שקיפות באקדמיה

 [נכתב ע"י ד"ר אוֹרי אמיתי]

לאחרונה היו לי הכבוד והעונג לפגוש את פרופ' ישׂראל דוד, מרצה וחוקר במחלקה להנדסת תעשׂיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פרופ' דוד הוא פעיל ותיק למען שקיפות במערכות ציבוריות בכלל, ובאקדמיה בפרט. המסמך המצורף למטה הוא תצהיר שהגיש לבית המשפט העליון, בדיון שנערך באחד הנושׂאים הרגישים בעולם האקדמי: שקיפותם (או, ליתר דיוק – אי-שקיפותם) של הליכי הקידום האקדמי. הדברים מדברים בעד עצמם.

[לארכיון של פרופ' דוד בענייני שקיפות]

***

1. תצהיר זה ניתן לשם הגשה לבית המשפט העליון בתיק 7793/05 לתמיכה בעמדתי כי יש להנהיג שקיפות בכל הקשור לפרוטוקולים של ועדות מינויים במוסדות האקדמיים.

2.   אני משמש כאיש סגל בכיר של המחלקה להנדסת-תעשיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וזאת החל מאוקטובר 1991 באופן רצוף. מאז אוקטובר 2005 בדרגת פרופסור-חבר. לפני שנים אלו, מאז אוקטובר 1986, הייתי איש סגל אקדמי זוטר בביה"ס למתמטיקה באונ' תל-אביב, וכבתר-דוקטורנט במחלקה למתמטיקה ומדעי-המחשב באונ' בן גוריון.

3.  במשך השנים הרציתי וחקרתי גם באוניברסיטאות שונות בארה"ב, באירופה ובניו-זילנד. שימשתי כפרופ'-אורח בביה"ס למוסמכים של הצי האמריקאי במונטריי, קליפורניה, וכן באוניברסיטת בוסטון.

4. ככל איש אקדמיה אופייני אף אני מתבקש להגיש חוות-דעת מקצועיות על עמיתים ועל עבודתם. חוות-הדעת הללו הן לעיתים לגבי קידום מקצועי ומתן קביעות לאנשים עצמם, ותכופות לגבי מאמרים מדעיים המוגשים לפרסום בבמות המקצועיות. פרסומים אלה מהווים את המדד העיקרי לקידום מחבריהם, ותהליך ההערכה לגביהם גם הוא חסוי באקדמיה, לפחות בפני מחברי המאמרים.

כל ימי באקדמיה נהגתי לציין שאני מוותר על חיסיוני כמעריך, אף אם הדו"חות שלי היו ביקורתיים והמלצותי לפרסום שליליות. דו"חות כאלה, כשהם מנומקים היטב וכתובים בשפה מכובדת, לא יביאו, בדרך הכלל, ל"נקמנות", למרות שהמוערך יתאכזב תמיד, כתגובה ראשונית.

ברור שהשקיפות, גם בהקשר זה, מעלה את איכות הדו"חות והתהליך כולו. המעריך אינו יכול עוד "לקטול" כלאחר יד או להשמיץ בעלמא, וגם ביקורתו חשופה לביקורת, כיאות.

גם מכתבי המלצה למיניהם אני מסיר מן החיסיון, ובמקרים רבים אני שולח העתק לבעל הדבר. מכתבי ההמלצה שלי כוללים בדרך כלל התייחסות לנקודות תורפה שכן הדבר הוא בסופו של דבר לטובת העניין.  לעתים קרובות הדבר הוא לטובת המועמד עצמו, שכן יש להניח שיושבי הוועדות עיניהם בראשם, ומכתב שכולו שיר-הלל יהיה בעיניהם בעל ערך מועט.

הנני להצהיר בזה שלמיטב ידיעתי, לא גרם לי מעולם מנהגי המתואר לעיל שום נזק או "איבה" או "נקמנות" וכיו"ב מצד עמיתי.

5. בשנים האחרונות אני מכהן כיו"ר ועדת הפרסים במחלקתי עבור הפרויקטים ההנדסיים המצטיינים לבוגרים. הפרסים הם כספיים (כמה אלפי שקלים) ויש בהם יוקרה לסטודנט ולמנחה שלו, איש הסגל. בשונה מן המנהג המקובל, לפיו הועדה מודיעה על הפרס הראשון השני והשלישי בצירוף כמה מילות הערכה ושבח על פרויקטים אלה, אני שולח מכתב הנמקה מפורט לכלל ציבור המנחים ש"הגישו" את הסטודנטים שלהם. במכתב זה אני מתייחס לנקודות החוזק והחולשה של כל פרויקט שהוגש ומנמק את הבחירה והדירוג של שלושת הראשונים. למרות שבתחילה הדבר התקבל בתמיהה, ואולי היה מי שהעדיף את השתיקה, הרי שכיום הדברים מקובלים. שוב, אין משום כך "איבה" וכיוצא בה. כולם – המתלהבים משיטותי וגם אלה שפחות – יודעים שאת הדו"ח כתב בשר ודם בלבד, הוא אשר הטילו עליו את התפקיד האמור והוא גם אשר ניתן להעבירו מתפקידו אם לציבור אין מספיק נחת מהאופן בו הוא ממלא תפקידו זה.

6. אני מאמין שכאשר תונהגנה נורמות של שקיפות לא תהייה בעייה למרצה מן השורה לעמוד מאחרי חוות-דעתו, ושגם כיום, אחוז גבוה מאנשי האקדמיה אנשים בעלי ערך-עצמי הם, אשר לא יסתתרו. אני חולק על הדעה כי חוסר השקיפות האקדמית הוא הכרח הנובע מ"טבע האדם", כי רע הוא. עמדות כאלו מקבעות ומנציחות מציאות פסולה, תוך עידוד וטיפוח אותם אלמנטים שליליים אפשריים שב"טבע האדם", במקום לעודד ולטפח את פוטנציאל היפה והאחראי שבטבע האדם. למעשה, נורמות ההסתרה וההפחדה ההיסטוריות הן המגדלות אנשי אקדמיה עם טבע-אדם פגום, ולא ההיפך.

7. ואמנם, אלמנט ההפחדה הכרוך באי-השקיפות באקדמיה הוא בעיני השלילי מכל. החרות האקדמית האמיתית – לא זו שבשמה טוענות היום האוניברסיטאות לזכותן לחיסיון – משמעה שלאנשי הסגל יהיה האומץ לקום ולתמוך את עמדותיהם בפומבי, ולקדם רעיונות של קידמה ושינוי. לפי ניסיוני, חירות זו נפגמת כיום במידה רבה כי אנשי סגל מפחדים שמא מישהו יתנקם בהם בוועדה חשאית זו או אחרת, בדרך שאינה הוגנת.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “שקיפות באקדמיה

  1. שלום אורי!

    אין ספק כי הפרופ' צודק. זו גם הסיבה מדוע לדעתי בהצבעות יש לקיים שקיפות מלאה. מתנגדי שקיפות טוענים כי פרסום דעתו של אדם יכול לגרום לפיטוריו, לחץ חברתי ועוד ומתעלמים מכך שאם כולם מפרסמים את דעתם (על ידי פרסום באינטרנט הנגיש לכל נניח) הרי שה"לחץ" מתחלק בין כולם! התוצאה המבורכת היא בני אדם שעומדים מאחורי דעתם וכתוצאה מזאת אולי אפילו משתדלים לנסח את דעתם לעצמם מעט טוב יותר. עוד תוצאה היא שאם דעת כולם מפורסמת אזי פתאום להפעיל סנקציות בשל הצבעה כזו או אחרת נעשה מאוד לא מקובל שכן עכשיו רוב הציבור או הקבוצה מודעים שהם יכולים להנזק מתרבות שכזו. במצב הקיים התרבות הקבוצתית לא שמה דגש על סלידה מסנקציות על אופן הצבעה פשוט משום שזו בעייתם של מעטים – אילו אשר מוכנים לפרסם את דיעותייהם ברבים ולעמוד מאחורייהן.

    ועכשיו לדמוקרטיה: לדעתי כל ההצבעות, בכל הרמות ואפילו בדמוקרטיה ישירה, צריכות להיות גלויות. מצב כזה משולב עם תרבות אשר סולדת בגלוי מהטלת סנקציות על אדם בשל דרך הצבעתו הוא מצב בעל יתרונות משמעותיים והרבה פחות דו-פרצופיות (אנשים אשר משכנעים בדבר אחד מסיבות אישיות אבל בעצמם אינם מאמינים בו).

    נקודה תרבותית: תרבות הבלוגים מייצגת בדיוק את המצב הרצוי הזה! לכן אני דואג לחתום עם שמי האמיתי על כל פוסט או תגובה. נכון- אני צריך לעמוד מאחורי כל אלו אם אני אגיע אי פעם לראיון עבודה והמעריך יריץ עלי חיפוש בגוגל אבל מצד שני אני מצטרף לאילו אשר יש להם דיעה והם לא מפחדים להביע אותה בפומבי ואני עומד מאחורי כל תגובה (גם אילו המלאות נאצות אשר אני מצטער עליהן מי יותר ומי פחות). אני חושב שזהו תהליך התבגדות שאולי כדאי שאנשים יעברו בגיל צעיר מאוד. אולי צריך מקצוע כמו "פרסום דעתך ברבים" בבית הספר?!? לפחות אפשר לחלום על כך…

  2. אורי ומרק,
    אני מסכים מאד עם ישראל דוד… ישר כוח על האומץ וההנהגה.

    מרק,
    לגבי הצבעה גלויה:

    אין ספק שהמצב הזה שאתה מתאר הוא מצב אידאלי, שאליו אנו צריכים לחתור. ועלינו לקדם תרבות שבה כל אדם יוכל להביע את דעותיו בפומבי, ללא חשש שמקום עבודותו יפגע, או משהו אחר יפגע.

    אבל זה דורש טיפול מקיף הרבה יותר. באירגונים כוחנים (כמו תאגידים או וועדי עובדים), יכול להיות מצב שבו אם הארגון יגלה שאחד מחבריו הצביע בניגוד לרצון האירגון, האדם יפותר מתפקידו.

    כדי למנוע את זה, נדרשת רפורמה תרבותית מקיפה מאד.

  3. הכל טוב ויפה, אבל הנורמות כעת רחוקות מכך . אפשר להתחיל לתקן את הנורמות במקומות יותר קלים.

    אין זה נכון שכל הדעות חשופות לאותה ביקורת. מי שדעותיו או מנהגיו שונים יותר נמצא תחת לחץ גדול יותר, ובאופן כללי החברה פחות נלחמת על זכויותיו (כי יש פחות אינטרס)

    אפשר לראות את זה לדוגמה אצל להט"ב (הומואים ולסביות ועוד) בשנות ה50 או ה-80 – קודם כל שונו הנורמות הכלליות עבור התייחסות החברה, ורק בשלב מאוחר יותר השתנו הנורמות בתחום העבודה.

    המעסיק תמיד יכול לטעון שסיבה אחרת גרמה לו לדחות מועמד או לפטר אותו – סיבות תמיד אפשר למצוא אם מחפשים.

    הפתרון לזה הוא שהשוק יהיה מבוזר יותר – עם חתך מגוון יותר של מעסיקים.

  4. ישראל דויד הגיב:

    חברים יקרים – תודה על הפירגון.
    מרק ולצר היטיב לבטא את מחשבתי – במילים פשוטות שחסרו לי ("הלחץ יתחלק בין כולם" וכו') ואני אקח לעצמי רשות להשתמש בהן בהמשך.
    מהתגובות מסתמנת גישה רווחת בין אלה ש"בעד", גישה שברצוני להתריע בפניה, ולפיה לפנינו משימה ענקית, אוטופית, שלא תושג בשנות דור. הדבר רחוק מלהיות נכון – אשתדל להרחיב על כך בהמשך באופן מנומק וממוסמך.

    אשמח לבוא להרצות דעות ועובדות בעניינים אלה בכל פורום. בפרט, נעשיתי מומחה באשר למה שבין המוסדות האקדמיים וחבר הסגל הפרטי.

    שוב תודה

  5. ישראל דויד הגיב:

    חברים יקרים – תודה על הפירגון.
    מרק ולצר היטיב לבטא את מחשבתי – במילים פשוטות שחסרו לי (”הלחץ יתחלק בין כולם” וכו'). אני אקח לעצמי רשות להשתמש בהן בהמשך.
    מהתגובות מסתמנת גישה רווחת בין אלה ש”בעד”, גישה שברצוני להתריע בפניה, ולפיה לפנינו משימה ענקית, אוטופית, שלא תושג בשנות דור. הדבר רחוק מלהיות נכון – אשתדל להרחיב על כך בהמשך באופן מנומק וממוסמך.

    אשמח לבוא להרצות דעות ועובדות בעניינים אלה בכל פורום. בפרט, נעשיתי מומחה באשר למה שבין המוסדות האקדמיים וחבר הסגל הפרטי.

  6. ישראל דויד הגיב:

    תכלה שנה והסתרותיה – סיכום-מצב השקיפות באוניברסיטאות

    סיכום מצב השקיפות באקדמיה בארץ הוא דבר בעיתו, וזאת מכמה סיבות. ראשית, עם התקרב מועד פתיחת שנה"ל הקרובה מתלהט הויכוח התקציבי בין ראשי האוניברסיטאות לאוצר, תוך שהראשונים מאיימים לא לפתוח את השנה והאחרון מעלה מצידו שורה של טענות. אחת הטענות המסורתיות של האוצר היא חוסר השקיפות באוניברסיטאות. סיבה שנייה היא כניסתו ל"ישורת האחרונה" של המאבק המשפטי המתמשך של האוניברסיטאות בהילכות שקיפות בוועדות הקידום והקביעות הפנימיות שלהן. האוניברסיטאות עירערו על פס"ד שקיפותני של ביה"ד הארצי לעבודה בעניין זה, שזכה בינתיים לכינוי "הלכת קיסר", ובג"ץ אמור להכריע בעניין בקרוב. שלישית, בקרוב ימלאו שנתיים להחלת חוק חופש המידע על המוסדות האקדמיים באשר לענייניהם הכספיים, תקופה המאפשרת סיכום וסקירה מתאימים.

    ואכן, משרד המשפטים, וכן כוחות שקיפותניים מסוימים בציבוריות ואף בתוך האקדמיה עצמה, הפרידו במקרה האקדמיה את החלת חוק חופש המידע התשנ"ח – לעניינים כספיים ואדמיניסטרטיביים מצד אחד וכצעד ראשון, ולעניינים האקדמיים "טהורים" – עד כמה שניתן להפריד – מצד אחר ומאוחר יותר. הפרדה כזו ננקוט גם בסקירה זו.

    נשאיר בזאת לחוקר המעוניין בכך את תולדות מאבקם של ראשי האוניברסיטאות בהחלת החוק הנ"ל על ענייניהן הכספיים, מאבק שהצליח מבחינתם בתקופת שרי המשפטים לפיד ז"ל וביילין. השורה התחתונה היא שציפי לבני, בכהונתה כשרת המשפטים, התעקשה והצליחה לכפות את ההחלה הנ"ל שנכנסה לתוקפה בסוף 2006. משמעותה המעשית של תחולת החוק על מוסד היא שחייב לכהן בו ממונה יעודי, שיענה בהתאם לשאלות האזרחים (בכפוף לתשלום אגרה ובכפוף לכמה הסתייגויות מיוחדות). אותו ממונה צריך גם לפרסם דו"ח שנתי על פעולתו ועל פרמטרים כספיים עיקריים של פעולת המוסד.

    באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אם להתחיל בה, פירסם המנכ"ל איגרת לציבור העובדים לקראת כניסת החוק לתוקף, תוך שהוא מפנה אל הממונה הנכנסת לתפקידה. ממונה זו פירסמה מאז כמה דו"חות חצי-שנתיים, הזמינים באינטרנט. שאלות שעסקו דרך משל בפעולת מרכז הספורט, או תקציבי פרסום החוצות של המוסד, זכו לתשובות מכובדות. שאלה יותר עדינה, שעסקה בתקציבי המעבדות של המחלקה להנדסת-תעשייה, זכתה לתשובה מפורטת מאד באשר לתקציבים המחלקתיים, ולהתעלמות מוחלטת באשר לשאלה מפורשת לגבי תקציבי המחקר שגויסו על ידי חוקרי המחלקה עצמם. יראה בכך הרואה את חצי הכוס המלא או חצי הכוס הריק, לפי טעמו. רוב המוסדות האחרים פירסמו על פי דין את קיומו של ממונה כנ"ל אצלם, אך בקצה השני של הטווח נמצא הטכניון בחיפה, שעד היום אין זכר לחוק חופש המידע באתר האינטרנט שלו. ממונה מתאימה נתמנתה בטכניון רק ביולי האחרון, ככל הנראה בגלל לחץ פנימי של חוקרים. כדי להתחמק ממענה על שאלות כספיות כוללניות שהפנו פרופסורים של הטכניון אל הממונה, ותוך ביזוי ברור של החוק, מצא הטכניון את ההתחכמות הבאה: הוא היפנה את השואלים למוסד הטכניון למחקר ופיתוח, ואז היועצת המשפטית של מוסד זה (המהווה את כלי הניהול הכלכלי של המחקרים בטכניון) ענתה להם שמוסד זה נרשם כתאגיד בע"מ, ובתור שכזה לא חל עליו החוק…

    עניין שקיפות ועדות המינויים והקידום, הווה אומר זכותו של המפוטר, או זה שלא קודם, לדעת על מה ולמה, נסב כיום על הבג"ץ הנ"ל שיוכרע בקרוב. יש לציין עם זאת שהעניין תלוי בבג"ץ כבר שלוש שנים, ובינתיים יצאה לה מזמן רכבת השקיפות האקדמית לדרך בערכאות השונות ברחבי המדינה. זאת בעיקר מכוח "הלכת קיסר", אבל גם מכוח הגל הכללי של הכרה בכבוד הפרט וחירותו, שהתבטאה בפסקי דין שקיפותניים כלליים, מהם של בג"ץ. האמונה הדינוזאורית של האוניברסיטאות שבג"ץ יחזיר אחורה את הגלגל על כל ההתפתחויות הנ"ל, לא יכולה להתקבל אצל שום בר-דעת. בהתעקשות לנהל את המאבק הזה עד הסוף, בהסתייעות משרדי עו"ד יקרים חיצוניים וכנגד רמזיו של בג"ץ עצמו, יש משום בזבוז כספי האוניברסיטאות עצמן. בסדרת המשפטיים הפרטניים האמורה לעיל בעניינם של חברי סגל אקדמי (והסקירה כאן מתייחסת רק לטכניון ואוניברסיטאות חיפה, בן-גוריון ובר-אילן), ניסו האוניברסיטאות לאבחן את הלכת קיסר כאילו היא חלה רק במקרה פיטורין או רק כשהועדה המפטרת מוכתרת כ"ועדת מינויים", ונכשלו בבית המשפט. פעם אחר פעם הורה להן ביה"ד לגלות מסמכים, ובהגיע משפט חדש הן חזרו למשבצת הראשונה למרר את החיים בשאלת גילוי המסמכים. תוך כך ננזפו אוניברסיטאות אלו שוב ושוב, שילמו קנסות, וכל זה בתקווה להתיש את התובע – איש הסגל שפוטר, שהינו אדם פרטי שמשאביו מוגבלים והוא חלש הרבה יותר. סיכמה זאת לאחרונה כך כב' הרשמת שלי ולך, מביה"ד האזורי לעבודה בת"א: "המשיבים בכל המקרים הללו… מתקשים להפנים את העיקרון היסודי כי לעובד ישנה זכות יסוד לדעת ולעמוד על השיקולים העומדים בבסיס אי קידומו".

    באוגוסט שעבר פירסם פרופסור מן הטכניון מאמר אורח ב"הארץ", ובו קבע שדרישות שר האוצר לשקיפות באקדמיה אינן נובעות אלא מ"תיסכולו על כך שאינו מבין מה קורה בתוך המערכת המורכבת… ושבסביבת העבודה שלו אין מי שמסוגל באמת להבין ולהסביר לו". ראינו כאן שגישה מתנשאת זו אין לה בסיס עובדתי. אדרבא, היא מערערת טענות אמיתיות שיש לאקדמיה מול האוצר, ואת מעמדה של זו במקבילית הכוחות הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s