על האישרור

talnskiolmertaprovla4.gif

כתב: טל ירון
מאז תחילת דרכה של התנועה לפני שבעה חודשים, עברנו כיברת דרך. לאור הדיונים הארוכים שערכנו, מודלים של דמוקרטיה ישירה הולכים ומתבהרים. המסמך שדויד העלה סייע להערכתי בגיבושו של מודל עבור אירגונים. פיתוח מודל של דמוקרטיה ישירה, הוא תנאי הכרחי להתפתוחתה של התנועה. באמצעות המודל הזה נוכל להגיע לאירגונים ולתת להם עצות ישימות שיאפשרו להם להפוך לדמוקרטיים יותר, ואולי אף לדמוקרטים ישירים.

אחד הנושאים השנויים במחלוקת במודל הוא האישרור. גם דרור וגם איתי לירון טענו כי יש בו בעיות. בפוסט זה, אני מבקש להציג את האישרור בצורה נהירה יותר כדי לבחון האם מודל האישרור אפשרי.

הצורך באמצעים שישמרו את ריבונות הקבוצה.

נדמה שככל שאנו עוברים כברת דרך כך מתברר שלפחות בשלב הראשוני יש צורך בוועדות ובמנהיגות כדי להוביל אירגון. אך אם הזמן, מתברר כי רוב האזרחים עסוקים מידי מכדי להתעסק בכל תהלכי החקיקה. רוב האזרחים עסוקים בטרדות יומם, ונישאר להם רק אחוז קטן של זמן פנאי להקדיש לפוליטיקה (והישראלים הם עם פוליטי מאד).

לכן בפועל כנראה יש צורך במינוי וועדות לניהול אספקטים שונים בארגון. המינוי לוועדות הללו יכול להשתתנות על פי אסכולות דמוקטיות שונות, מוועדות בהתנדבות, דרך וועדות שבהן יושבים נציגים (דינמיים או לא דינמיים), וכלה בוועדות שההנהגה ממנה.

אלא שלוועדות יש בעיה אינהרנטית היוצרת היררכיה ומידור ולכן יש להן נטיה להפוך אירגון לבירוקרטי וממודר. אישליטה של הציבור בוועדות יכול להביא מהר מאד להשתלטות הוועדות על האירגון והפעלת משאבי הארגון לטובת בעלי הכוח בוועדות.(Michels 1913, p26)

כמו כן, נראה שכדי לנהל אירגון יש צורך במנהיגות חזקה. כדי לפעול, המנהיג צריך לא פעם לקבל החלטות מהירות בפורום קטן. כמו כן, המנהיג צריך לחלק עשרות הוראות ביום כדי שהמערכת תפעל. כל אלו, אינן יכולות להמתין לאישור על ידי הציבור.

יחד עם זאת, ללא ריסון מתאים, המנהיג יכול לנצל את הכוח הרב שניתן לו, כדי לקדם אג'נדות פרטיות ולהסיט את עוצמת הארגון לכיוונים שיסיעו לו ולקבוצת מקורביו, על חשבון טובת כלל החברים, או סתם לקחת את האירגון לכיוונים שאליהם הציבור לא התכוון ללכת.

קבוצת הדיון הפתוחה כאמצעי ראשון לשמירת הריבונות

כדי למנוע הדהדמוקרטיזציה שמנהיגות והועדות יכולות להשרות, ישנם מספר מרכיבי כוח שהציבור צריך להחזיק. הרכיב הראשון הוא תקשורת פתוחה בין כלל חברי הקבוצה. אמצעי התקשורת הזה מאפשר תהליך של בקרה ודיון. יש חשיבות גדולה לכך שניתן יהיה לדון ברשת הפתוחה גם בצורה אנונימית, בתנאי שכלל לשון הרע נשמר. לדיון ולבקרה יש כוח לבקר, אך אין להם כוח השפעה ממשי על הוועדות והמנהיגות, מלבד לסמן למנהיגות על אישביעות הרצון של הציבור.

אמצעי כוח שונים לשמירת ריבונות

כדי לתת כוח ממשי בידי הציבור לשמר את ריבונותו, יש להבנות בחוקת הארגון מהלכים שיאפשרו לציבור לקחת מהמנהיגות והוועדות את כוחן, במידה והציבור יחשוב כי המנהיגות והוועדות אינן משרתות את רצון הציבור.

אמצעי המקובל בדמוקרטיית נציגים היא העמדה של הכנסת והממשלה לבחירות פעם בארבע שנים. אלא שכפי שניתן לראות, בטווח של ארבע שנים ההשפעה של האזרחים חלשה, ולחברי הכנסת יש אפשרות לכוון את משאבי הארגון לטובת אינטרסים אישיים. קלקלות בהן נתפסים חברי הכנסת, על פי רוב נשכחות מהזכרון הציבורי עד הגיע זמן הבחירות.

תהליך ביניים הוא תהליך של הדחה. בארצות הברית תהליך ההדחה נעשה רק כאשר הנציג או הנשיא עברו עברות פליליות קשות. בבריטיניה ובישראל, ניתן להדיח ראש ממשלה מכהן על ידי שאר הנציגים בתהליך של הצבעת איאמון. באירגונים דמוקרטיים ובמדינות בהן תהיה נטיה לדמוקרטיה ישירה, ניתן היה להדיח בעלי תפקידים על ידי הציבור, גם אם לא מעלו בתפקידם, אלא רק נחשבים כמי שלא ממלאים את רצון הציבור או אינם ממלאים תפקידם בהתאם לרצון הציבור.

אפשרות נוספת היא התערבות בחקיקה, כאשר נראה שיש חקיקה שהנציגים אינם פועלים למענה. אפשרות זאת מיושמת בשוויץ ובקליפורניה. הבעיה של סוג חקיקה כזה הוא בצורך בגיוס משאבים רבים לצורך מסע הפירסום הדרוש להעברת החוק. כתוצאה מכך בעיקר לבעלי אמצעים יכולים להניע מסעי העברת חוקים.

האישרור כאמצעי לשמירת הריבונות

אני מציע שיטה חלופית. בשיטה הזאת הוועדות יקבלו החלטות והמנהיג יקבל החלטות מהירות. אלא שכל ההחלטות הללו יעברו לאישרור כול חברי הקבוצה, כאשר רק החלטה שזכתה לאישרור של נניח 50% מכלל הבוחרים, תעבור לביצוע.

התגובה הראשונה להצעתי היתה, שתהליך האישרור יהפוך את המערכת למסורבלת ובלתי אפשרית. אבל כפי שאנו לומדים מטבע האדם, מהר מאד חברי הקבוצה יתחילו לאשר באופן אוטומטי את כל ההחלטות שלא מענינות אותם. אני אפילו מציע שנבנה אפליקציה קטנה שתאפשר להם לאשרר אוטומטית את כול ההחלטות שאינן מענינות את חברי הקבוצה. כך יווצר מצב שבו, כל עוד יש אמון בין חברי הקבוצה לוועדות ולמנהיגות, הן תוכלנה לעבוד ללא הפרעה. בנוסף כדי שלמר את אמון הציבור, סביר להניח שהוועדות והמנהיגות יאפשרו לציבור יותר השתתפות. כך יווצר מצב שבו חבר שירצה להשתתף בהנהגת הקבוצה יוכל להשתתף ומי שהדבר אינו מענינו, יוכל לעסוק בדברים אחרים שמעניינים אותו.

סביר להניח שתהליך קבלת ההחלטות יתנהל ללא בעיות מיוחדות, כל עוד נשמר האמון בין המנהיגות לציבור. אבל אם אחת הוועדות, או המנהיג ינהגו שלא בהתאם לרצון הציבור, הציבור יוכל להפעיל את כוחו, ולעצור את החלטות הוועדות והמנהיגות. בשביל לעצור את המנהיגות לא צריך מסעי פירסום יקרים. מספיק שמספר גדול של אנשים יתחילו להרגיש שהשלטון אינו משרת אותם, כדי שהוועדות והמנהיגות יתחילו להרגיש שקשה להן יותר להעביר החלטות. דבר זה יגרום עצירה בתפקוד הוועדות והמהנהיגות, ויחייב את הוועדות והמנהיגות להגיע להסכמה רחבה עם הציבור. כך תהיה לוועדות ולמנהיגות סיבה טובה ליצור אמון בינן לבין הציבור אותו הן משרתות.

כדי לעצור החלטה וועדה או מנהיגות, צריך שאחוז גבוה מכלל הבעלי זכות הבחירה לא יאשרר את הצעות הוועדות והמנהיגות. כיוון שהאישרור הוא אוטמטי, הרי שבאופן שיגרתי ההצעות יאושררו על ידי 100% מבעלי זכות ההצבעה. אני מציע שכדי לאשרר החלטה צריכים לאשרר את החוק לפחות 50% מכלל החברים. בצורה כזאת לקבוצות קטנות לא תהיה אפשרות לעצור קבוצות גדולות, אלא אם כן הקבוצות הקטנות יצליחו לשכנע לפחות 50% מכלל בעלי זכות הבחירה לא לאשרר הצעה כזאת או אחרת.

עדיין, לקבוצות מיעוט תהיה אפשרות להשפיע, על ידי מסעי פירסום גדולים, שיערערו על החלטות הוועדות או המנהיגות. דבר זה יתן בתקשורת מהעידן השלישי יתרון לבעלי השליטה במרכזי התקשורת, אבל ככל שתגדל השפעת התקשורת העידן הרביעי (תקשורת אינטרנט חברתית), כך תתאפשר השפעה חברתית אמרכזית על הקבוצה. תקשורת העידן הרביעי תאפשר חקירת מורכבת של האמת, וכך יווצר מבט רחב פרספקטיבה לחברי הקבוצה שעל פיו הציבור יקבל את ההחלטות שלו.

אני טוען כי דיון חופשי ותהליך האישרור, הם אלו שיבטיחו שהעם ישאר ריבון. השימוש באלמנטים אלו יאפשרו למנהיגות ולוועדות שזכו לאמון העם להמשיך ולנהל את הארגון בקלות.

אשמח לשמוע דעתכם.

מודעות פרסומת

15 מחשבות על “על האישרור

  1. (א) אהבתי את התמונה בראש הטור!

    (ב) שיטת האשרור עדיין נשמעת לי מסורבלת, אבל יכול להיות שזה אחד מאותם מקרים בהם צריך זמן כדי להתרגל לרעיון (שלא לדבר על לנסות אותו בשטח, ולראות איך פועל).

    (ג) לב העניין כאן הוא בקרה על הנמצאים בעמדות הכח. אני רוצה להציע שיטה חלופית, הישר מבית המדרש של הדמוקרטיא האתונאית: euthyna.
    פירוש הביטוי הוא "ישור", "תיקון", או "קריאה למתן דין-וחשבון".
    משמעותו: בתום כהונה בת שנה היה הפקיד היוצא נותן דין-וחשבון לבית-דין מיוחד. מעשׂיו נבחנו בקפידה, ולבסוף נחרץ דינו – זכאי או חייב. הידיעה שבסוף הכהונה המתין משפט שכזה רחפה מעל ראשי הפקידים לכל אורך כהונתם, ונתנה להם הרבה חומר למחשבה.

    לדעתי, ישׂום עקרון זה במדינת ישׂראל (וכמובן בגופים רבים אחרים) יכול לתת מענה לשאלת עצמאות המנהיגים לקבל החלטות בעצמם, וחוסר היכולת של הציבור להיות מעורב באופן שוטף.
    מערכת כזו תהיה גורם מרתיע עבור מושחתים בכח, ותמקד את תשׂומת הלב הציבורית בזמן נתון, ללא צורך בפיקוח לאורך כל השנה. חברו לכך את השקיפות שאנחנו רוצים להכניס במערכות השלטון, ותקבלו שיטה שבה אפשר לרמות פה ושם, אבל קשה מאד להסתיר רמאויות, ויש תמריץ גדול להמנע מהן מלכתחילה. בתנאים כאלה אפשר לתת אמון במנהיגים, כל עוד לא הוכח שהם אינם ראויים לכך.

  2. אורי שלום,

    נדמה לי שתהליך האישרור אכן דורש תהליך של התסגלות וחשיבה.

    לגבי שיטת euthyna. נדמה לי שהיא נועדה להבטיח שהנציגים לא יבצעו פעולות מושחתות. שיטה זאת בעצם דומה במידה רבה לפעולת ההדחה בקונגרס האמריקאי. ששם ניתן להדיח רק אם התבצעה פעולה פלילית.

    שיטת האשרור, למעשה מכוונת לכך שהמנהיגות תפעל על פי רצון הציבור. המנהיג לא צריך למעול בכספים כדי לאבד את אמון העם ויכולת הפעילות שלו. מספיק שהוא יפעל בניגוד לרצון העם, כדי שתיבטל יכולתו לפעול.

    דבר כזה קרה במידה רבה בבריטניה במלחמת העולם השניה. בבריטניה, בית הנבחרים מהווה בעצם סוג של קהילה גדולה שבראשה עומד מנהיג אחד. רק אם המנהיג זוכה לאמון רוב חברי הפרלמנט הוא מסוגל לפעול. צ'מברילן איבד את יכולת ההשפעה שלו, ולכן התפטר, ובמקומו עלה צ'רצ'יל.
    צ'מברלין לא מעל, ולא עשה דבר פסול. כל מה שהוא עשה כדי לאבד את השלטון, היה לאבד את אמון חברי הפרלמנט. אם הדבר היה קורה בארה"ב, לא היה ניתן להדיח את צ'מברלין, ובריטניה היתה צריכה להמשיך לסחוב את המלחמה (או להיכנע) בגלל ראש ממשלה לא מתאים.

    אינני רואה בעיה להרחיב את השיטה לכלל אזרחי בריטניה.

  3. איתי הגיב:

    תמונה מצויינת בהתחלה!

    בכל מקרה, אני מסכים בגדול עם אורי, שאמר שזה נשמע מסורבל מידי, אבל אולי רק צריך להסתגל לרעיון.
    אבל יש עוד סיבה נוספת, שבגללה אני חושב שהאשרור הוא בעייתי, נכון לעכשיו. דמוקרטיה ישירה מצריכה מעורבות גדולה יותר של האזרחים, וככל שיטת השלטון היא יותר ישירה, כך גדלה המעורבות הנדרשת. המעורבות בשלטון היא הנתהגות שנלמדת, בדיוק כמו שמעורבות בדמוקרטית נציגים נלמדת (לא בהצלחה בעיראק, ויותר בהצלחה בארץ). אני חושב שאנחנו עדיין רחוקים משם – עדיף להתקדם בצעדים קטנים יותר, מאשר לעשות מהפיכות רדיקליות.

    ודבר אחרון – השיטה הזאת מחייבת שימוש במחשבים. אין שום סיכוי שתצליח לשכנע אותי לבטוח במחשבים עד כדי כך.

  4. איתי הגיב:

    אורי
    א) עדיין לא הבנתי למה אתם חושבים ששוייץ היא לא דמוקרטיה ישירה
    ב) זה נורא יפה שהמחשב כאילו שולט בכסף שיש לי בבנק, אבל במקרה שיש טעות, הרבה יותר קל לי להוכיח אותה. יש הוכחות על המשכרות שנכנסה, על הויזה שירד וכו'. כמובן שאפשר גם לעלות על טעויות בהצבעות המוניות (לשמור רשימת שמות עם הצבעה ועוד) – זה פשוט נראה לי הרבה יותר מסובך ומסוכן.
    ג) מה עם השינוי ההתנהגותי הגדול ששיטה כזאת מחייבת? לא התייחסת לזה.

  5. יש לי כמה בעיות עם השיטה.
    1)נראה לי שרוב האזרחים לא יהיו מעוניינים לקבל לדואר או בכל דרך שהיא הצעות של ועדות כל יום/שבוע/אפילו חודש.
    2)במידה ויש סעיף קטן שמישהו לא מסכים איתו, יהיה מאוד קשה להביא את הסעיף לכדי שינוי כי לך תעשה קמפיין סביב שביב סעיף (שעשוי להיות למראית עין קטן אבל למעשה משמעותי וערכי).
    3)נגיד ואנחנו מתעלמים מהנקודה הראשונה שלי, לדעתי רוב העם לא יעצור לבדוק את הטפסים בכל מצב. לכן נדיר מאוד עד בלתי אפשרי שתתקבל התנגדות של יותר מ50 אחוז.

    לי נראה הרבה יותר הגיוני שההחלטות של הועידה יתפרסמו באתר אינטרנט מסודר/אמצעי תקשורת וכו' לפרטי פרטים. כל אזרח יוכל להעלות התנגדות ויצטרך לצרף להתנגדותו מכסה מסויימת של חברים (פחות מ50%. נגיד בארגון קטן 10%). במידה והם מצליחים הם יכולים להגיע לפשרה עם הועדה או להעלות את הסעיף להצבעה כללית.

  6. הי ירדן,

    1) האזרחים לא צריכים לקבל את כל ההצעות לתיבת הדואר שלהם. הם יקבלו את זה לתוכנה מיוחדת, שתאפשר להם במידה והם רוצים לאשרר אוטומטית, מבלי שראו כלל את ההצעות. אך במידה שהם ירצו, יהם יוכלו לא לאשרר (סביר להניח שהם לא יאשררו החלטה שהם שמעו שהיא בעייתית מכלי התקשורת – בלוגים או מדיה ישנה). במידה והם לא יאשררו, תצטרך המנהיגות לפתוח בניסיונות שיכנוע שיאפשרו להנהגה להעביר את ההחלטה.
    שוב. חשוב להבין שבסופו של דבר רוב האזרחים לא יתערבו (ובעצם יאשררו את ההחלטות) כאשר הם בוטחים במערכת השלטונית. אי האישרור יופיע כאשר המערכת תתחיל לסטות מרצון הציבור. וזה בדיוק הסיבה שצריך לשמר את כוח האישרור בידי האזרחים. זה מאפשר להם לשמור את המערכת בידיים שלהם.

    2) לא מדובר על שביב סעיף ש"למישהו לא נראה". כדי לפסול סעיף או החלטה, צריך ש(נניח) 50% לא יאשררו. המשמעות היא שהסעיף הזה הרגיז כנראה המון אנשים, וכדי לחשוב עליו מחדש 😛

    3) יכול להיות ש-50% זה יותר מידי. צריך לחפש אחוז כזה שיהיה ריאלי לעצירת החלטות שאינן מקובלות על רוב הציבור.

    אמרת:

    לי נראה הרבה יותר הגיוני שההחלטות של הועידה יתפרסמו באתר אינטרנט מסודר/אמצעי תקשורת וכו’ לפרטי פרטים. כל אזרח יוכל להעלות התנגדות ויצטרך לצרף להתנגדותו מכסה מסויימת של חברים (פחות מ50%. נגיד בארגון קטן 10%). במידה והם מצליחים הם יכולים להגיע לפשרה עם הועדה או להעלות את הסעיף להצבעה כללית.

    כאן השאלה מה הוא הכלי היעיל ביותר לדאוג לכך שההחלטה הסופית תשאר בידי הציבור. הכלי שאתה מציע הוא טוב, אבל הוא דורש קצת יותר מעורבות, גיוס אנשים והבנה בפעילות חברתית כדי לעצור חוקים לא מתאימים. אני בעד גישת הלחיצה הבודדת. כך אני יודע שבקלות, מסה של אנשים, שאינם חייבים להיות קשורים בינם לבין עצמם, יכולה להשפיע.

    אם נלך רק על אנשים שיודעים לארגן קבוצות, אנו שוב נשארים עם אליטה שלטת.

  7. איתי,

    לעניין המחשבים…

    אתה צודק. כשאני עובד מול בנק, תמיד אני יכול לשמור את העותקים הקשיחים (ניירת) ולוודא שהבנק שלי לא עובד עלי.

    בהצבעות השיטה הרבה יותר קשה. כאן כדי למנוע זיופים, אני צריך לפתח כלי שבו כל החלטות של כל המצביעים יהיו חשופות, וזה דבר שאיננו יכולים להרשות לעצמנו בדמוקרטיה.

    אני חושב שהדרך לעשות זאת היא על ידי פיתוח אלגוריטמי הצפנה שיאפשרו מצד אחד וודאות כי המערכת לא זויפה, ומצד שני שלא ניתן יהיה לדעת מי הצביע למי.

    אני חושב שרק אוניברסיטאות בצורה גלויה ופתוחה יוכלו למצוא לבעיה פתרון.
    אני חושב שכשנגיע לשם, נצטרך לעבור את הגשר….

  8. טל – אני לא רואה הבדל עקרוני בין אשרור אוטמטי שאפשר לבטל אותו , לבין התנגדות. ההבדל הוא שבמצב הראשון אתה קודם כל גורם לאנשים לעבור למצב של "חסימה על ידי הצפה".

    – אני חושב שצריך להבדיל בין אנשים בתפקידים שונים –
    – ממשלה
    – פרלמנט
    – שופטים
    – פקידים

    השאיפה היא שבדמוקטריה ישירה כמות ההחלטות שיהיה להנהגה או לפקידות לקבל תהיה מנימנלית.

    וגם – רוב ההתנגדויות שאני כתבתי היו בעיקר בהקשר של ארגון התנדבותי בינוני – שבו 99% מהפעילות נעשית בהתנדבות ואישרור של כל דבר פשוט מסרבל מאוד את הפעילות הזו – זה פחות נכון לגבי "ארגון" כמו ישראל. ובעיקר ארגונים בהם התפקידים בוועדות הם בשכר

    לדעתי השילוב של הדחה, סוריטציה ובחירות יחד עם כהונה מוגבלת הם שילוב טוב כדי להקטין את הכוח של וועדות ובעיקר בדגש על פקידות – שלמיטב הבנתי זו היא עיקר הביקורת של מייקלס – "יש צורך בבירוקרטיה ובירוקרטיה צוברת כוח וכוח משחית" – אבל אם הבירוקרטיה מתחלפת בצורה תדירה הסיכוי שהיא תושחת קטן.

    לדעתי הקושי העיקרי הוא בזה שעבודה של וועדות תהיה שקופה לציבור וזמינה – וזה לא מושג על ידי הפצצת האזרחים ב300 הודעות בחודש\ ביום או בשבוע.

    לדעתי מה שוועדות צריכות לעשות הוא לדגומה להגיע לקונצנוזס לגבי סיכום ההחלטות שלהן – גם אם אנשים לא מסכימים על החלטה הם יכולים להסכים לגבי התאור שלה – ואת זה לפרסם – הסיכום צריך להיות משהו ברור וקצר

    ועוד משהו – ככל שדבר הוא יותר בעל אופי מתחדש וחדשותי (כמו החלטות של וועדות) הוא דבר שקשה יותר לפקח עליו לציבור (בגלל בעיית מידע) – ככל שזה דבר ארוך טווח יותר כך הדבר קל יותר – לדוגמה קשה לעקוב כל הזמן אחר כל החלטות של וועדה או של דירקרטיון או של איש מסויים, אבל אם הדברים מסוכמים ועל פני זמן יש מגמה אפשר בקלות רבה יותר להדיח אותו או להפעיל סנקציה אחרת (כולל לדוגמה חקירת חשדות למרמה הפרת אמונים וכו', כך שפיטורין אינם הסנקציה החמורה ביותר).

  9. שלום טל!

    אף אחד לא העלה את הטענה הכי חשובה כנגד אישרור: במצב של אישרור הפוליטיקאים פשוט לא יעלו הצעות שמסכנות את מעמדם או משנות בצורה דרסטית את המצב הקיים. זהו חסרון עצום לדעתי. ניתן לטעון שזהו המצב כבר כיום. אתה לא שומע על הצעת חוק "תקציב שקוף באינטרנט" שכן חברי הכנסת יצטרכו לפסול אותה (אי אפשר לגנוב אם כל שקל מדווח באינטרנט) ולכן הם לא מעלים אותם בכלל!! (גם כדי לא לתת רעיונות לציבור…).

    הטענה שלי היא כי ההבדל העיקרי בין דמוקרטיה ישירה לבין שילטון נציגים הוא מיספר מועט של הצעות חוק אותם הפוליטיקאים אינם רוצים והציבור מאוד רוצה (ניגוד אינטרסים). איני רואה איך האישרור פותר את זה.

  10. מארק, אני לא מבין אותך

    כף עוזרת לאכול מרק אך אינה מסייעת כשרוצים לדפוק מסמר בקיר.

    ההצעה של האישרור בעה לנסות ולהתמודד עם בעיה של צמיחת היררכיה בוודעות ובפקידות – ולא נועדה לפתור את הבעיה שאתה מדבר עליה –

    מול בעיה זו יכולים להועיל כלים אחרים שמותאמים יותר לכך – כמו לדוגמה אפשרות של העם להציע חוקים.

  11. דרור,

    אני מסכים שכרגע המנגנון שאני מציע הוא חסימה על ידי הצפה.

    אני גם מסכים שפתרון טוב יותר יהיה אישרור של הצעות מסוכמות של הוועדות.

    אינני רואה הבדל גדול בין אישרור לבין חסימה. נראה לי שכל מה שצריך לעשות הוא לתת בידי החברים/אזרחים את האפשרות שלא לאשרר את ההחלטות. ללא כוח זה, יהיה קשה לציבור לשלוט במנגנון.

    סורטציה, בחירות תכופות וכיוב', אומנם מקטינות את היכולת של הנציגים לפעול למען אינטרסים צרים, אך הן אינן מונעות אותן. תמיד בעלי הון יוכלו לשחד חברי וועדה כזאת או אחרת, ובעל ההון יתקשו לשחד ציבור שלם.

    אם תשים לב, גם בכנסת הוועדות השונות אינן מחליטות על דעת עצמן את החוקים. הם נדרשות לאישור של כלל חברי הכנסת. אני לא חושב שבדמוקרטיה ישירה, לוועדות צריך להיות כוח להחליט בעצמן על החוקים. יש להערכתי לקיים מנגנון שיבטיח שחוק יעבור רק אם הוא אושרר (או לא נחסם) על ידי הציבור.

    הדמוקרטיה הישירה, בעיני, נועדה להבטיח שרצון הציבור הוא זה שיקבע, ולא רצון של בעלי הון או כוח פוליטי. כל עוד לנציגים יש את כוח ההחלטה הסופי, ניתן בקלות רבה יותר לשחד אותם. אם הכוח הסופי תמיד נשאר בידי האזרחים, הנציגים יצטרכו להענות לדרישות האזרחים ויתקשו מאד להעביר חוק שסותר את רצון כלל הציבור.

    אין משמעות לגודל האירגון. בכל אירגון צריך לדעתי לבנות מנגנון (בין אם אישרור או הטלת ווטו), שיבטיח מצד אחד פעילות קלה של הוועדות, כל עוד אמון הציבור בהם גבוה, ועצירה של פעולות חקיקה, ברגע שהציבור מאבד את האמון בוועדות. אני חושב שלמנגנון זה יהיה סיכוי להבטיח שהנציגים יקימו את רצון הכלל בצורה טובה יותר.

    נ.ב.
    על פי מה שקראתי אצל מיצ'לס, עיקר הבעיה אינה בבירוקרטיה (יש שם בעיה, אבל מ'יצלס לא מתייחס אליה). מיצ'לס מראה שכדי שארגון יהיה חזק, עליו לפתח מנהיגות חזקה וועדות חזקות שאינן מתחשבות ברצון הציבור. אני מנסה להראות כיצד ניתן ליצור מנהיגות טובה וחזקה וגם וועדות חזקות שיפעלו ביעילות, אך עדיין יהיו קשובות לרצון הציבור, ולהבנות מנגנונים שהריבון העליון באמת ישאר העם ולא ראשי הארגון.

  12. מרק, אני מסכים שבאופן עקרוני האישרור משאיר את היוזמה אצל הנציגים. והוא גם יגרום להם להיות שמרנים.

    לכן במקביל לתהליך האישרור, אני מציע נתיב חלופי להצעות חוק על ידי האזרחים. נתיב שהוא דומה לנתיב שקיים בקליפורניה, בה אזרחים יכולים להעלות הצעות חוק משלהם.

    בכך, לדעתי, עיקר פעילות החקיקה תתבצע על ידי נציגים שישמרו על רצון הציבור, אך מידי פעם, כאשר יהיה בכך צורך, יכול להציבור להעלות חוקים משלו (שהנציגים כמובן לא יוכלו לעצור, והממשלה תהיה חייבת לבצע).

  13. > תגובה:
    > מארק, אני לא מבין אותך
    >
    > כף עוזרת לאכול מרק אך אינה מסייעת כשרוצים לדפוק מסמר בקיר.

    המטרה של דיונים במודלים היא לא למצוא את המודל הכי טוב כי המודלים בדמוקרטיה
    ישירה ישתנו יותר מהר משתוכל להגיד "דיקטטור". המטרה היא למצוא את "גרעין"
    השיטה.

    הגדרה: גרעין הדמוקרטיה הישירה הוא מודל אשר בוטולו יוביל לביטול הדמוקרטיה
    הישירה ואשר ממנו יכולים לנבוע כל שאר הרעיונות והמודלים הכי משוגעים שאתם
    יכולים להעלות על דעתכם.

    אני הראיתי שאישרור אינו הגרעין ואפילו אינו חלק מן הגרעין!
    >
    > ההצעה של האישרור בעה לנסות ולהתמודד עם בעיה של צמיחת היררכיה בוודעות
    > ובפקידות – ולא נועדה לפתור את הבעיה שאתה מדבר עליה –
    >
    > מול בעיה זו יכולים להועיל כלים אחרים שמותאמים יותר לכך – כמו לדוגמה אפשרות
    > של העם להציע חוקים.

    הניסוחים שלך צימחוניים מאוד. החלף את "אפשרות" ב"יכולת", ואת להציע ב"לחוקק".

    ובניסוח שלי: היכולת של העם לחוקק חוקים! (בלי אפשרות, הצעה, אולי, במטותה ועוד
    עוד). מגרעין זה אפשר לקבל יכולת אישרור ביומיים, וסורטיציה בשלושה…

    מטרתינו היא למצוא את הגרעין שעבורו עלינו ללחום ויכולת אישרור אינה גרעין שכזה.
    יכולת החלטה של הציבור בכלל היא הגרעין אבל אני מבין שהרבה, אפילו בתוכינו, לא
    ממש רוצים לסמוך על הציבור! אם הציבור יכול לחוקק חוקים אז הוא יאסור לתקופות
    ארוכות את שמועלים בכספי המדינה וחסל על השחיתות (או על רובה..)! אישרור הוא רק
    מודל אחד אפשרי למניעת סיאוב והיררכיה -> הרתעה היא מודל הרבה יותר אפקטיבי…
    תאסרו שנים שלושה ראשי ערים ותיראו איזה יופי טופי ברחובות…

    מרק

  14. מרק, אני לא יודע, מבחינתי אין נסיון להגיע לגרעין, ואני לא בטוח שיש גרעין שכזה –

    כמו שאני חושב לדוגמה שאין גרעין לשאלה מה הם החיים או גרעין לשאלה מהי ההכרה האנושית – אלה דברים שמורכבים מהיבטים רבים שרק הצירוף שלהם יחד נותן את השלם.

    לדעתי מכיוון שאיננו יודעים את התשובות ואת המודלים עלינו לשחק ברעיונות, חלק מהם יראו יותר והם יקודמו, וחלק לא, וחלק יתנו השראה לרעיונות אחרים .

    אם אתה מחפש גרעין בעיני הוא זה – כל אדם בדמוקטריה ישירה יכול להעלות רעיונות והצעות חוק, לדון עליהם, ולהצביע עליהן.

    על זה אפשר להפעיל הרבה עידונים – כמו איזה נסיבות מאפשרות העלאת חוקים איך מתקימים הדיונים ואיך עובדות וועדות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s