הירוקים והטיפוגרפים כמיקרי בוחן בדמוקרטיה ישירה

 נכתב על ידי: טל ירון

סמל מפלגת הירוקיםחוק הברזל של האוליגרכיה הוא חוק שנטבע על ידי רוברט מיצ'לס, שחקר את היווצרותן של אוליגרכיות דיקטטוריות בתוך בתוך מפלגות דמוקרטיות בתחילת המאה ה-20. החוק מכונה "חוק הברזל",כיוון שהוא נחשב לחוק חזק שאין אירגון היכול לברוח ממנו. ולכן מי שדמוקרטיה ישירה או דמוקרטיה בכלל חשובה לו, ידרש להתמודד עם ה"חוק" הזה, ויצטרך למצוא פתרונות לבעית "חוק הברזל". כחלק מהתמודדות עם החוק הזה, אני בוחן שני מקרים של אירגונים בעלי אוירנטציה דמוקרטית חזקה, שניסו או הצליחו לחמוק מחוק הברזל של האוליגרכיה. אני מאמין שבדוגמאות הללו ניתן לראות חלק מהכללים שמאפשרים לאירגונים להישאר דמוקרטים לאורך שנים, ולחמוק מ"חוק הברזל של האוליגרכיה".
בערך של ויקיפדיה האנגלית המתייחס לחוק הברזל של האוליגרכיה מוזכרים שני מיקרי בוחן שהצליחו לחרוג או ניסו לחרוג מחוק הברזל של האוליגרכיה .שני האירגונים הם הירוקים בגרמניה וארגון הטיפוגרפים הבין-לאומי.

הירוקים

כאשר הירוקים בגרמניה התחילו את פעילותם בראשית שנות השמונים, הם הורכבו מקבוצות רבות של תת-אירגונים שפעלו למען הסביבה. כאשר הארגונים החליטו להתאחד, הם הכירו את חוק הברזל של האוליגרכיה, וניסו לבנות מנגנונים שימנעו את השתלטותה של האוליגרכיה. לשם כך הם חוקקו מספר תקנות.

  • כל הישיבות יהיו פתוחות – או בעצם שקופות.
  • לכל חבר בתנועה תהיה אותה מידת השפעה שיש לנציגים של התנועה.
  • באסיפה הכללית, הנואמים יבחרו על פי הגרלה, כדי לוודא שלכל רעיון יש סיכוי דומה לבוא לידי ביטוי באסיפה.
  • חברים יכולים להציע את עצמם ולהיבחר לוועדות השונות שמסייעות לתנועה לעצב את דרכה.
  • החלטות חשובות עוברות דיון בתוך תת-האירגונים, כדי לתת לכולם אפשרות לדון על התהליכים החשובים ולהשפיע.
  • האפשרות ל-initiative נשמרת על ידי כך שבאסיפת חתימות מ- 10%מהחברים, ניתן לכנס את האסיפה הכללית. ניתן לזמן הצעת חוקים על ידי כל אחד מהחברים, באיסוף חתימות מ- 5% מהחברים.
  • בין האספות (שנערכות אחת לשנה),ממונה מנהיגות נבחרת שנדרשת לקיים את רצון האסיפה.
  • כדי להחליש את המנהיגות, אין יו"ר בודד לתנועה, אלא שלושה מנהיגים ללא תשלום.
  • בנוסף, כינוס של האסיפה, יכול להדיח (recall) את הנציגים.

בתחילת שנות ה-80, אכן הצליח האירגון לשמר דמוקרטיה ישירה. הם הצליחו מבחינה אלקטרורלית ברמה המקומית, אך נעדרו כל מוכנות להתפשר, או לשתף פעולה עם קבוצות אחרות. ב- 1983 הירוקים נבחרו לבנודסטאג (הפרלמנט הגרמני) וקיבלו 27 מושבים מתוך 498 (מקור המידע על המושבים, מויקיפדיה). בתקופה הזאת, הקבוצה הפרלמנטרית מתחילה להתרחק מקבוצות היסוד שהקימו את הירוקים. הם מקבלים משכורת מהבונדסטאג, עסוקים בחקיקה, ויוצרים קואליציות מורכבות עם מפלגות אחרות לצורך העברת החוקים.

בדומה לרעיון שעלה בעיר לכולנו, קבעו הירוקים תקנה, שמי שנבחר לפרלמנט ישמש במקביל עם עוד אדם בתפקיד, והם יתחלפו במהלך הקדנציה, כדי להבטיח ביזוריות גדולה יותר ואי הצמדות לכסאות. רוב הנבחרים אכן עמדו בתקנה הזאת, אך שני נבחרים סירבו להתחלף. יחד עם זאת, הקבוצה הפרלמנטרית ניסתה לבטל את ההסידור של רוטציה בטענה שבמקום המחליף שלהם שפועל בבונדסטאג ומקבל משכורת, ניתן היה להעסיק במשכורת של המחליף עוזרים פרלמנטרים שהיו מקדמים את עבודת החקיקה.

על פי התקנון של הירוקים, יכולה האסיפה להדיח (recall) נציג מכהן בבונדסטאג, אך סעיף 38 לחוקה הגרמנית, אסר אפשרות כזאת, ולכן בפועל האסיפה לא יכולה להדיח פרלמנטר בבנודסטאג. כתוצאה מכך רוב הפרלמנטרים שעמדו להדחה, פשוט סירבו להענות לצו האסיפה והפכו למתמודדים עצמאיים או שחברו למפלגות אחרות.

התקנון קבע גם שהפרלמנטרים צריכים להישמע לאסיפה ולמנהיגות שנבחרה על ידי האסיפה. אך בפועל הפרלמנטירם התייחסו אל האסיפה ונבחרי האסיפה כאל "פוליטקאים חובבנים" שמפריעים להם בפעולה הפרלמנטרית. במאי 1988 התנגשו הפרלמנטרים עם האסיפה. הפרלמנטרים חוקקו חוק הקשור לאונס, בניגוד להחלטת האסיפה. לאסיפה לא היה דבר לעשות מלבד לפרסם מודעות זועמת בעיתונים.תמונת מסע בחירות של הירוקים

למרות כל המגבלות שהטילה האסיפה, הפרלמנטרים נהנו ממשכורות גבוהות ועצמאות גדולה, שהעניקה להם החוקה.

מולם עמדה מנהיגות האסיפה, שלא קיבלה משכורת, וחבריה מונו לשנתיים בלבד. כדי לחזק את כוחם, החליטה האספה לשלם להם משכורת של עוזרים פרלמנטריים. היתה גם החלטה שמנהיגים שעלו למנהיגות הארצית יחזרו לתאי היסוד מהם הם באו, כדי לחזק את התאים. בפועל, כנראה בגלל אי ההשתכרות במוסדות האסיפה, והמשכורות הגבוהות של הפרלמנטריים, שאפו המנהיגים לתפס למעלה ולהגיע לבונדסטאג.

יתרה מזאת, אפילו ירוקים פנודמנטליסטים, שדיברו בנאומיהם בלהט על דמוקרטיית-יסוד (שם נוסף לדמוקרטיה ישירה), נטו להשתמש במשרות שהמפלגה הציעה כדי להגיע למשרה בבנודסטאג. האופוזיציה הפונדמנטליסטית הירוקה, נדחקה במהירות על ידי המנהיגות הירוקה.

הרברט קיטצ'לט (1989 p279-281) טען שהניסיון של הירוקים לדחות את חוק הברזל של האוליגרכיה נשא תוצאות מעוותות, לדוגמא, מערכת סטרטכלית (שכבות חברתיות שונות, שאין בינהן קשרים), שבה יש השפעה חלשה בין השכבות השונות., כאשר הכוח נשאר בידיים של אליטות בלתי רשמיות כמו מומחי תקשורת ומנהיגים הדואגים לעצמם. וכתוצאה מכך אירגוני היסוד איבדו את יכולתם להשפיע.

בבחירות של 1990, ירדו הירוקים מ-42 ל-8 מושבים, בגלל שינוי שיטת הבחירות, עקב האיחוד עם מזרח גרמניה (ירידה מ- 8.5% מכלל המושבים ל- 1.2% מכלל המושבים).

הירידה הזאת הכתה את הירוקים. כדי לחזור להשפעה שלטונית, הריאליסטים פעלו לביטול האסיפה ה"חובבנית" ויצרו במקומה את מועצה הארצות (Landerrat), ששילבה בתוכה את המנהיגים הפרלמנטריים והחוץ-פרלמנטריים. כמו כן, הם הקטינו את מספר המנהיגים משלושה לשניים, והפסיק את ההגבלה על אורך הכהונה שלהם. על ידי המהלך הזה הם יצרו יותר ריכוזיות ויותר המשכיות.

במהלך האיחוד בין הירוקים המערביים למזרחים, הושמטה מהתקנון ההדמוקרטיה ישירה, ונשארה רק דמוקרטיה. לאט לאט כולם התרגלו לדמוקרטיית נציגים. במקביל, הם גם ביטלו את השקיפות של האסיפות לעיתונות, כיוון שהן "יצרו שם רע של ווכחנות ומריבות".

ב- 1995 הצליחו הריאליסטים ליצור תנועה יותר ריכוזית וממושמעת, כדי שניתן יהיה להיכנס לקואליציה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (ה-SPD). הם תמכו בהצטרפות לברית נאטו למלחמה ביגוסלביה,  בניגוד להחלטת האספה להימנע מהצטרפות.

לאחר הבחירות של  1998, בהן הם זכו ב- 49 מושבים (7% מכלל המושבים),חברו הירוקים למפלגה הסוציאל-דמוקרטית והקימו קואליציה.  הריאליסטים המשיכו בהגדלת ריכוז הכוח בידיהם על ידי ביטול משרות בחלק ה"חובבני", והקטנת מספר המנהיגים משנים לאחד.

ארגון הטיפוגרפים

ארגון הטיפוגרפים הבינ"ל , הוא דוגמא לאירגון שבמשך שנים ארוכות הצליח לשמר דמוקרטיה עמוקה פנימית. הגורם שהכריע אותו לבסוף לא היתה הסתאבות פנימית, אלא התקדמות הטכנולוגיה והעלמות מקצוע הטיפוגרפיה . הארגון נחשב לאות ומופת דמוקרטי.

בספר הסוקר דמוקרטיה באיגודים, מציע סימור ליפסט  מספר סיבות לכך שהאוליגרכיה לא הצליחה להשתלט על הארגוןחברי אירגון הטיפוגרפים צועדים בהפגנה.  סימור מציין שהסיבה העיקרית לכך הייתה היצירה של הארגון מלמטה למעלה. בעוד שבמרבית האירגונים נוצרים על ידי קבוצת כוח מרכזית, אירגון הטופגרפים נוצר מתוך תת-אירוגנים מקומיים שהתאחדו, אך דבקו בעצמאותם.לאורך כל פעילות האירגון, האירגונים המקומיים שמרו בקנאות על עצמאות פעילותם מפני השפעת הארגון הבינ"ל. התלות בסיעות המקומיות, מנעה מהמנהיגים לשפר את מעמדם ומשכורתם. האופי העצמאי של האירגונים קידם מנהיגים מקומיים שווידאו שהמנהיגים באירגון הבילאומי, לא יוכלו לדרוש יותר מאשר מגגיע להם. מהניגי האירגונים המקומיים ששו לחשוף שחיתויות וניצול לרעה של משאבי האירגון על ידי המנהיגים הבין-לאומיים. כתוצאה מכך, אף מנהיג לא העז לפעול בניגוד למנדט שניתן לו.

בנוסף, ליפסט מציין שהטיפוגרפים השתייכו למעמד הבניים, ולכן היו פנויים לעסוק בצרכים גבוהים יותר מצרכי הבסיס בהם עסוקים בני המעמדות העניים. גורם נוסף חשוב לשימור הדמוקרטיה היו שעות העבודה החריגות של הטיפוגרפים.  שעות העבודה החריגות שלהם (כנראה בלילה) גרמו לכך שאת זמני הפנאי שלהם הם יבלו ביחד, וכך נוצרה אסוציאציה חזקה בין חברי הקבוצה. ליפסט מתאר טענה של אריסטו, שדמוקרטיה יכולה לצמוח רק במקום בו יש מעמד ביניים חזק.

סיכום

בשני המיקרים ניתן לראות את חשיבות של התבססות הארגון הגדול על תת-אירגונים קטנים עצמאיים וחזקים. במקרה של הירוקים ניתוק יכולת ההשפעה של אירגוני היסוד, על ידי חוקת גרמניה, גרמה לאובדן יכולת השליטה של החברים והתפחותה של אוליגרכיה עצמאית. במקרה של הטיפוגרפים, אירגוני היסוד שמרו בקנאות על עצמאותם, והגבילו מאד את כוחו של האירגון העולמי. בכך הם הבטיחו את קיומו המשגשג של האירגון (כל עוד התעשיה נדרשה לטיפוגרפים).

עוד אלמנט חשוב, שלדעתי שבר את יכולת ההשפעה בארגונים הירוקים, היתה תפיסת העולם הרדיקלית והלא מתפשרת של אירגוני היסוד. דמוקרטיה ישירה, היא תהליך הנדרש לתהליכי קבלת החלטות בהסכמה הדורשים לא פעם התפשרות. תפיסות עולם רדיקליות, מטבען אינן נוחות להגעה להסכמה, ולכן בשנים 1980-1983, הירוקים אכן לא פעלו עם אירגונים אחרים. רק עם התפתחות ה"ריאליסטים" – הזרם המתון בירוקים, נוצרה אפשרות לפעילות משותפת עם אירוגנים אחרים, והגברת כוחם של הירוקים. מהטקסטים הנמצאים מולי, קשה לי לדעת כיצד התנהגו הטיפוגרפים, אך מעצם היותם מהמעמד הבינוני, ובעלי משרה קונבנציונלית (ואף חד-גונית) יש לשער שהם היו אנשי פשרות ואמצע. תכונות של מוכנות להתפשר, להערכתי, יכולות לסייע בהתפתחותה של דמוקרטיה ישירה.

זכויות יסוד בדמוקרטיה ישירה, כמו יכולת הדחת נציגים, זכות להציע חוקים וזכות לדחות חוקים של הנציגים, שנחשבות זכויות המאפשרות שימור הדמוקרטיה, כנראה שאינן מספיקות. למרות שבמקרה של הירוקים, החוקה הגרמנית היא ששברה את הזכויות הללו, עדיין יכול היה הארגון להדיח את הפרלמנטרים שלו ולמנוע מהם לרוץ בבחירות הבאות. אלא שקיומה של מנהיגות "מקצועית" המקבלת משכורות טובות,בעוד שלכל השאר לא נשאר זמן רב לעסוק בפוליטיקה, מבטיח להערכתי, ש"המנהיגות המקצועית", תלמד להשתלט בקלות על האירגון. ממה שאני שומע, יש לא מעט עמותות בישראל שיש להן דריקטוריון שאמור להגביל את כוח המנכ"ל. אלא שבפועל הדירקטוריונים הללו אינם פעילים, ולכן למנכ"ל יש כוח גדול מאד, עד מוחלט.

במקרה של הטיפוגרפים, יש לשער ששעות הפנאי הרבות שהם בילו ביחד, איפשרו להם לדון בפוליטיקה, ולכן להיות מאד מעורבים. דבר שאיפשר בקלות לארגוני היסוד להתאחד ולפעול נגד הארגון הבינ"ל, במידה שהארגון ניסה להתחזק ביחס לאירגוני היסוד.

זהו בינתיים. אם יש לכם הערות, השגות והצעות לכללים נוספים, אשמח לשמוע צוחק

Union Democracy: The Internal Politics of the International Typographical Union, Seymour Martin Lipset, Martin Trow and James S. Coleman,  New York Free Press, 1956.

Kitschelt, Herbert (1989), The Logics of Party Formation: Ecological Politics in Belgium and Western Germany, Ithaca: Cornell University Press.
 

 

 

מודעות פרסומת

23 מחשבות על “הירוקים והטיפוגרפים כמיקרי בוחן בדמוקרטיה ישירה

  1. איתי הגיב:

    מאמר מעניין.
    כמה נקודות שלא ברורות לי:
    א) "יחד עם זאת, הקבוצה הפרלמנטרית ניסתה לבטל את התקנה בטענה שהמחליף שלהם שפועל בבונדסטאג ומקבל משכורת, היה יכול להיות מוחלף בעוזרים פרלמנטרים שהיו מקדמים את עבודת החקיקה."
    לא ברור לי מזה המחליף שמדובר עליו. לפי מה שהבנתי, נציגי הירוקים בבונדסטאג אמורים פשוט לעזוב את תהמשרה שלהם ולהתחלף.

    ב) אתה כותב פעם אחת ששניים מנציגי הירוקים בבונדסטאג סרבו להתפטר, ופעם אחרת ש"…רוב הפרלמנטרים שעמדו להדחה, פשוט סירבו להענות לצו האסיפה והפכו למתמודדים עצמאיים או שחברו למפלגות אחרות."
    האם מדובר באמת במקרים יוצאי דופן של פרלמנטרים שסרבו להתפטר, או במגיפה של ממש?

    ג) ברוב המפלגות, ואני משוכנע שגם במפלגת הירוקים בגרמניה, לפני כל בחירות ארציות יש בחירות פנימיות שבהם קובעים את הרכב הרשימה. האם ידוע לך על ניסיונות של הפעילים "להעניש" פרלמנטרים שלא התפטרו? לפי ההיגיון שלי, פרלמנטר שלא נשמע להוראות האספה, לא יבחר לאספה הבאה.

    לכל הדברים האלה יש השלכה ישירה על ניסיון להקים מפלגה ישירה בארץ, כמובן…

  2. א. צודק… אני מתקן
    ב. לצערי אינני יודע על התנועה מספיק כדי להסביר את ההתנגגשות הזאת. שתי הטענות מופיעות במחקר שקראתי, ואולי הכוונה לניסיונות הדחה בתקופות שונות. אשתדל לברר את הסוגיה
    ג. גם זאת שאלה פתוחה… כנראה שצריך להכיר הרבה יותר לעומק את הירוקים… אםמישוה מכיר עלהים מקורות מידע נוספים, אשמח לנבור בהם.

  3. דבר מעניין נוסף שעולה מהקטע הוא שעל מנת להתמודד בצורה ריאלית בעולם הפוליטיקה ההתנהלות הדמוקרטית ישירה, יחד עם עקרונות יסוד אחרים של התנועה הירוקה, היו צריכים להיזנח אחרת הם לא יכלו להגיע להסכמים עם קבוצות אידיאולוגיות אחרות.
    זה מעניין כי מצד אחד הקבוצה רוצה לשמור על ערכים מסויימים אותם היא רוצה להעביר לאחרים ומצד שני יש את האמצעי להעביר אותם.
    הייתי רוצה לדעת איך לשמור על העוגה שלמה במקרה הזה 😛
    איך זה שתנועה שמתנהלת בצורה ישירה לא יכולה להגיע לפשרות עם אחרים?

  4. הי ירדן,

    התשובה היא מוכנות לצאת מהקופסה, ולהסתכל על הבעיה כמורכבת יותר. להבין שאנו לא אוחזים בכל האמת. שהבעיה מורכבת יותר ממה שנדמה.

    ולהיות מוכנים לדון עם אחרים על הבעיה והפתרון לבעיה. (וצריך גם לפתח דרכים להגיע לדיון פורה… ראה הדיון עם סלים)

    לצערי אירגוני היסוד של הירוקים לא היו קבוצות שמוכנה לדון עם אחרים, ולכן הם נכשלו.

    😦

  5. איתי הגיב:

    הפוסט הזה גם נוגע בויכוח שהיה לנו על הצורה שצריכה להיות לדמוקרטיה ישירה:
    בעוד שדוד ואני מאמינים שאין שום בעיה שיהיו מנהיגים, כל עוד יש הגבלות על הכח שלהם, יואב ואוריאל מאמינים (אם הבנתי נכון) שלא צריכים להיות מנהיגים – זה בעצם עד כמה לנסות להלחם ב"חוק הברזל".

  6. איתי, אני מאד מסכים עם האבחנה שלך.

    במעט שיצא לי לעסוק בתנועה ובשקוף, ראית שבאופן טיבעי אנשים שמרכזים כוח (קרי, מנהיגים) מיד מושכים אליהם בעלי כוח אחרים. כך נוצר מצב שבו בעלי הכוח בקבוצה יכולים לרכז כוח נוסף, לתגמל אחד את השני, ובבוא הזמן ליצור אלטיות בין אירגונים. במצב הזה יש יתרון לראשי אירוגנים, כיוון שהם נהנהים מכוח וקשרים, שיכולים גם להיות מתורגמים לכספים.

    הדרך הטובה ביותר למנוע את זה היא לדאוג לכך שהקבוצה היא זאת שמקבלת את ההחלטה, ולמנהיג אין כוח להחליט ללא קבלת אישור הקבוצה.

    דרך עוד יותר טובה, היא לגדל מנהיגים רבים בתוך הקבוצה. לעודד את כולם לתפוס מנהיגות ולהיות אחראים. כך יש חלוקת כוח טובה יותר, ואין איש שיכול להנות מיתרון כוח.

    הבעיה שזה יוצר היא אולי חוסר מוכנות של קבוצות אחרות לשתף פעולה עם הקבוצה הדמוקרטית. זאת כיוון שקבוצות רגילות לסגור עניין מהר דרך מנהיגים. יחד עם זאת קיימים מנגנונים שיבטיחו שניתן יהיה לקבל החלטות מהירות יחסית, כדי שניתן יהיה לשתף פעולה עם קבוצות אחרות.

  7. "דרך עוד יותר טובה, היא לגדל מנהיגים רבים בתוך הקבוצה. לעודד את כולם לתפוס מנהיגות ולהיות אחראים. כך יש חלוקת כוח טובה יותר, ואין איש שיכול להנות מיתרון כוח." – לי זה דווקא שמע כמו מתכון8 לאינסוף ויכוחים ומריבות…

  8. כרגיל אני חושב אחרת מכולם…

    דעתי על כל הנושא ששתי הדוגמאות לא מיצגות את המצב בדמוקרטיה ישירה והסיבה העיקרית היא כי לא נראה לי שבשני האירגונים הוטמעה הדמוקרטיה הישירה כזכות יסוד ברמת הפרט באירגון. אני אסביר.

    בשילטון נציגים כמו היום, אם המנהיג מחליט לבטל את הבחירות או את חופש הביטוי אני בעצמי אקח אלת בייסבול ואעלה לכנסת בשביל לטפל בו באופן אישי ובלתי ניתן לשיפוץ. כמוני יעשו זאת עוד רבים. כמה רבים? אני לא יודע וגם המנהיג לא. הוא גם מפחד לשאול (וטוב שכך). אנשים פחות קיצוניים כמו שופטי בית המשפט העליון ישחררו הצהרות בדבר זה שהמנהיג הורס את יסודות הדמוקרטיה והעיתונות גם תחגוג על הנושא. בקיצור: לנסות לגעת בדברים שחינוך מגיל 10 הגדיר כמעט קדושים זה דבר מסוכן למנהיג לנסות לעשות. כנראה שהוא לא יצליח לעשות את זה ובכל מקרה המנהיג מרגיש שזו אסטרטגיה יותר מדי מסוכנת למי שמטפס כבר 20 שנה לכסא ראש הממשלה או ח"כ ומפחד לאבד בגלל טיפשות את כל מה שהשיג.

    הטריק פה: קידשנו עיקרון מסוים תרבותית וכך אנו שומרים עליו.

    האם באילו מן הארגונים הללו שהצגת הדמוקרטיה הישירה היתה עיקרון חשוב משמעותית (קדוש כמו עיקרון חופש הביטוי שלנו היום) מהעקרונות האחרים של האירגון? לא נראה לי.

    הירוקים נראים לי (בדיוק כמו עיר לכולנו) כמי שהאג'נדה הירוקה חשובה להם יותר (אחרת הם היו נקראים "הישירים"). חוץ מזה: למה הם לא אירגנו מחדש את ההנהגה שלהם באופן בילתי ניתן לשיפוץ ברגע ששללו מהם זכות יסוד לדמוקרטיה ישירה? זה מוכיח שהדמוקרטיה הישירה לא רק שלא היתה חשובה להם בהרבה מהרעיונות הירוקים אלא בכלל ניגנה כינור שני עלוב להם.

    המסקנה שלי שונה מאוד משלך: לא צריך טריקים אירגוניים כלשהם כדי לגרום לדמוקרטיה ישירה לעבוד. צריך להטמיע אותה באירגון כזכות מקודשת. אפשר עם חוקה של אירגון, הרצאות ועוד. בכל מקרה צריך להגיע למצב שההנהגה מפחדת לבטל את הסעיפים של הדמוקרטיה הישירה באירגון כי יש להם מעמד של קדושה, יש סיכוי שמהלך כזה יפרק את כל האירגון וכי הם מפחדים על האף שלהם. עד עתה לא ראיתי אירגון כזה אבל זה בסדר, גם זכויות יסוד אחרות לא ראיתי עד שילטון הנציגים. מהפכה בשיטת שילטון מביאה גם שינויים במה אנשים רואים בתור זכות יסוד. מהפכה לדמוקרטיה ישירה צריכה לבסס את הזכות להציע הצעות ולהצביע עליהן בתור זכות יסוד ולא כינור שני.

    זו גם הבעיה שלי עם כל האירגונים והנסיונות לעשות בהם דמוקרטיה ישירה: כל האירגונים קמו על אג'נדה אחרת מדמוקרטיה ישירה (שקוף על עיתונות ציבורית, עיר לכולנו על מדיניות ציבורית, ירוקים על ירוק ועוד). התפקיד שלנו הוא להסביר להם שאם הם רוצים להגיע למטרות שלהם ולהימנע מהחוק השני הם צריכים לקדש את הדמוקרטיה הישירה *מעבר* למטרות שבשבילן הן הקימו את הארגון! זו חתיכת עבודה! זה קשה!

    זו גם הסיבה לכך כי אני טוען זמן רב שהמטרה שלנו היא הטמעה תרבותית של הרעיון כי כל אדם המדינה זכאי (זכות יסוד) להשתתף בהכרעות הכי חשובות. ברגע שנטמיע את הרעיון במספיק בני אדם (זה לא חייב להיות רוב במדינה, אפילו 10% נראה לי הצלחה מסחררת) זה יקרה מעצמו והמנגנונים הממוחשבים יוקמו וגם יוקמו נכון כי המקימים גם מאמינים ברעיונות וגם מפחדים מהמאסות של בני האדם שיתרגזו עליהם אם הם יבטלו את מה שנראה כבר לכולם כזכות בסיסית.

  9. דוד?

    הטמעה תרבותית מתרחשת לדעתי, רק אחרי הרבה שנות תרבות דמוקרטית ישירה. לשם כך עלינו ליצור חוקות אירגוניות שיבטיחו דמוקרטיה ישירה, עוד לפני שהתרבות התקבלה.
    אבל אפשר גם וגם… זה לא סותר. ניתן כבר עכשיו להתחיל בהתמעה תרבותית.

    הי ירדן,

    הרבה מנהיגים – הרבה ויכוחים ומריבות?

    רק אם יש במנהיגים אגו מאד מנופח.

    לכן צריך לקדם מנהיגים שטובת הכלל עדיפה על טובתם האישית, ובעיקר על פני הכבוד האישי שלהם.

    אסביר:
    יש מחקרים שמראים שכשיש אגו מגודל לאדם, הוא יעשה הכל כדי לשמר את האגו המגודל שלו. אם תנסה לשכנע אותו במשהו שיפגע באגו שלו, לא תצליח. כך לדוגמא, אם תבוא למנכ"ל חברה בעל אגו מנופח, ותראה לו שאם הוא ינהל את הארגון על ידי שיווין לכולם, ותוכיח לו באותו ובמופתים שזאת הדרך הטובה ביותר, הוא יתנגד. הוא יתנגד, כי אז הוא יאבד את הזכות הנפלאה שרכש לעצמו, שכולם צריכים כל בוקר לנשק לו בת….
    😈

    וידוע הדבר שבמקום בו יש אגו, יש גם הרבה מריבות ומדון.

    אז איך משנים זאת?
    קודם כל, טבעי שהאדם צריך אהבה. קבוצת אנשים שתלמד לכבד ולאהוב איש את רעהו תספק את הצורך הבסיסי הזה, ותיצור אנשים שלווים שאינם מחפשים אגו. אגו מנופח נובע פשוט מצורך נואש לאהבה וכבוד.

    קבוצה שתזהה בעל אגו מנופח, רצוי לה שתראה לבחור את הדרך החוצה.

    אני חושב ששתי שיטות אלו, יש בהן בסיס איתן ליצור חברת בני-אדם היודעים להנהיג דברים ולפעול בצורה שיוויונית ומכבדת.

    עכשיו רק צריך ללמד אנשים כיצד לפעול ולהפעיל.

    להת'
    טל 😆

  10. תראה לא קראתי ספרים ולא פיתחתי תיאוריה מיוחדת לנושא. אני גם לא אתווכח אם תרצה להמשיך להגדיר זאת כך. אבל הנסיון שהיה לי במכינה הקדם צבאית שלי הראה לי שמנהיגים מתנגשים זה בזה, אפילו כשלכולם יש מטרה משותפת טובה. לכל אחד היה רעיון אחר לגבי מה היתה מטרת המכינה, לכל אחד היה רעיון אחר איך צריך לממש מטרות, ולכל אחד היה רעיון אחר לגבי מה גורם לאנשים לא לפעול. זה יצר מלחמות ומאבקים שונים, חלקם על פני השטח וחלקם מתחתיו, ובסופו של דבר המסקנה שלי היתה שאין מטרה – העיקר החוויה. אבל אני לא חושב שיש דבר אחד שכל המכינה שלנו היתה מסכימה עליו 🙂 (ותאמין לי, ניסינו למצוא מאבקים משותפים, ציבוריים ופנימיים, כלום!).
    זאת היתה חוויה טובה והכל אבל בגלל שלכל אחד יש רעיון אחר לגבי מה התוצאה המושלמת (לגבי כל דבר), קשה לי להאמין שמצב שבו כולם מנהיגים יכול לעבוד.
    יכול להיות שהמכינה שלי לא מייצגת אבל זאת ההיכרות היחידה שלי עם הנושא.

  11. לכל ה- iddb למינהם,
    שימו לב שכשאתם מחוברים תחת שם המשתמש של הבלוג, ההודעות שלכם לא מופיעות בקבוצה, ואף אחד לא יודע שכתבתם. אנא התנתקו משם המשתמש בזמן הכתיבה.

    ירדן,
    אני חושב שמה שאתה מתאר אינו בהכרח נובע מאגו, אלא מקושי לגבש דרכי פעולה מוסכמות.

    יש קושי רב להגיעה להסכמה לגבי דרכי פעולה משותפות. כבר מאה שנים ויותר יש ויכוחים על מה עדיף? סוציאליזם או קפיטליזם? כבר מאה שנה לא הצלחו להגיע להכרעה.

    כדי למצוא דרכי פעולה משותפות לכן יש שתי דרכים (שאינן סותרות במיוחד).
    הראשונה היא ללכת אחרי מנהיג אחד, שאנשיו מאמינים שיש בידיו את הפתרונות לבעיות. הבעיה היא שלרוב, לאדם אחד אין את ההבנה המלאה של המציאות, ולכן בסוף גם שיטתו תקרוס בסוף. הבעיה הגדולה הנוספת היא שמרגע שאדם מרכז בידיו כוחות גדולים, גם מתחיל תהליך ההשחתה שלו ("הכוח משחית").

    הדרך השניה היא לדעת לנהל דיונים פוריים, שלפעמים נמשכים חודשים ושנים, אבל לבסוף יש לנו דרכי פעולה שנבדקו לעומק, ויש לגביהן הסכמה רחבה. יתרה מכך, השיטה הזאת מאפשרת לקבוצה לנהל את דרכיה בתבונה, ולא על ידי אדם אחד, אלא על ידי רבים. כך נמנעת דיקטטורה. בנוסף, כאשר הפתרון נתקל במכשולים בדרכם, יש הרבה יותר אנשים שיודעים לנסות לפתור את הבעיה, ולהציע פתרונות חלופיים.
    אם תשים לב, הקבוצה שלנו פועלת על פי הדרך השנייה.

    לפעמים כמובן ניתן לשלב בין שתי הדרכים… יש דיונים, אבל אדם אחד, או קבוצה אחת קטנה מובילה לפתרון זמני. אם הציבור יפתח כלים למנוע מאותה קבוצה להשתלט, הוא יוכל להוריד אותה כשנגמר הצורך בפתרון המיידי. רוסו טען שכאשר יש צורך בפתרון מידיי, יש להקצות לאליטה מקס' שלושה חודשים של שליטה, ואז להעמיד אותם שוב לבחירה. אם נקשיב לעצתו של רוסו, נדאג שסמכויות חרום בזמן מלחמה, יוחזרו לאישרור ההמון פעם בשלושה חודשים.

  12. איתי לירון הגיב:

    הפוסט הזה מעלה עוד נקודה:
    אני כל הזמן שואל את עצמי איך מתפקדי הירוקים לא פעלו יותר כדי למנוע את המצב הזה. אני לא מקבל את הטיעון "הם ניסו וזה לא הצליח" – היו להם את כל הכלים (כולל להעיף נציגים סוררים לפני בחירות כלליות). אני בטוח גם שהיו להם עוד אפשרויות.
    העניין הוא, לדעתי, שהדמוקרטיה הישירה בוטלה
    א) הנושא שהיה הכי חשוב לירוקים היה איכות סביבה (הפתעה!). חברי המפלגה הסכימו להתפשר על הדמוקרטיה הישירה, ובלבד שהם יוכלו לקדם חוקים ירוקים.
    ב) הדמוקרטיה הישירה לא נולדה מתוך אמונה בשיטה הזאת. יותר נראה לי שהד"י נולדה מתוך מחאה כלפי השיטה הקיימת. אני לא אתפלה אם גם בגרמניה, בזמן שמפלגת הירוקים נולדה, היה שיח ציבורי שאמר ש"כל הפוליטיקאים מושחתים, ואנחנו צריכים משהו אחר – להחזיר את הכוח לעם!!!" (ועוד כל מיני סיסמאות ששומעים גם אצלינו). נראה שהירוקים נכנסו להרפתקה הזאת של ד"י בלי באמת להבין מה שיטה כזאת דורשת, ובלי להבין איך עובדים ופועלים בכזאת שיטה.

    בקיצור – זה באמת מאוד יפה שבכלל עלתה מפלגה ש(לפחות בחלק מההיסטוריה שלה) התנהלה בד"י. אבל כשהבוחרים לא בשלים לשיטה כזאת, היא לא תשאר.

  13. איתי,

    הטענה שלך דורשת בדיקה. אך אין לי מקורות לבדוק את הטענה שאריגוני היסוד ויתרו על הדמוקרטיה הישירה.

    ממה שאני יודע, כאשר הפרלמנטרים התנהגו בניגוד להחלטת האסיפה (כלל חברי הירוקים), האסיפה פרסמה בעיתונות מודעות זועמות. אבל היא לא יכלה לעשות דבר. כמו כן צריך לזכור שהפרלמנטרים היו קבוצה שקיבלה משכורת ויכלה ליצור קומבינות באסיפה, ולגרום לכך שהאסיפה תחליט בהתאם לרצונם (משהו כמו מפקדי ארגזים).
    כמו כן גם המנהיגים הדמוקרטים הישירים, בסופו של דבר רצו להגיע לבנודסטאג, כדי לקבל משכורות טובות, ולכן לא פעלו לחיזוק המנגנונים הדמוקרטיים ישירים.
    כל אלו לדעתי השאירו את כלל החברים, ללא מנהיגים, וללא יכול השפעה רצינית.

    בכל מקרה, הטענה שכלל הירוקים וויתרו על הדמוקרטיה הישירה מרצונם, דורשת בדיקה עמוקה יותר.

  14. "ממה שאני יודע, כאשר הפרלמנטרים התנהגו בניגוד להחלטת האסיפה (כלל חברי הירוקים), האסיפה פרסמה בעיתונות מודעות זועמות."

    – איזה מזל שהיום יש לנו בלוגים!
    http://citydov.org/?p=867

    ואתרי חדשות שמופעילים על ידי הציבור (שקוף, ויקיחדשות)

    אנחנו רואים שוב שהשאלה מי מחזיק בכלי התקשורת – הציבור, הממשלה או ההון – יש לה השלכות חשובות.

  15. לדעתי זה לא עניין של לשים את הדמוקרטיה הישירה בראש סדרי העדיפויות. לדעתי זה יותר עניין של זה שפוליטיקה עובדת על פשרות. בקצרה, כמו שהם ויתרו על מידת הדמוקרטיות שלהם, ככה הם בטח ויתרו על חלק מהעקרונות הירוקים הלוחמניים. התפשרו קצת עם התעשייה כדי להגיע למשהו שאחוז גדול יותר מהאנשים בעם היו מוכנים לו. גם תוכניות ירוקות דורשות ויתורים מהאנשים שחלק מהם לא מוכנים להם.
    אני חושב שהפיתרון הוא לשכנע את רוב העם קודם כל, לא לנסות לשנות קודם דרך הפוליטיקה.

  16. לגבי פשרות:

    כאשר יש לך תנועה ישירה כל שאר התנועות מאוד מפחדות ממנה. למה? כי אי אפשר לסגור דילים עם ההנהגה שלה שהם בניגוד לאינטרסים של החברים בתנועה! (זאת אחת הסיבות ש*כל* תנועה ישירה תראה כשיקוץ שיש לחסלו על ידי כל תנועה פוליטית מסורתית).

    האם זה טוב? בטח שזה טוב. נושאים שעד היום לא מטופלים או מוסתרים בהסכמים עולים לידיעת החברים בקבוצה. תנועה לדמוקרטיה ישירה אמורה להיות תנועה שקשה לה לעשות פשרות! למה? כי כל שאר התנועות לא מיצגות את הציבור והתנועה הישירה כן! מכיון שיש כיום ניגוד אינטרסים חמור בין הציבור לבין *כל* המפלגות אז אם התנועה הישירה מצליחה במשימתה ליצג את רצון הציבור משמע היא מסתכסכת עם כל תנועה קיימת!

    למעשה זה לדעתי קירטריון מצוין למתי תנועה ישירה מצליחה: לא מתי שהיא "סוגרת" עניינים עם תנועות קיימות אלא מתי שהיא הולכת מכות איתן בטלויזיה וצועקת שהיא היחידה שמיצגת את רצון הציבור.

    תנועות ישירות, כתוצאה מסיכסוך מבורך זה, אמורות, לפחות בשלב בראשון, לשבת תמיד באופוזיציה. אם הן מצליחות להיכנס לקואליציה או לשילטון משמע קנו אותן וכנראה שזה ילווה בביטול הדמוקרטיה הישירה בתנועה (כי אחרת יהיה מרד בתנועה). כך גם לגבי הירוקים.

    מרק

  17. מרק – זה לא מדוייק.

    המפלגה הישירה יכולה לסגור דיל קואליציוני עם הממשלה – לפי הכרעת הבוחרים שלה באותו זמן

    לדוגמה –
    – סעיף 1 יהיה נתון להכרעת חברי התנועה.
    – סעיף 2 – חברי המפלגה החליטו על מדינוית X והם לא ישנו סעיף זה ב-3 השנים הקרובות.

    באופן דומה אפשר לעשות דיל פוליטי עם מפלגות אחרות. זה רק פומבי יותר וכולל כמה עשרות אלפי בני אדם במקום כמה עשרות.

    ואגב – אני חושב שלפחות חלק מהאנשים בכנסת או במפלגות כן ירצו שיתופי פעולה עם המפלגה לדמוקטריה ישירה – בגלל שחלק מהחזון שלהם זה הגדלת שיתוף הציבור – אולי אני נאיבי, אבל לא צריך לפסול כזה דבר כבלתי אפשרי רק בגלל שזה לא האינטרס העיקרי שלהם – הם גם בני אדם.

  18. אני באמת הצגתי את המצב באופן קיצוני אבל חשוב שניה על מה אפשר היום לעשות שאי אפשר לעשות מול מפלגה ישירה: היום אם ש"ס רוצה להצטרף לממשלה היא עושה קולות של "עזרה לחלשים", הממשלה משחדת אותה (את ש"ס התנועה לא את בוחריה) וניגמר הסיפור.

    זה לא יעבוד בתנועה ישירה שכל התקציב שלה שקוף וראשיה מתחלפים תדיר. דברים שעם ש"ס נסגרים בשיחה עם עובדיה בחדר חשוך צריכים להיות פניה נרגשת של אולמרט לכלל מתפקדי התנועה הישירה ב YOU TUBE! האם הוא רוצה להתחנן כך? לא. האם אפשר לשחד מיעוט כך? לא. המסקנה: היכולת שלו לעשות "משחקים" קטנה באופן מטורף.

    האם יש אנשים בכנסת שחושבים שהמצב מסריח ורוצים לשתף יותר אנשים? בטח! אבל השיטה לא תתן להם. תאר לעצמך שמפלגה ישירה נכנסת לקואליציה וממש משפיעה! זה כמו גזר דין מוות לכל המיפלגות הישנות. האם הם יחתמו על שינוי שסופו לחסל את כוחן? בטוח שלא.

    ישנם גם דברים שהבוחרים של מפלגה ישירה לא יוותרו עלייהם לעולם. תקציב שקוף לדוגמא. האם המפלגות הישנות על השחיתות המובנה בהן ועל קשרי ההון שילטון שלהן יכולות לסבול תקציב שקוף? לא.

    בקיצור: השיטה מכתיבה את התוצאה והתוצאה תהיה שמפלגה ישירה תשב באופוזיציה.

    זו לפחות דעתי. זו גם הסיבה שאני רואה בדמוקרטיה ישירה "מהפכה" ולא שינוי מינורי ולכן גם אני חושב שהשינוי צריך לבוא מחוץ למערכת.

    מרק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s