משבר אידאולוגי ופוליטיקה בת זמננו

מאת: דוד אלכסנדר

שמאל ימין שמאל
שמאל ימין שמאל

בסוף שבוע סתווי, על גג תל-אביבי קרוב לים נפגשו פעילי סביבה וחברה שונים לשמועה נאומים בנושאי חברה וסביבה מאנשים שונים. הנואם המרכזי ואורח הכבוד בכנס היה מר דני כוהן בנדיט – אחד ממנהיגי מרד הסטודנטים בצרפת 1968 וכיום מנהיג המפלגה הירוקה בפרלמנט האירופי. בנוסף לססמאות בחירות וקריאה לתמיכה במועמדים כאלו ואחרים (בארה"ב, ברשויות המקומיות, ובקרוב הארציות), מר בנדיט במיוחד התייחס בנאומו ובתשובות לשאלות לקשר בין סביבה ואקולוגיה, חברה, זכויות אדם, שיטת שלטון ויחסים בין-לאומיים. אומנם לאוזניים ציניות כשלי נשמעו חלק מהדברים טיפה נאיביים, אך קשה שלא להזדהות עמם.

מר בנדיט טען כי השמאל כשל כאידאולוגיה, ולראיה התמוטטות ברית המועצות, וכן הבעיות הכלכליות, החברתיות והאקולוגיות השוררות במדינות המגדירות עצמן כסוציאליסטיות. הוא גם התייחס לחוסר בזכויות אדם והשיטה האוטוקרטית הנהוגה אצל שכנינו כחלק מן האתגרים העומדים מולנו כישראלים בבואנו לעשות הסכמים מולם. הוא גם הצביע על הצורך בהירתמות בין לאומית לצורך המאבק בהתחממות הגלובלית והצורך בשלטונות דמוקרטיים ליברליים בשביל ליצר שיתופי פעולה מעין אילו. ידועה קריאתו של מר בנדיט למען זכויות אדם ודמוקרטיזציה בסין ובעולם הערבי כחלק הכרחי במאבק האקולוגי.

דברים אלו חרו קצת לשומעים המגדירים עצמם כתומכי שמאל קלסי המוכנים לעשות עסקים עם דיקטטורים ושואפים לשוויון כלכלי מוחלט. אם כן, כיצד זה שמנהיג תנועת שמאל מובהקת מעז לפקפק באידאולוגיה העומדת בבסיס השמאל? התשובה היא כי השמאל, כמעט בכל העולם, נמצא במשבר אידאולוגי עמוק ומנסה להמציא עצמו מחדש. בצד הכלכלי ההבנה כי שוויון מוחלט הינו בגדר אוטופיה ויבוא רק על חשבון הפיכה לחברה אוטוקרטית המדכאת את הפרט; ובצד הביטחוני ההבנה כי קשה לסמוך על הסכמים מול מדינות שאינן דמוקרטיות ליברליות ואף לא מוסרי לעשות איתם עסקים, חלחלו לתודעת אנשים רבים המזהים עצמם כשמאל.

הפתרון לבעיה אידאולוגית זאת מצאה ביטוי בזירה הפוליטית על ידי מפלגות שמאל חדשות המנסות להגדיר מחדש מהוא שמאל. זהו שמאל המבין כי סוציאליזם חייב להיות מתון ולאפשר גם לשוק החופשי לקחת חלק גדול במשק, שמאל שמבין כי שלום הוא לא מטרה בפני עצמה אלא אמצעי שאינו מוצדק בכל מחיר; זהו שמאל שמבין כי העולם הפך גלובלי ואי אפשר לנתק בין מעשינו בתוך מדינה אחת מהמתרחש במדינה אחרת, כך שהמאבקים לשוויון כלכלי, מדיני ופוליטי חייב להיות מאבק בין לאומי על זכויות אדם, זכויות כלכליות, חברתיות ופוליטיות. דוגמאות למגמת שינוי זו אנו מוצאים במפלגות האירופיות הירוקות, בשמאל האמריקאי המתון מלכתחילה, אצלנו בארץ במפלגות וותיקות כדוגמת מפלגת העבודה המבינה בעצמה את הבעיות שהסכמי השלום גרמו, ובסיעה העירונית עיר-לכולנו בעלת מחשבה חוצת אידאולוגיות שמאל שונות. במילים אחרות, השמאל עשה צעד אחד ימינה.

אך לא רק השמאל נמצא במשבר – גם בגישה השמרנית נמצאו חורים. אנשי ימין הבינו כי חוסר שליטה ממשלתית בכלכלה ונתינתה לשליטה מוחלטת ליד הנעלמה היא משגה חמור, כפי שהמיתון הבאה עלינו לרעה מוכיח. הם גם הבינו כי לא ניתן לעשות עסקים עם ממשלות אוטוקרטיות ללא התניית עסקים אלו ברפורמות מבית. אנו רואים את הרפובליקנים האמריקאים החדשים הנוטשים אידאולוגיות שמרניות קלסיות ומאמצים פתיחות לנושאי אקולוגיה, הפלות, זכויות אדם, זכויות הומו-לסביות, הגבלים על השוק החופשי ואימוץ מדיניות ביטחונית תקיפה פחות. או במילים אחרות, הימין עושה צעד שמאלה.

השינויים בנקודת המבט של הימין ושל השמאל יוצרים טשטוש עמדות מסוים בין שתי קצוות אילו ויוצרים הזדמנויות פוליטיות חדשות ומבט פרגמטי על נושאים ספציפיים ופחות אידאולוגיים. שילוב שכזה אנו מוצאים במפלגת קדימה אשר אין לה משנה אידאולוגית סדורה ובריאל-פוליטיק השולט ללא עוררין בפוליטיקה הבין לאומית.

בתום אותו ערב על גג תל-אביבי, בזמן שדני כהן-בנדיט היה תחת מתקפת שאלות עיתונאים, התפרצתי לדבריהם ושאלתי אותו כיצד בפועל אפשר להיאבק על כל אותם נושאים כאשר הלחץ מן הקהילה העסקית הוא כה גדול. תשובתו היתה כי שקיפות ושיתוף אזרחים הוא המפתח להצלחה. האין זה מה שאנו, בכל1 – התנועה לדמוקרטיה ישירה, רוצים? יכולת של אזרחים להחליט על נושאים פרטניים ללא השתייכות מפלגת ומיותרת של ימין ושמאל? לדעתי אנו יכולים להשתמש בבלבול הנוצר עקב המשבר האידאולוגי בו נמצאת הפוליטיקה העולמית ולקחת חלק פעיל בהמצאתה מחדש. יש לנו הרבה מה לתרום הן לימין והן לשמאל ובמיוחד למרכז הפרגמטי אליו מסתמן שנעים כולם. לתוך אותו בלבול עלינו לצקת רעיונות של שקיפות, שיתוף ציבור, משאלי עם, הדחות ובכלל – דמוקרטיה ישירה.

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “משבר אידאולוגי ופוליטיקה בת זמננו

  1. יואב גולדמן-שגיא הגיב:

    אחלה פוסט. באמת.

    מעניין ומנוסח היטב. אני מסכים עם מרבית דברייך, אם לא עם כולם, אז ככה שאין לי כרגע מה להגיב מעבר לכך.

    רק שאני לא ראיתי שמרנים שנפתחים להפלות, הומוסקסואליות ודברים אחרים. מקיין ופיילין המשיכו להציג את התנגדותם המטופשת לכל אלה.

  2. הרשה לי לחסוך לך ולקוראים הרבה כאב – אין כזה דבר שמאל וימין – אלה דברים דימיוניים לחלוטין ולכן דיון עליהם הוא עקר.

    יש שמרנים, דתיים, ליברלים, אנרכיסטים, סביבתניים, בודהיסטים, נצים בטחוניים, פציפיסטים, ליברטרטים תומכי שוק חופשי, ותומכי שוק תאגידי, דמוקרטים ופשיסטים – אבל שמאל וימין אין. לא בפוליטיקה.

    דומגה אחת היא מלתוס – כלכלן מהמאה ה-19 שהיה כומר וייצג את בעלי האדמות והאצולה (ה"ימין") הרעיונות שלו מהווים בסיס לכל מי שטוען שיש מגבלות פיזיות על גודל האוכלוסיה ועל היכולת של הכלכלה לצמוח ולגדול באופן אינסופי בעולם סופי (כדור הארץ) – כלומר כלכלה בת קיימא (ב"שמאל")

    קדימה היא לא מפלגת אמצע אלא מפלגה אופורטוניסטת שתשמח להגיד כל דבר ובלבד להשאר בשלטון. מבחינה כלכלית היום ההבדל בין מדיניות העבודה קדימה והליכוד מתבטע בעיקר בזה שהליכוד רוצה לבצע הפרטה יותר מהר מ-2 האחרות.

    עוד מספר דברים

    הזרם האנרכיסטי והקרוב אליו טעונים מזה זמן רב שיש קשר בין חופש שיוויון ואחווה. – לא ייתכן שיויון בלי דמוקרטיה. זו היתה הביקורת שלהם עוד באינטרנציונל הראשון.

    לדעתי לא נכון שבארצות קומוניסטיות יש שוויון – יש שכבה גדולה מאוד של עניים – ועוד קטנה של אוליגרכיה שלמרות שאין לה אולי רכוש ישיר – היא נהנית מכל דבר שהיא רוצה, חיה ברמת חיים גבוה ושולטת באופן קבוצתי על נכסי רוב המדינה.

    אכן השאיפה לשיוויון מוחלט – טוב שפסה מהעולם – הדבר הרצוי הוא ביזור – שמצד אחד מאפשר שוויון ברמה גבווה (כי אין אפשרות לפערים גבוהים בחברה מבוזרת)- ומצד שני מאפשר מגוון וחופש

    אל תתלהבו יותר מידי – רוב הזרמים הקיימים היום מקובעים על "קונצנוס" בלתי מקיים – אם בנושא מבנה המערכת הכספית (דבר שהוביל עוד פעם למשבר בה, כפי שמתחייב מהבנה של המערכת של כסף מבוסס חוב)

    ולדוגמה בנושא של הצורך וההכרח בצמיחה כלכלית כדי לשפר את המצב הכלכלי -חברתי

    להסבר קצר מה רע בזה ראו
    http://www.blacklabor.org/?p=4733

  3. תודה על התגובות.

    יואב, מקיין ופיילין אכן פנו לשמרנים הקלסיים בנאומים להם. יתכן וההחלטה לפנות לקצה הימני ביותר במפה עלתה להם בבחירות. הכוונה שלי במאמר היתה לפוליטיקאים זוטרים יותר וזוטרים פחות כדוגמאת מושל קליפורניה שוורצנגר, ראש עיריית ניו-יורק לשעבר ג'וליאני ועוד, אשר נשענים על תמיכה ציבורית רחבה ורחשי לב של ציבורים שמרניים מתונים ואפילו ליברלים מתונים. יומם בפוליטיקה הפדרלית עוד יגיעה.

    דרור, אני מסכים כי ימין-שמאל הם הגדרות אבסטרקטיות אשר מטרתם לחלק אותנו לקבוצות ולעשות בנו הפרד ומשול. אבל בכל זאת, למה לא לדבר על זה.

    בדיוק מה שאני אומר: קדימה היא מפלגה ללא אידאולוגיה אלה רייל-פוליטיק – לטוב ולרע. אכן אין הבדל משמעותי בין העבודה לליכוד. זה בדיוק מה שאני אומר.

  4. נוטה להסכים עם דרור.

    ימין ושמאל – הגדרות ארכאיות במקצת, על אחת כמה וכמה בהיקפן הסוציאליסטי/קומוניסטי כנגד דמוקרטי/קפיטליסטי.

    אם אי פעם באמת היו רלבנטיות. על פניו, נדמה כי היתה זו תקופה קצרה, ורק אחת מיני רבות.

    זיו

  5. איתי הגיב:

    אני דווקא לא כל כך מסכים עם המאמר.

    קודם כל לגבי הבלבול בין עמדות הימין והשמאל שכביכול קרה:
    אין לי מושג אם בחו"ל השמאל והימין זזו למרכז. בארץ זה קרה רק מבחינה ביטחונית, ולדעתי זה לא עניין של בלבול, אלה תוצאה של שינוי אמיתי בעמדות בציבור. תהליך מאוד בריא של שינוי בעמדות כתגובה למה שקורה בארץ. מבחינה כלכלית, לעומת זאת, יש הבדל מאוד גדול בין נתניהו, לבין בוחרי העבודה. לדעתי אין שום "בלבול" או שינוי בעמדות של שני הצדדים. יכול להיות שהשמאל מתקשה להתארגן פוליטית ולבחור נציגים מתאימים. אידאולוגית, השמאל הכלכלי בארץ ממש לא איבד את הדרך וגם ממש לא זז לימין.

    ועוד כמה מילים לגבי "ימין" ו"שמאל":
    הניסיון לתאר ראיית עולם פוליטית (על הצד הביטחוני, הכלכלי, והחברתי שלה) במילה אחת, הוא פשוט לא נכון. וזה לא בגלל שצריך אלפי מילים – צריך פשוט שלוש… "שמאל" ו"ימין" הן שתי מילים שמגדירות אוסף של רעיונות שלא בהכרח קשורים אחד בשני: אין שום קשר רעיוני בין קפיטליזם לבין התנגדות להפלות, לדוגמה (עמדות של "ימין" מסורתי בארה"ב). אין גם שום קשר בין שמאל כלכלי (סוציאליזם) לבין שמאל ביטחוני. המפד"ל וש"ס (לפחות על הנייר, בתיאוריה) הן שמאל כלכלי וימין מדיני, והבוחרים שלהם לא מוצאים שום בעיה אידאולוגית שהמפלגה מוגדרת בחלקה "שמאל" ובחלקה "ימין". כדי לתאר נכון מפלגה צריך למקם אותה מבחינת "שמאל" או "ימין" על כל העיניינים שמעסיקים את הציבור, ובארץ זה תחום ביטחוני, כלכלי ודתי-חברתי.

    ונקנח בכמה משפטים שאני ממש לא מסכים איתם:
    "השמאל כשל כאידאולוגיה, ולראיה התמוטטות ברית המועצות"
    אני ממש לא חושב שהתמוטטות ברית המועצות היא ההוכחה לכישלון השמאל. קודם כל, לא תמיד "הטובים" מנצחים במאבק – יש עוד הרבה סיבות אחרות שמשפיעות, מלבד בחירה בצד הנכון בין "ימין" ל"שמאל" כלכלי. יתכן שברה"מ הפסידה בגלל שהאוכלוסיה שלה יותר קטנה משל ארה"ב (ולכן גם הכלכלה שלה יותר חלשה), ויתכן שלא היו לה מספיק בעלי ברית חזקים (כמו ספרד במלחמת האזרחים). באופן אישי אני מאמין שהיא הפסידה קודם כל בגלל שהיא לא הייתה דמוקרטית. מאוד יתכן שאם ברה"מ הייתה דמוקרטית וקומוניסטית (וזה יכול מאוד ללכת ביחד), לא היינו עומדים היום בפני משבר כלכלי…

    " השמאל כשל כאידאולוגיה…[ולראיה] הבעיות הכלכליות, החברתיות והאקולוגיות השוררות במדינות המגדירות עצמן כסוציאליסטיות"
    זה כמובן בניגוד גמור למצב במדינות שמגדירות עצמן כקפיטליסטיות, שם אין בכלל בעיות אקולוגיות (ולכן ארה"ב לא חתומה על אמנת קיוטו), אין בכלל בעיות חברתיות (ולכן לצבע העור של אובאמה לא היתה שום השפעה על הצבעת הבוחרים), וכמובן שאין גם שום בעיות כלכליות שם (משבר כלכלי שני תוך פחות ממאה שנה בארה"ב?)

    זהו. יצא כמעט פוסט שלם…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s