחשוב על שיטה כלשהי שבא אין יתרון לבעלי אמצעים. האמצעים אגב לא חייבים להתבטא ביכולת כלכלית[1]. ראה ויקיפדיה לדוגמה. כמו, כן תמיד אפשר להשתמש בשיטות שיבטיחו שלא יהיה יתרון ל"בעלי אמצעים", חוץ מכמובן, אותו גוף בעל אמצעים שתפקידו לאכוף את זה 🙂

    כך שכפי שאני רואה את המצב, כל פלטפורמה שמעשירה את מגוון סוגי האמצעים שנותנים יתרון, מבורכת. אפילו תגובה זו, וכמובן כל המנגנון והפלטפורמה שמאפשר לי לכתוב אותה, ולך (אולי) לקרוא אותה, (ואולי לעוד 2-3 אנשים) הם דוגמה למערכת כזו. לפני הולדת האינטרנט, היו צריכים להיות לי אמצעים יותר קשים להשגה, והרבה מהם, כדי לגרום לדבר הפשוט הזה לקרות. האם תפסול את כל רעיון הבלוגים והתקשורת הרב צדדית והמבוזרת, רק כי היא נותנת יתרון לבעלי אמצעים, ממש כמו התקשורת המסורתית המרכזית ?

    לא כולם קוראים בלוגים, מעט מגיבים לבלוגים, ועוד יותר מעט כותבים בלוג או מוסיפים ערכים לויקיפדיה. ובכל זאת, האם אתה לא רואה באמצעים אלו שיפור משמעותי מקודמיהם, לטובת הכלל ?
    אין צורך שכולם ישתתפו במידה שווה, מספיק רק שהיכולת להשתתף ולצפות בכמה שיותר מהמתרחש תהיה כמה שיותר נגישה ושקופה, לכמה שיותר אנשים, עם כמה שפחות מידור ריכוזי מוגדר ותבניתי. השאר קורה מעצמו.

    דמוקרטיה דינמית, כזו שכל אזרח יכול להיות "מיופה כח" אם יבחר, וכל אזרח יכול לתת יפוי כח לאזרח אחר, בנושאים מסוימים, כאשר היכולת להצביע בצורה עצמאית, לבטל יפוי כוח ולהעבירו לנציג אחר (בצורה מיידית) נשמרת תמיד, מטפלת היטב לדעתי בבעיה שהעלת, בה אין לכולם זמן.

    באופן פרדוקסלי, הדרך הטובה ביותר להילחם בכל מה שרע בקפיטליזם, היא ליישם פרקטיקות "קפיטליסטיות" על המערכת שגורמת לו לפעול כפי שהוא פועל, כלומר, המדינה ואמצעי האכיפה שהיא מפעילה כדי לשמור על הסדר הקיים. האינטרנט מאפשר לעוד דברים להיות חופשיים חוץ מה"שוק".
    הפלטפורמה של היום מאפשרת רק לתאגידים כלכליים להיווצר. הפלטפורמה של מחר, תאפשר יצירה של תאגידים פוליטיים, חברתיים. מבוזרים, בעלי היררכיה שטוחה יותר, שידאגו למקסם עוד דברים חוץ מרווח שנמדד בכסף.

    [1] ההון לאו דווקא חייב לבוא בצורה של כסף, למרות שאין ספק שכימות זה טוב למתמטיקה, ומתמטיקה נורא עוזרת לתת לתהליכים גושפנקה "רציונלית". הון פוליטי, חברתי, טכנולוגי, לא פחות חשוב, על אף שבמצב של היום יש יחס די ישיר בין כסף לדברים האלה. אני פשוט מרגיש שפלטפורמות כמו האינטרנט משנות את זה, בצורה הדרגתית, איטית ואבולוציונית אמנם.

  15. לכל המעוניינים (וביחוד לך, טל) –
    לאתר עבודה שחורה נוסף ווידג'ט המאפשר מעקב אחרי תגובות (נכון לעכשיו, בטור הימני, מתחת לפרסומות ולרסס ומעל לסקר).

  16. קודם כל שפו!

    רק נדמה לי שהוידג'ט הדרוש הוא אפשרות לעקוב אחר תגובות של פוסט ספציפי. רק כך קל לעקוב אחר דיון ספציפי ולשמור אותו, גם לאחר שהוא נעלם מהעמוד הראשון.

    אני יודע שנדב יודע לעשות את זה. הוא עשה את האפשרות הזאת לדובי, שנימצא אצלו על השרת.

    באותה הזדמנות, תשאל אותו האם היודע איך לעשות זאת בבלוגלי. אנחנו זקוקים לאפשרות כזאת מאד, כדי שגם אנחנו נוכל להאיץ את קצב הפוסטים.

    כל הכבוד,
    טל

  17. תודה לירדן על הפוסט ותודה לכולכם על הדיון המרתק. הנה אתם רואים שאנו כבר מיישמים המלצות והערות שלכם.

    באשר לשאלה של שיח אישי וישיר עם מינימום מתווכים – זה אכן דבר שאנו שואפים לו. בעיני מכתב לח"כ שנכתב ע"י גולש שהגיע אלינו במקרה או דרך המלצה שווה הרבה יותר מאשר מכתב שנכתב ע"י חבר בקבוצה. כאשר מישהו כמו אורי או הראל מתחיל להתפרע ולשלוח מכתבים בקצב אני מנסה בעדינות לבלום – כי איני רוצה ליצור רושם מוטעה שאנו קבוצת לחץ שמתיימרת לדבר בשם הציבור. ומצד שני ברור שיש לנו מכנה משותף אידיאולוגי שהוא מדינת הרווחה. זאת למרות חילוקי דעות קשים ביחס לסדרי עדיפויות ולדרכי פעולה. ישנם נושאים שלגביהם חברי הקבוצה נמצאים ממש בשני צידי המתרס (כמו נושא היחס לפליטים/מסתננים).

    הפגנות מחאה והמוניות גם קשר אישי ואינטימי עם פוליטיקאים ומעורבות של "האזרח הקטן" בפורומים רעיוניים, בחוגי השפעה וכו' – כל אלה היו קיימים הרבה לפני האינטרנט, אך הם הלכו ונחלשו. יש פחות אנשים שמפגינים, פחות אנשים חברים במפלגות, פחות אנשים שמגיעים לאירועים פוליטיים. התוצאה היא שקבוצות מיעוט מגובשות ופעילות מחזיקות בידיהן כוח רב יותר מאשר חלקן באוכלוסיה (לובי מתנחלי, לובי חקלאי וכו'). זה גם נותן כוח רב לעסקנים קטנים המתווכים בין האזרחים חברי קבוצות אלה ובין השלטון (עד כדי הפיכתם לשרים).

    אנו מנסים לרתום את הרשת כדי להחזיר את הציבור לפוליטיקה
    וביחוד את הציבור שהתרגל שמלאכתו נעשית בידי אחרים או שהכל רקוב. מסתבר שלחנך את הציבור למעורבות הרבה יותר קשה מאשר לחנך את החכים ועוזריהם להשתתף בשיח. אחד מכם טען שעוזרים פרלמנטריים ודוברים לא מגיבים אצלנו כי הדיון מת. זו טעות. רק בשבוע האחרון הגיבו אצלנו בטוקבק הדובר של משרד הגמלאים (דיון מומלץ), הדובר של אורית נוקד ודובר של הרב מלכיאור.

    באשר להערה על קצב הפרסומים הגדול שאינו נוח למשתמשים ברידר ואינו מאפשר מעקב אחר כל הדיונים – זה מחיר ההצלחה. אם ניקח זאת לקיצוניות – גם את אתר ויינט אי אפשר לקרוא ברידר. כל תוסף שלא נוסיף לא יפתור את הבעיה. אבל אלו בעיני צרות של עשירים. אני חושב שהדרך הנכונה להתייחס לצורך בדיון מתמשך היא פתיחת פורום/ים לעבודה שחורה – למשל פורום שכולו מוקדש למערכת החינוך (באחרונה כרבע מהתגובות אצלנו הם של אנשי חינוך). התחלנו ניסוי בנושא (אולי מוקדם מדי) והוא נכשל. אם מישהו מתנדב להרים אותו – אשמח.

  18. > באשר להערה על קצב הפרסומים הגדול שאינו נוח למשתמשים ברידר ואינו מאפשר מעקב אחר כל הדיונים – זה מחיר ההצלחה.

    אכן. שוב מדובר כאן בבעיית הגודל: הצפייה שכל אזרח ישתתף או אפילו יעקוב אחר מספר גדול של דיונים היא לא הגיונית. זו אחת מאבני הנגף של הרעיון של השיח הציבורי שהאידאל של שיטת משאלי העם נשען עליו.

  19. יורם גת –
    אתה לדעתי טועה כשאתה מסתכל על הרעיון כמערכת ולא שיטה זמנית. עבודה שחורה לא באה להחליף משהו אלה לחזק את ההשפעה של האזרחים. קומץ פעילים הם דבר זמני. אף אחד, או לפחות הרוב, לא יכול להקדיש את כל זמנו וכל פועלו לאקטיויזם. לעומת זאת כאשר אתה כאזרח נתקל במשהו שמפריע לך או שיש לך רעיון שאתה רוצה שהנציגים יאמצו, עבודה שחורה מקדמת שיטה שתעזור לך לעשות זאת. זה לא אומר שכל יום אתה מקדיש את זמנך לשליחת מכתבים על כל דבר שלא אהבת בעיתון – אמנם זה משהו שיש כאלו שעושים אבל הם מעורבים פוליטית מאוד וגם עושים זאת פשוט כדי להריץ את האתר. כמודל האתר לא יסתמך על כמה אקטיויסטים אלה פשוט יהיה מוכר מספיק כדי שכל אזרח יוכל להשתמש בו כדי לקדם את הרצונות שלו אל השלטון.

    טל ירון – הביקורת שלך על עבודה שחורה היא נכונה וחברי עבודה שחורה מודעים לבעיה. מצד שני הביקורת הזו יותר קשורה לעניינים טכניים לדעתי ופחות לרעיון בפני עצמו. ועל פתרונות טכנים עבודה שחורה, שאני גם, שחכתי לציין, נמנה על חבריה, עובדת כרגע. אם יש לך הצעות זה כמובן יעזור מאוד.

  20. ירדן,

    יש לי מספר הצעות שלהערכתי יוכלו לשפר את האפקטיביות של עבודה שחורה. והן נוגעות בכמה מישורים.
    המישור של יצירת קהל רחב יותר לעבודה שחורה:
    בבלוגוספירה, ובפעילות הפוליטית בבלוגוספירה, מה שמושך את האזרח (להערכתי) הוא האינטראקטיביות והדיון האישי. לכן יש ליצור מצב בו מתקיים דיון על כל פוסט. כדי ליצור דיון כזה, יש צורך לאפשר לאזרח בנקל לעקוב אחר דיון ספציפי שמעניין אותו, ובמקביל, יש להציע למי שכתב את הפוסט להגיב למגיבים. כך נוצר דיון פרסונלי ולא אליטיסטי. ראה אתרים מצטיינים בעניין זה בקפיטליסט היומי ובאתר של ד"ר הני זובידה (www.notes.co.il/hani).
    בנוסף אני הייתי מציע ליצור חלוקה לנושאים שונים כמו בעיתון, כך שכל אזרח יוכל להגיע לקטע שמעניין אותו. לדוגמה אפשרות לפלח בקלות (עם ממשק גרפי שובה לב), את הפוסטים, למשל על פי ח"כ או על פי נושאים. אפשרות אחרת מאד חשובה ושמאד תשפיע על היכולת שלכם להשפיע על חברי כנסת היא ליצור מערך הערכה לכל חבר כנסת. למשל הציבור באתר יוכל לתת לכל חבר כנסת ציון על הדרך בו הוא טיפל בבקשותיהם. וגם, ליצור וויקי שבו תסוכם על ידי הציבור פעילותו של כל חבר כנסת למענם, ושבו תרשם ההסטוריה של ההצלחה שלו לייצג את רצון הגולשים.
    כך יווצר מצב בו לקראת הפריימריס הבאים, הציבור הרחב יפנה אל האתר שלכם וילמד במהירות לדעת מי שירת אותו נאמנה ומי לא. וכך חברי הכנסת יבינו שכדי להיבחר בפעם הבאה, הם לא צריכים לגייס הון עבור מסע בחירות. אותו הון שישעבד אותם לאנשי ההון, אלא יהיה עליהם לצבור הון ציבורי באמצעות עבודה שחורה (תרתי-משמע) למען האזרח. וזהו מישור ההשפעה של עבודה שחורה על הפוליטקאים.

    אם תיצרו הן עניין בציבור, והן עניין אצל הפוליטקאים, אני מאמין שתהפכו לאתר מרכזי ומשפיע הרבה יותר ממה שאתם כיום. אפילו תגרמו לנציגים באמת לעבוד למען הציבור.

    עוד דבר שבו אתם יכולים לשנות הוא לשנות את אופי הכנסת. כיום החכ"ים הידועים הם הח"כים הפרובוקטיבים שמצליחים לתפוס זמן מסך (שעל פי חוקרים ששמעתי, מהווים 30% מהכנסת). בעוד שהרבה ח"כים יעילים הפעילים בחקיקה חברתית, שאינם פרובוקטיבים ואינם זוכים לזמן מסך, אינם זוכים להיבחר שוב.
    דרך עבודה שחורה ודרך מעקב יעיל על הפעילות למען הבוחר, אתם יכולים לגרום לכך שקרנם של הפעילים והטובים תעלה על קרנם של הפרובוקטיבים והמזיקים.

    הלוואי

    ברור לי שכדי להצליח בדברים הללו נדרשת הרבה יכולת תיכנות וגרפיקה. אין ספק שאנו נזקקים לעזרתם הדחופה של אנשי הקוד הפתוח כדי להצליח במשימה זאת. אולי שווה לצאת בקריאה מתאימה לאנשים הללו שלהערכתי יסכימו להתנדב, כמו כולנו, למען מטרה כל כך חשובה.
    כשתמצאו אותם, אנא שילחו אותם גם אלינו, כיוון שגם התנועה שלנו זקוקה בדחיפות לשיפורים טכנולוגים.

    שבוע טוב,
    טל

  21. "הייתי מציע ליצור חלוקה לנושאים שונים כמו בעיתון, כך שכל אזרח יוכל להגיע לקטע שמעניין אותו." – נשמע כמו רעיון טוב. אני בעד.
    "לפלח בקלות…את הפוסטים, למשל על פי ח”כ או על פי נושאים." – גם נשמע טוב. למעשה אפשר בעזרת תגיות לעשות גם וגם.
    "מערך הערכה לכל חבר כנסת. למשל הציבור באתר יוכל לתת לכל חבר כנסת ציון על הדרך בו הוא טיפל בבקשותיהם." – אפשר לשלב את זה עם הרעיונות הקודמים.
    "ליצור וויקי שבו תסוכם על ידי הציבור פעילותו של כל חבר כנסת למענם, ושבו תרשם ההסטוריה של ההצלחה שלו לייצג את רצון הגולשים." – משהו יותר לעתיד. אני כן יכול לומר שכרגע אנחנו עובדים על עמודים שמתארים חברי כנסת וממשלה בכירים לקראת הבחירות שבאופק. אני שותף לדעתך ששווה שהעמודים האלו ייבנו דרך מערכת וויקי אבל שאר חברי עבודה שחורה פחות.
    "חברי הכנסת יבינו שכדי להיבחר בפעם הבאה, הם לא צריכים לגייס הון עבור מסע בחירות. אותו הון שישעבד אותם לאנשי ההון, אלא יהיה עליהם לצבור הון ציבורי באמצעות עבודה שחורה (תרתי-משמע) למען האזרח." – אמן.

    באופן כללי ההצעות שלך מעלות אצלי רעיון כללי אחיד לאתר עבודה שחורה מושלם. אז תרשה לי לפנטז פה לרגע:
    אפשר לעשות מערכת הירשמות לאתר כך שכל פעיל/קורא קבוע יכול לבחור להירשם למערכת וזו תספק לו מספר כלים. היא תאפשר לו לעקוב אחרי פעילות של משתמשים אחרים באתר או ח"כים מסויימים ומכתבים אליהם או מפלגות או ארגונים וכו' בעזרת תגיות.
    בנוסף, לכל חבר יהיה עמוד ניהול שבו הוא יוכל לחלק ציונים לחברי כנסת בכל מני תחומים. למשל לח"כ ספציפי תוכל לתת ציון 8 מתוך 10 באקטיויות בנושא סביבה אבל 4 מתוך 10 בביטחון. אפשר גם לסקור את המשתמשים כדי לראות כיצד הקונסנזוס ממקם את המועמד במפה הפוליטית. נגיד הערכה עד כמה הח"כ המדובר הוא סוציאליסט או קפיטליסט (נגיד יש 10 משבצות וצריך לבחור באחת כאשר יותר שמאלה זה יותר סוציאליסט ויותר ימינה יותר קפיטליסט). כך נוכל להגיע למסקנה ציבורית באשר לעמדה של ח"כ.
    עם פרסום של כל כתבה על ח"כ או ארגון תופיע האופציה לתת ציון להתנהלות הגוף הזה בנושא הרללונטי. נגיד כתבה על חוק שדב חנין הציע למען הסביבה, אז יופיע סקר בסוף על דעתו של המשתמש באשר לפועלו של חנין בנושא. משתמש שכבר חווה דעת על הח"כ המדובר תמיד יכול לשנות את הדירוג בהתאם לדעתו והמעשים שלו בשטח.

    כאשר מערכת כזו תתפקד כמו שצריך יהיה אפשר להוסיף עמוד של חברי הכנסת הכי סביבתיים/חברתיים/יוניים/אפשרויות הפוכות/וכו'.
    במידה והאתר ימשיך לצמוח חברי הכנסת ידאגו לגבי המיקום שלהם ויעודדו לפעול כדי לשפר את מעמדם. כל פעולה שלהם יכולה לשנות את הדירוג שלהם באתר.
    אפשר לשכלל את זה עוד הרבה אבל כמובן שהכל בסוף נגמר בזה שאני לא יודע לתכנת 😦

  22. ירדן,

    אמן כן יהיה רצון.

    אנו תקועים כיוון שאין לנו אנשי תיכנות של קוד פתוח.

    מה שאני מציע זה לבנות מסמך קריאה, שבו נציג את החלום (והוא חלום יפה, אמיתי, הניתן להגשמה), ונשלח קול קורא לאנשי התיכנות לבוא לעעזרתנו בהגשמת החלום.
    מה דעתך? ואשמח גם לשמוע את דעתם של אנשי עבודה שחורה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s