חוק האוליגרכיה, והפיכת אירגונים לדמוקרטיים – נושא ללימוד ב"עיר לכולנו"

לאחרונה התנועה לדמוקרטיה ישירה, הצטרפה למספר פעילויות עם אירגונים הפועלים גם הם לקידום השפעת הציבור על התנהלות הציבורית. אחת הקבוצות איתן אנו פועלים היא עיר לכולנו.

התנועות הללו, על אף שהן שואפות לדמוקרטיזציה של החברה הישראלית, נתקלות בקשיים פנימיים מובנים להתארגנות דמוקרטית. הקושי הזה נובע במידה רבה מכלל הברזל של האוליגרכיה שתבע מיכאלס רוברט.  אני מאמין שחלק מהמאמץ של התנועה לדמוקרטיה ישירה ושל האירגונים איתם עובדת התנועה היא למצוא פתרונות למגבלו שחוק זה מציב בפנינו.

דוגמא לבעיה כזאת, שלה אנו נדרשים למצוא פתרון (לפחות ברמה התיאורתית) היא בעיית התקשורת בעיר לכולנו. עיר לכולנו הוא אירגון שוחר דמוקרטיה, וקיים בו פורום דמוקרטיה שכל תפקידו הוא להקנות לתל-אביב ולתנועה התנהלות דמוקרטית. התקשורת והפעילות בעיר לכולנו בנויה סביב וועדות-התמחות, המתכנסות אחת לכמה זמן. הוועדות הללו דנות גם דרך האינטרנט דרך פורומים פנימיים. את כל מסקנות הוועדות, מרכזים ראשי הוועדות ודנים על הסוגיות שעלו בוועדות, בוועדת התיאום.

אך נראה שההתקשרות הזאת יוצר מספר בעיות. אחת הבעיות היא שפורום התיאום אינו יכול לדון בכל הנושאים שעלו בוועדות. ולכן נוצרת חוסר אפקטיביות של פעילות הוועדות. בנוסף, אנשי הוועדות השונים אינם מודעים לתהליכים שקורים בפורומים אחרים.

דבר זה קורה, כאשר יש היררכיה של וועדות, כמו שמראה הפיסקא הבאה מספרו של רוברט מיכאליס, מפלגות פוליטיות*.

The more extended and the more ramified the official apparatus of the organization, the greater the number of its members, the fuller its treasury, and the more widely circulated its press, the less efficient becomes the direct control exercised by the rank and file, and the more is this control replaced by, the increasing power of committees. (Page 26)

אני מציע שכדי להתגבר על הבעיה הזאת בעיר לכולנו, יש צורך בפתיחת ערוץ תקשורת כלל תנועתי, שאינו נשלט על ידי מנהיגות התנועה. ערוץ כזה יכול להיות גוגל-גרופ כללי לכל עיר לכולנו או פורום. הערוץ הזה יאפשר לכולם להתעדכן בנעשה, שלשאול שאלות עוקפות היררכיה, ולהציע פתרונות נוספים.

לגוגל גרופ יש יתרון גדול ביכולת השליטה של המשתמש בדיון. הוא מאפשר לקבל את כל העידכונים בדואל, או לחילופין לקבל סיכום יומי אחד, או לחילופין לקרוא את כל ההודעות באינטרנט. במידה והמשתמש אינו מעוניין לקבל את כל ההודעות באופן ישיר לדואר, אלא רק הודעות בנושא דיון ספציפי, הוא יכול לבחור לעשות זאת.

בנוסף ניתן אולי יהיה לבנות בעתיד אתר וויקי פתוח שירכז את פעילות התנועה, כך שכל פעילות הוועדות וסיכומיהן יהי פתוח להכרות שאר החברים.

נשמח לשמוע את מחשבותיכם על הבעיה, ופתרונותיכם לבעיה זאת,

* Michels, R., (1913) Political parties – PDF edition

מודעות פרסומת

18 מחשבות על “חוק האוליגרכיה, והפיכת אירגונים לדמוקרטיים – נושא ללימוד ב"עיר לכולנו"

  1. טל אני מסכים איתך מאוד.

    עוד אציין שאני לא יודע למה אתה לא מתרגם את הדברים שאתה מצטט. בהיותך בקיא בחומר אתה יכול להבין דקויות טוב יותר מאנשים הדיוטות שקוראים את הציטוט במנותק מהקשר וכך גם זה הרבה פחות קריא.

    נראה מה עיר לכולנו יגידו

  2. איתי הגיב:

    אני לא מכיר מספיק את עיר לכולנו בשביל לחוות דעה על התקשורת שלהם, אבל התמונה בהתחלה,
    הרגת אותי מצחוק!
    פשוט מעולה!

  3. טל,

    שוב אני אציין שההתמקדות שלך בטכנולוגיית תקשורת אינה מטפלת בשורש הבעיה. הבעיה היא לא מגבלה טכנולוגית – כלומר, יצירת ערוץ תקשורת יעיל – אלא מגבלה קוגניטיבית – כלומר, מגבלה על כמות האינפורמציה שאדם יכול לקלוט ולעבד – ומגבלת מוטיווציה – כלומר, חוסר האיזון בין המאמץ הגדול הדרוש על מנת לגבש דעה מושכלת לבין מידת הכח הפוליטי המזערית שיש לחבר בקבוצה גדולה.

  4. יורם ידידי,

    דע לך שאני מקשיב רוב קשב להערותיך. אנו מנסים לפתור את בעיית הקשב בדרכים שונות. אנו מנסים, טועים, ומתוך תהליך הניסוי והטעיה הזה, אנו מקווים למצוא לבעיה פתרון.

    אחד הדברים שירדן ואני עושים כרגע עם עבודה שחורה, זה לפלח את פעילות הח"כים לנושאי עניין. איתי אשר, מנהל עבודה שחורה, מציע לרכז את כל הצבעות הח"כים למקום אחד.
    עכשיו הרעיון הוא שאם אתה מעוניין בחקיקה ירוקה, תוכל ללחוץ על כפתור סינון בעבודה שחורה, ותקבל את סיכום הההצבעות של כל ח"כ בחקיקה ירוקה. תוכל לראות מי הם עשרת התומכים הגדולים ומי הם עשרת המתנגדים הגדולים.
    אם אתה מעוניין לראות מי תמך בפרויקט שחשוב לך, תוכל לראות מי הצביע בעד הנושא הזה, ומי התנגד. כך, לקראת הפריימריז, תוכל לבחור את הח"כים שפעלו הכי הרבה לקידום הרעיונות שלך.

    נכון, זה עוד לא אומר שמחר בבוקר כל אזרחי ישראל יכנסו לעבודה שחורה, ויהיו אזרחים מעורבים פוליטית. אבל לפחות זה יתן כלים לאזרחים שהמצב בישראל מדאיג אותם, להשפיע יותר על התנהלות המדינה. ואולי, ככל שאזרחים ירגישו שיש לפעילותיהם השפעה, כך יצטרפו עוד ועוד אזרחים למעגל ההשפעה. בדרך אנו נצטרך כמובן לבוא עם פתרונות שיאפשרו לאזרחים גם להיות יותר אפקטיבים.

    בשלב זה, עדיין אין לנו כלי בסיסי לריכוז החלטות ללא נציגים, אבל בדיוק בשביל זה אנו עובדים על הויקידיון 😛

  5. איתי,
    התמונה נמצאה באמצעות גוגל-אימיג'. זה קצת גניבה (למרות שבאינטרנט, הגניבה הזאת היא נורמה). כדי לפצות, אני משאיר תמיד קישור לאתר המקורי ממנו נלקחה התמונה, כדי שזה ישמש לו כפירסומת (כדי להגיע לאתר, צריך ללחוץ על התמונה).

  6. טל,

    > דע לך שאני מקשיב רוב קשב להערותיך.

    אני מודע לכך ומעריך זאת. לעיתים קרובות מדי, דיון פוליטי מתדרדר להשמעת דעות מבלי לשים לב לטיעונים המושמעים על ידי אחרים. אני מקווה שאני מצליח לגמול לך בתשומת לב דומה לטיעוניך.

    > אולי, ככל שאזרחים ירגישו שיש לפעילותיהם השפעה, כך יצטרפו עוד ועוד אזרחים למעגל ההשפעה.

    הטענה שלפעילות פוליטית ישנה תמורה ביכולת השפעה היא שגוייה מיסודה. מגבלת הגודל מבטיחה שהשפעתו הפוליטית של האזרח הממוצע תמיד תהיה מזערית. מדוע שאזרח יטרח לנבור במבוך התיעוד על מנת לברר מה עשה או לא עשה ח"כ כזה או אחר, כאשר משקלה של דעתו היא כטיפה בחבית? זוהי, ולא אדישות או טמטום או עצלות, הסיבה האמיתית לכך שרוב הציבור אינו פעיל פוליטית.

    הקלישאה של "אל תתלונן – קום ועשה" (או "הכי קל להתלונן מהכורסא בסלון") היא מכשיר בידי האליטות להצדיק את מבנה הכח הקיים. לפי הרעיון הזה, מי שיש כח בידו זכה בכח הזה בזכות מסירותו ופעילותו, ושאר האזרחים חסרי כח משום שהם עצלים ואדישים. אך לא היא. אין זה משנה כמה אזרחים יהיו בעלי מודעות ויהיו פעילים – כוחם של רובם יהיה מזערי – מזערי במידה שאינה מצדיקה השקעת מאמץ משמעותי.

  7. יורם , אם המצב היה כפי שאתה אומר, מדוע
    – אנשים מתווכחים בפורומים?
    – אנשים מתווכחים בסלון?
    – אנשים מצביעים בסקרים?
    – אנשים מצביעים בבחירות?
    – אנשים כותבים בלוגים ותוקפים בהם עיתונאים ופוליטיקיאם שלדעתם עושים טעויות או הם "רעים"?
    – חלק מהאנשים משתדלים לעשות עבודה טובה במקום העבודה שלהם גם אם אף אחד לא יודע את זה.?

    הנה מספר סיבות אפשריות
    1. כי אנשים הם לא ראציונלים, והם לא חושבים במונחים של אני אחד למליון (כי זה חלק מהתרבות לא לחשוב ככה, אלא "כל קול משפיע")
    2. כי אנשים רוצים להשפיע על סביבתם הקרובה, ואם אתה מרגיש שאתה אוחז בדעה לא פופלארית אתה רוצה לראות במה אתה שוגה או לחלופין לשכנע אחרים (במיוחד אנשים איתם אתה במגע או אנשים אותם אתה מעריך) בכך
    3. כי להיות מעורבים ומשפיעים על העולם זה צורך
    4. כי אנשים מאמינים בהשפעה ויראלית – כשאני אומר משהו למישהו, זה רק אדם אחד, אבל יכול להיות שהוא ישפיע על מישהו שישפיע על מישהו שיעשה כך וכך. (וזה באמת לפעמים קורה, הרי מישהו שינה את דעתו של אברהם לינקולן לדוגמה בקשר לעבדות, נכון?)
    5. כי אחרי שאמרת ושכנעת כמה אנשים בכך שצריך לעשות X, יש לך מחויובת פנימית (מעורבות על ידי עשיה) ולכן אתה מחוייב לעצמך להצביע בעד X.

    אני חושב שהנקודה האחרונות יותר הן הסיבה לחשיבות של ויקידיון ולחשיבות של דיונים בכלל ולא רק הצבעות בדמוקטריה ישירה – כי אם יש שאלה ומיד לאחריה הצבעה, אז היכולת שלך להשפיע היא באמת קטנה יותר

    עוד נקודה דומה היא שאיפה לקונצזוס – שם יש יותר השפעה לא רק לספירת קולות אלא לנסיונות שכנוע והכלה של דעות שונות, או לחלופין עימות עם דעות שגויות של אנשים. ברור שאז גם יש יותר משקל לכל קול.

  8. דרור,

    גם אני חושב שלאנשים ישנה נטייה טבעית לנסות להשפיע על סביבתם. הצפייה להשפיע במידה משמעותית על הסביבה היא מציאותית כאשר מדובר בהשפעה על אורחותיה של קבוצה קטנה – במשפחה, בקבוצת עבודה, בקבוצת חברים. האדם הממוצע פועל חלק ניכר מזמנו בקנה המידה הזה, וכך בחברה דמוקרטית יכול כל אדם לצפות להשפעה לא מבוטלת על סביבתו.

    המצב בקבוצה גדולה כמו מדינה או עיר או אפילו עיירה קטנה הוא שונה מיסודו. אין שום אפשרות שבקבוצה שבה אלפי או מליוני אנשים תהיה השפעה משמעותית לאדם הממוצע. המחסום כאן הוא אריתמטי ואין זה משנה אם תדבר על השפעה ישירה (נאמר, פרסום מאמר בעיתון רב תפוצה) או השפעה עקיפה ("ויראלית" – הפצת דעות מפה לאוזן): דעתו של האדם הממוצע נושאת משקל אפסי בקבלת החלטה שמשפיעה על מדינה שלמה. המסר כאילו דעתו של האזרח הממוצע יכולה לשאת משקל גדול היא הטעייה. כאמור, מדובר בהטעייה מכוונת של הציבור הרחב על ידי האליטות – הטעייה שמטרתה מתן לגיטימציה לכוחן של האליטות הקיימות.

    באשר לשאלות בהן פתחת:

    מובן שישנה השפעה פוליטית כלשהי – קטנה ביותר – לפעילויות שמנית. אך זו היא לא הסיבה האמיתית לכך שאנשים רבים משתתפים בהן.

    אנשים מתווכחים בנושאים פוליטיים מכמה סיבות – הוויכוח הוא אינטראקציה חברתית מספקת ותרגיל אינטלקטואלי מהנה. כמו כן, כאמור למעלה, הנטייה להביע דעות ולדון בהן היא נטייה טבעית שנובעת מהאפקטיביות של ההרגל הזה בהשפעה בקבוצות קטנות. אנשים רבים (אם כי בהחלט לא כולם) מרחיבים את היקפו של ההרגל הזה לדיון בנושאים שבהם אין להם כל השפעה ממשית. אנשים גם מצביעים מסיבות דומות – אינטראקציה חברתית והרגל הבעת הדעה. בנוסף לכך, מופעלת על הציבור מערכת ענפה של תעמולה שמטרתה לשכנעו להצביע.

    אלמנט קריטי בנושא ההתדיינות הפוליטית וההצבעה הוא שמדובר בפעולות שההקרבה המעורבת בהן היא מזערית. לכן, אנשים מוכנים להשתתף בפעילויות הללו למרות שגם התועלת הפוליטית הצומחת מהן היא קטנה מאד. אם היה מדובר בפעולות מאוסות או מאומצות, מספר האנשים שהיו משתתפים בהן היה יורד כמעט לאפס. מובטחני, לדוגמה, שמספר הקליפורנאים שקוראים את הצעות החוק שעליהם הם מצביעים (פעולה משעממת ותובענית מבחינת משאבי זמן ותשומת לב) הוא מזערי. אני ודאי שאיני עושה זאת ונדמה לי שאני פעיל פוליטית לפחות כמו האזרח הקליפורנאי הממוצע. זו גם הסיבה שמעט מאד אנשים – גם בקרב אלה שמתווכחים בלהט עם חבריהם בנושאים פוליטיים – טורחים לנסות להפיץ את דעותיהם הפוליטיות באמצעות, נאמר, נשיאת כרזות והפצת עלונים ברחוב.

  9. יורם,
    אמרת:

    מגבלת הגודל מבטיחה שהשפעתו הפוליטית של האזרח הממוצע תמיד תהיה מזערית. מדוע שאזרח יטרח לנבור במבוך התיעוד על מנת לברר מה עשה או לא עשה ח”כ כזה או אחר, כאשר משקלה של דעתו היא כטיפה בחבית?

    אני מציע פיתרון כזה:
    1. מסכים איתך שרוב האזרחים אינם מוכשרים בהשפעה, וגם אם היו מוכשרים, השפעתם כבודדים היתה כטיפה בחבית.
    2. אני מניח שיש כאלו שיותר מוכשרים בהשפעה. והללו יפעלו למען אחרים, במידה ויתוגמלו על כך.

    לכן, הנה שיטה שיכולה לעזור לאזרח להשפיע:
    במידה שרצונו של אזרח שותף לדעתם של אזרחים רבים אחרים. הוא יכול למנות נציג שיש לו כושר השפעה רב. אותו נציג יפנה אל אזרחים בעלי דעה דומה, ויבקש שיתמכו בו. כל מי שיתמוך בו ישלם לו "שכר בטלה". וכך יוכלו אזרחים רבים לשלוח נציג או נציגים מטעמם לנקדות ההשפעה, שידחפו את הרעינות שלהם.
    באופן סימנטי, זה מה שקורה כיום. אלא שהנציג שלנו ימומן על ידי הציבור, והיה כפוף להסכמת הציבור שמינה אותו באופן ישיר. במקרה שהנציג יפתח אג'נדות משלו, שלא יתאימו לאג'נדות של האזרחים שממנים אותו, האזרחים הממנים, יחדל לממן את הנציג, וכך ישמרו שהנציג אכן יפעל למענם ולא למען עצמו.
    כדי למנוע מבעלי הון לזכות ביותר נציגים, ובכך להשפיע יותר. יקבע בחוקה חוק, המורה לנציג לקבל מקס' של אחוז 1 מהמשכורת החציונית, מכל אזרח. והוא לא יכול לקבל יותר מאשר סה"כ 2 משכורות חיציוניות. כמו כן יוגדרו חוקים שימנעו העברת כספים, או חיוב של עובדים לממן נציגים עבור המעסיקים שלהם, וכיוב'.

    כך, אם הרצון שלי, יהיה שותף לרצונות אחרים, כבר לא נהיה טיפה בכוס, אלא חצי חבית או לפחות כמה כוסות… וביחד נוכל לפעול.
    😆

  10. אני מסכים עם יורם בהחלט שרוב האזרחים לא ישקיעו מאמץ גדול. ואם הרבה אזרחים ישקיעו מאמץ גדול אזי עדין השפעתם תהיה אותה השפעה (1 חלקי כמות האזרחים) ולכן הם יבחרו להקטין את המאמץ.

    ההבדל בינינו: אני לא חושב שצריך מאמץ גדול.
    אני לא חושב שצריך חשיבה לעומק.
    אני לא חושב (כמו טל או דרור) שצריך להגיע להחלטות מתוך הסכמה. להיפך: כל ההחלטות יהיו בקונפליקט – ההבדל הוא שמה שהרוב מחליט הוא מקבל.

    דוגמא להצעת החלטה: "לא סוחרים עם דיקטטורים". אפשרויות כן\לא. תמיד סוחרי הנשק ועובדי תע"ש יהיו נגד לא משנה כמה ויקי דיונים אתם תעשו.

    הנה העיקר של הצעות פשוטות של כן ולא: **** אין שום מאמץ בלעשות קליק ולהחליט!!! שום מאמץ!!!! שום חשיבה! שום ויקי דיון! שום הסכמה! ****

    הנה טענתי: רוב ההחלטות שטובות לציבור (חלוקת הון, מדיניות חוץ, חינוך) ועוד אינן דורשות החלטות מתוחכמות. הן פשוט דורשות החלטות שאינן מוסכמות על האוליגרכיה.

    הנה דוגמא להצעת החלטה מתחום החינוך: "מערכת החינוך תעבור מהוראה פרונטלית ללימוד עצמי מול מחשב תוך השגחה של מורים". זהו הנוסך * המלא* של ההצעה. אין מאחורי זה עוד 450 עמוד שנוסחו על ידי עורכי דין. ההחלטות הן רצון הציבור ב"מקרו" לא "במיקרו". לאף אחד לא איכפת מהמיקרו ואף אחד לא רוצה לעשות אופטימיזצית מיקרו בכל מיקרה!!!

    ושוב אני חוזר לכללים הבסיסיים שידאגו לכך שיהיה קשה לאוליגרכיה לנווט את העינינים לטובתה:
    1. כל אחד יכול להציע הצעה.
    2. אין לשנות הצעות.
    3. הצעה שעוברת סף עוברת להכרעה.
    4. הצעה שעברה הכרעה היא חוק שהעונש על אי קיומו חמור.

    יורם! הצעה לדוגמא יכולה להיות: "תיבחר קבוצת מידגם מייצגת כדי לטפל בפרטים שהציבור אינו מספיק קפדן כדי לטפל בהם, כדי לפרש את החלטות הציבור וכדי לרדות בעובדי הציבור". הנה קיבלת את הסורטיציה שלך שיכולה גם לטפל בפרטי חוקים שצריך 700 עורכי דין כדי לנסח.

    ההבדל היחיד הוא שבשיטה שלי ההצעות הכי חשובות: הפלות, יציאה למלחמה, שטחים, תקציב שקוף ובמיוחד הצעות שלא מוצאות חן בעיני האוליגרכיה מקבלות תוקף של ** כלל ** הציבור. זהו התוקף החזק ביותר שיכול להיות להחלטה כלשהיא בשיטת שילטון כלשהיא. חזק יותר דרך אגב מכל החלטה שתקבל סורטיציה.

    טל! אינני מאמין בשיטת הנציגים שאתה מציע מכמה סיבות: היא מסובכת ולכן קשה להסבר וקשה לניתוח – שיטת שילטון צריכה להיות פשוטה. סיבה שניה: היא חייבת להשאיר אפשרות לציבור להצביע בעצמו ולכן השיטה שלי היא גם גרעינה של השיטה שלך ומכאן שאזרחים בשיטה שלי יוכלו לממש גם את שיטתו של יורם וגם את השיטה שלך. המסקנה: השיטה שלי עדיפה.

    מרק

  11. טל,

    אם אני מבין נכון את השיטה שאתה מציע, ההבדל המהותי בינה לבין השיטה הנוכחית היא הנזילות – אזרחים יכולים לשנות את הנציג שלהם בכל עת. אינני חושב שהבדל כזה הוא משמעותי מבחינת התוצאה. המגבלות המונעות ייצוג אפקטיבי של האינטרסים של האזרחים תחת שיטות הבחירות הנהוגות כיום יהיו שרירות גם במצב הזה: (א) יהיה צורך להשען על ידועי שם כנציגים, (ב) היכולת של אזרחים להכיר את הנציגים שלהם תהיה מוגבלת, ו-(ג) המאמץ הנחוץ למעקב אפקטיבי אחרי הנציג יהיה חסר פרוצפורציה למידת ההשפעה של הדעה של האזרח הממוצע.

    ד"א, איך מסמנים פיסקה כציטוט כפי שעשית?

  12. מרק,

    הטענה שישנם אזורי החלטה רבים שבהם האינטרס של האליטה סותר את האינטרס של רוב הציבור היא נקודת מוצא משותפת בינינו. זו בדיוק הסיבה שאני מציע להסתמך על הגרלת נציגים – בשיטה שכזו קשה לדבר על הנציגים כעל אליטה כלל. קבוצת הנציגים המוגרלת מתחלפת לעיתים קרובות ומייצגת מבחינה אתנית, מגדרית, הכנסתית ורעיונית (ומכל בחינה אחרת) את הציבור הרחב (עד כדי טעות הדגימה הסטטיסטית). כל החלטה שקבוצה שכזו תקבל תהיה אותה החלטה שהיה מקבל הציבור הרחב לו היו נמצאים בידיו משאבי הזמן, החומר והסמכות שעומדים בידי הנציגים. היתרון שבהסתמכות על הנציגים הוא לפיכך באפשרות להגיע להחלטות מושכלות בשעה שהציבור הרחב נאלץ להשתמש בהחלטות בזק שנשענות על מידע חלקי שניתן למניפולציה.

    באשר לאיכותן של החלטות בזק שכאלה: לדעתי, הרעיון שאפשר לגבש דעה מושכלת בנושאים "הכי חשובים" ללא כל מאמץ הוא בלתי מציאותי. הטענה שלאף אחד לא אכפת מ"המיקרו" היא פזיזה. לעיתים קרובות הפרטים קובעים את ההבדל בין מדיניות מועילה למדיניות הרסנית. לכן, מי שבידו תופקד השליטה בפרטים יהיה בעל כח פוליטי רב מאד. הצעה החוק שלך, לדוגמה, שאתה מציג תחת הכותרת "תקציב שקוף" אינה מובנת לי כלל. ללא פרוט של מהות הרעיון איך אוכל לגבש דעה אם לתמוך או להתנגד לו? מובטחני שמי שינסח את הפרטים של מדיניות שכזו יוכל להטות אותו כרצונו.

    מעבר לכך, גם אם נניח שהפרטים אכן יסתדרו מעצמם, הרי שאפילו החלטות כלליות דורשות מחשבה מסויימת. לא הייתי רוצה שהציבור יחליט בנושא שיטת ההוראה בבית הספר או בנושאים קריטיים אחרים בהשקעה של כמה שניות. מה, לדוגמא, הסיכוי שרעיון בלתי מוכר כמו שימוש בהגרלה לצורך מינוי נציגים יתקבל על דעתו של חלק ניכר מהציבור מבלי להשקיע בכך מחשבה לאורך פרק זמן בלתי מבוטל.

    ומעבר אף לכך, גם אם נניח שהפרטים בלתי חשובים וגם אם נניח שניתן לקבל החלטות ללא פרטים בכמה שניות לכל החלטה (בעיני, שתי הנחות אופטימיות בצורה קיצונית), עדיין יעמוד הציבור מול נפח תעבורה (אלפי הצעות חוק מדי יום) ולפיכך תביעות זמן (שעות מדי יום) שספק רב בעיני אם הציבור ירצה או יוכל לעמוד בהם. לפיכך, אפילו תחת הנחות אופטימיות שכאלה, האזרחים לא יעיינו בכל החלטת חוק באופן עצמאי אלא ישענו על מסננים וכך ירוכז כח רב בידי מי שיוכל למשוך את תשומת לב הציבור להצעות החוק החביבות עליו על ידי שימוש באמצעי התקשורת ההמוניים.

  13. א. קודם כל , אתמול למדתי שמערכת כזו כמו שמארק מציע, כבר קיימת ועובדת (אמנם בתחומים אחרים כמו קביעת פרוייקטים בגוגל) אבל העקרון דומה –

    הצעה במשפט או לכל היותר פסקה – האנשים מדרגים כן או לא אוהבים.

    הצעות שעולות גוגל מתחילה לנסות לעשות אותם לפרוייקטים.

    יש דבר כזה גם בחוץ http://digg.com

    ב. מארק – אתה מתעלם מזה שחלק חשוב בתפקוד של דמוקרטיה היא תקשורת. בלי תקשורת אתה מחזק
    – את הסיכוי להחלטות דמוגגיות
    – את הכוח של הרוב לכפות על המיעוט
    – את הכוח לקבל החלטות על סמך שיקולים לא עניינים
    – את הכוח של מי ששולט בתקשורת – לדוגמה של "ידיעות" בישראל.

    יורם – אנשים כבר לא מחלקים פליירים ברחוב כי הרבה מהם כותבים ברשת בבלוגים ובפורומים – זה לאו דווקא פחות יעיל

    אני חושב שסורטיציה היא דבר חשוב, אני חושב שלא כדאי שהיה תהיה דבר בלעדי.

    ג. טל – ההצעה שלך מעניינת אפשר לעשות אותה גם כך שכל אחד מקבל כסף לפי כמות האנשים שהוא מייצג .

    ככה לאנשים יש אינטרס לשכנע אנשים אחרים – הם יכולים לעשות מזה מעט כסף.

    השאלה היא אם זה לא גורם לבעיות של שחיתות של השמעת דעות רק בשביל הפופלריות שלהן בלי לנסות להגיד מה אתה חושב באמת.

    יורם – לי נראה שאתה תוקע את החץ ומצייר סביבו עיגולים. סוריטציה היא השיטה היחידה בעולם, ולכן שום שיטה אחרת לא יכולה להיות נכונה. אני אישית מכיר מאות אנשים שעושים הרבה מאוד בכל מיני מישורים כדי להשפיע, גם כשההשפעה היא קטנה למדי. באופן לא אישי אני חושב שמדובר בעשרות אלפי אנשים בארגונים של חברה וסביבה.

    לפי התפיסה שלך , גם מי שנחבר בסורטיציה יכול להגיד – אני אחד מ120 , אין לי באמת השפעה, וגם אם כן, יכולים לבטל את מה שעשינו בקדנציה הבאה – מוטב שלא העשה כלום או שהעשה את הדבר לפי מה שישלמו לי לעשות.

  14. דרור,

    > יורם – לי נראה שאתה תוקע את החץ ומצייר סביבו עיגולים. סוריטציה היא השיטה היחידה בעולם, ולכן שום שיטה אחרת לא יכולה להיות נכונה.
    למעשה יריתי לא מעט חיצים עד שמצאתי את חץ הסורטיציה וגיליתי שלמיטב הבנתי הוא פוגע במטרה. אני מודע לכך שהעובדה שאני מנסה לקדם רעיון בלתי מקובל עשוייה להתפרש כאובססיה או מונומניה – וזו אף עלולה להיות המציאות. אני מנסה לשמור על מחשבה פתוחה ולראות דברים כמות שהם ולא כפי שהייתי רוצה שיהיו – אבל מובן שאיני חסין בפני כשלים שכאלה.

    > אני אישית מכיר מאות אנשים שעושים הרבה מאוד בכל מיני מישורים כדי להשפיע, גם כשההשפעה היא קטנה למדי. באופן לא אישי אני חושב שמדובר בעשרות אלפי אנשים בארגונים של חברה וסביבה.

    אינני טוען שפעילות פוליטית שהשפעתה קטנה היא חסרת ערך – גם הפעילות שאנו עורכים כאן, כלומר החלפת רעיונות ודיון ביקורתי – היא דוגמה לפעילות שכזו. שיטת הסורטיציה אפקטיבית כדרך לקבלת החלטות משום שהיא משקפת את דעותיהם של האזרחים. הפעילות הפוליטית הקמעונאית היא זו שצריכה לשרת את האזרחים בגיבוש דעותיהם.
    > לפי התפיסה שלך , גם מי שנחבר בסורטיציה יכול להגיד – אני אחד מ120 , אין לי באמת השפעה, וגם אם כן, יכולים לבטל את מה שעשינו בקדנציה הבאה – מוטב שלא העשה כלום או שהעשה את הדבר לפי מה שישלמו לי לעשות.
    להיות אחד מ-120, או אפילו אחד מכמה מאות, הוא מצב שונה לחלוטין מלהיות אחד מכמה מליונים. מעבר לזאת, בידי הנציגים יופקדו המשאבים – זמן, חומר וסמכות – שיאפשרו להם לאסוף אינפורמציה ולהתדיין עם שאר הנציגים באופן שאינו מתאפשר לאזרח הרגיל.

    עם זאת, אתה אכן הצבעת על נקודת מתח שקיימת בשיטה: המתח שבין הצורך לייצוגיות – צורך התובע קבוצת נציגים גדולה – לבין הצורך בתפקוד קבוצת הנציגים כקבוצה אינטימית – צורך התובע קבוצת נציגים קטנה. נראה לי שקבוצת נציגים בת 100 עד 300 אנשים היא פשרה אפקטיבית בין שני הצרכים הללו.

  15. יורם,

    אחרי מחשבה על הסוריטיציה, אומר לך שיש לה יתרונות. במיוחד אם אדם לא נשאר בתפקיד יותר משנה, כפי שהיה ברומא. יש לה יתרון הייצוגיות (בתנאי שההגרלה הוגנת, ובתנאי שיש קבוצה מספיק גדולה (500 איש נראים לי מדגם לא מספיק גדול
    עבור מדינה עם 7 מיליון אזרחים). אני יכול להוסיף נקודת חוזק, אם אותם אנשים יחיובו לשקיפות בהתנהלות, ויקימו שיח עם הציבור, כדי להבין לאן הרוחות נושבות. כמו כן יש להכניס כלל, שאותו אדם שיוצא ממעגל העבודה לשנה, לא יחזור לאחר תפקידו לתחום אחר או לחברה אחרת (כדי למנוע מצב בו תאגידים "רומזים" לנציגים שאם יקבלו הצעות המשפרות את מצב התאגידים,התאגידים ידאגו עבורם למקום עבודה עם הכנסה שמנה כשיצאו חזרה ל"אזרחות").

    בנוסף יש להכניס תהליך שבו העם יכול להטיל ווטו על החלטות הנציגים המוגרלים. זאת כדי למנוע מצב בו נוצרה הגרלה או שנוצרה דינמיקה בתוך הקבוצה שיוצרות מחשבה מדינית שאינה מקובלת על כלל האזרחים.

    אבל אני רואה עדיין בעייתיות בשיטה. אחת הבעיות היא בעיית ההתמקצעות: ייקח לאזרחים המוגרלים זמן מה להבין כיצד פועל המנגנון, וכיצד יש לשלוט בממשלה. וכיוון שהם זמניים ופקידי הממשל הם קבועים, פקידי הממשל יוכלו לנתב את ה"טירונים" לפעול על פי רצונם, ונגמור עם שלטון הביורוקרטיה, במקום שלטון העם.
    אולי יש לדאוג לתקופת חפיפה בת שלושה חודשים בהם הקדנציה היוצאת יחפפו עם אנשי הקדנציה הנכנסת. אבל עדיין אני מניח שיהיה לביורוקרטים הוותיקים יתרון על המוגרלים החדשים.

    עוד בעיה שאני רואה בסוריטציה, היא בעיית המנהיגות. טבעו של אדם שהוא פועל בתוך קבוצה עם מנהיג. מי שמכוון בפועל את הקבוצה הוא המנהיג. למנהיג יש השפעה גדולה על החברים, והוא זה שיקבע בגדול לאן הקבוצה תלך. ולכן לא חשוב מה גודל המדגם, חשוב מי המנהיגים שיוגרלו אליה. הם יקבעו את רוח ההתנהגות של הקבוצה ואת יעילותה כקבוצה שאמורה לכוון את המדינה. לכך, אינני מוצא פתרון. 😦

  16. טל –

    בנוגע לגודל המדגם: אחת מתכונותיו של מדגם סטטיסטי היא שגודל האוכלוסיה אינו משפיע על גודל המדגם הנדרש על מנת להגיע לדיוק מסויים. מדגם בן 300 אזרחים מייצג אוכלוסיה בת 100,000 איש בערך באותו דיוק שבה הוא מייצג אוכלוסיה בת 7 מליון איש. שימוש במדגם גדול מידי ינטרל את הפרלמנט מאחר שיווצרו בו כל אותן בעיות שקיימות באוכלוסיה בכלל.

    בנוגע להתמקצעות: אכן ישנה כאן נקודת מתח נוספת בשיטה – בין מקצועיות לייצוגיות. על מנת להגיע להחלטה מושכלת, על הנציג להגיע להבנה בתחום ההחלטה, הבנה שדורשת התמקצעות. מצד שני, ככל שהנציג מקצועי יותר הוא (באופן פוטנציאלי לפחות) ייצוגי פחות, שהרי הוא הופך לשונה יותר מהאזרח הממוצע. שוב, יש להגיע לאיזון. לפי דעתי, שנה היא זמן קצר מדי מכדי שנציג יוכל להפוך להיות אפקטיבי. אני הייתי ממשיך עם תקופה של ארבע שנים. כמו כן, גם אני בעד שימוש בתקופת חפיפה, אך הייתי מציע שתהיה לפחות בת שנתיים.

    (אגב, הזכרת את רומא – נדמה לי שאתה מתכוון לאתונה. ברומא, ככל שידוע לי, לא היה שימוש בסורטיציה.)

    בנוגע למנהיגות: בעיני, מנהיגות, לפחות כפי שמקובל לראות אותה כיום, וכפי שאתה תיארת אותה, היא תופעה שלילית שמשמעה ריכוז כח פוליטי ולכן היא דבר שיש להמנע ממנו. אני מצפה מהנציגים המוגרלים לחשוב באופן עצמאי ולא להגרר אחרי מנהיגים למיניהם. תפקידם של הלוך הרוח הציבורי והחינוך לחשיבה ביקורתית ליצור אווירה בה הנציגים אכן יתנהגו כך.

  17. יורם,

    אני מבין את טענותיך. אני חושב שיש בהן אמת.

    לגבי המנהיגות:
    אל תצפה מהאדם, את מה שלא קיים בטבע שלו. בקבוצות אנושיות תמיד היו ויהיו מנהיגים, ואלו תמיד ירכזו כוח פוליטי.

    השאלה איך מונעים מהכוח הפוליטי הזה להפריע ליצוגיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s