על קבלת החלטות בציבור המונה מיליונים

נכתב על ידי: טל ירון
אחת הבעיות הניצבות בפני מי שרוצה לקדם דמוקרטיה ישירה, היא בעיית ניהול דיונים בחברה בת מיליוני חברים. דיון בציבור המונה מיליונים אינו תהליך קל. כל מי שהתנסה בדיון בו חברים יותר מארבעה מתדיינים, יודע עד כמה הדבר יכול להיות מתסכל. ולכן רבים טוענים כי דיון בקהילות המונות מיליונים, פשוט בליתי מתקבל על הדעת. אבל אם תשתתפו במספיק דיונים כאלו, תוכלו לזהות תופעה מעניינת שיכולה לשמש כלי לפתרון הבעיה.  ככל שמתארך הדיון, יותר ויותר אנשים נושרים מהדיון, ולבסוף נשארת קבוצה קטנה של אנשים שממשיכה לדון על הנושא יותר לעומק. אותן קבוצות קטנות, אם הן גם ניכנות ביכולת חקירה ויצירת ידע, יצאו אחר כך החוצה לקהל רחב יותר, ויציגו את המסקנות, לקבוצות הולכות ומתרחבות. ואם הן יפעלו בתבונה, יהיה לתוצר המסקנות שלהם השפעה על הציבור הרחב ביותר.

בטור הנוכחי אני מציע דרכים בהם ניתן לקדם דיונים כאלו, וליצור השפעה באמצעות תוצרי הדיון. את הפתרון שאני מציע, אני לוקח מתחום הפילוסופיה של הידיעה והמדע.

בעיות מורכבות ודיונים ציבוריים רחבים התקיימו בחברה האנושית במשך אלפי שנים. במהלך הדיונים הללו הלכו והתגבשו הסכמות חברתיות רחבות, סביב המסקנות של אותן קבוצות גרעין קטנות. קבוצות הגרעין הללו הפכו לאליטות לאחר שלמדו לעצב הסכמה ציבורית רחבה סביב תוצרי המסקנות שלהם. כהנים בתקופות שונות ובעמים שונים הצליחו לשכנע ציבורים שלמים כי האלילים שאליהם עבדו הכוהנים, הם האלוהים האמיתיים, המניעים את העולם, ואותם צריך הציבור לעבוד. כך גם עשתה הכנסיה במשך מאות שנים וכך גם המישוכ לעשות באוניברסיטאות של ימי הביניים (האוניברסיטאות בימי הבניים הוקמו על ידי הכנסיה כדי להקים ממשל פקידים משכיל). רבים מהדיונים שהתקיימו באוניברסיטאות היו ויכוחים אינסופיים, שהוכרעו יותר בכוח הפוליטיקה והרטוריקה, מאשר בכוח התבונה. רעיונות שלא תאמו את רצון הכנסיה, היו עלולים לעלות לבעלי הרעיון בביקור מהיר קצר ואחרון במוקד, בחסותה האדיבה של הכנסיה.

מאז ומעולם לא היו לשאלות הללו תשובות ברורות, אלא אם כן, בתהליכים חברתיים ורטוריים נוצרו הסכמות על "האמת המקובלת”. גם בימי הבניים, חכמי האוניברסיטאות, כמו קודמיהם, בימים עתיקים יותר, המשיכו לשאול את עצמם שאלות מטרידות, כמו "כמה מלאכים יכולים לעמוד על ראש סיכה" או "האם אלוהים יכול ליצור אבן שלא יוכל להרימה". היו גם שאלות רצינות יותר שהעסיקו את חכמי ימי הבניים, והם אף השתמשו בהנדסהאוקלידית ובאריטמטיקה כדי לנסות לענות עליהן, אבל רוב תוצרי שאלותיהם היה לריק.

רק בהמאה ה-17, הופיע זן חדש של הוגים, שהצליח להציב שאלות, וגם לפתור אותן, ובכך לייצר ידע שימושי. ידע שניתן היה ליישמו בטכנולוגיה פועלת. כך התחיל מנוע הקיטור, ואיתו התחילה המהפכה התעשיתית. האנשים הללו שיצרו את התשובות, נקראו אז "פילוסופים של הטבע" החל מאמצע המאה ה-19, נוהגים לכנות אותם "מדענים”.

מה היה המיוחד בדרכם של הפילוסופים של הטבע? אני מציע שהיו אלו שלושה רכיבים עיקריים, שלא היו קיימים אצל קודמיהם: דיון שיוויוני, דיון ביקורתי לאור עדויות ציבוריות, וכבוד הדדי.

נתחיל בתהליך הראשון שהבדיל את הפילוסופים של הטבע מתחריהם שישבו באוניברסיטאות (בתחילת המדע, הפילוספים של הטבע היו מחוץ ל"אקדמיה", ונחשבו בזויים, על ידי ה"אקדמיה" המהוגנת, שישבה באוניברסיטאות). ההבדל מתחיל בכך שהם דיברו אחד עם השני, לא אחד מעל השני. אם נבחן את הספרים של הפילוסופים שישבו באקדמיה, נראה שיש בהם מידה רבה של דיון, אך הדיון נערך בין הכותב של החיבור לבין עצמו. האב הרוחני של אותם אקדמאיים היה אפלטון, שנהג לכתוב “שיחות”, בין שתים עד ארבע דמויות שייצגו עמדות החולקות בסוגיה. אלא שבפועל לא היו אלו דעות שונות, לא הדרך בה הסופר רצה להציג את דעתו ודעת מתנגדיו. אפילו המדענים הראשונים כמו גלילאו השתמשו בשיטה הזאת כדי לשכנע (ראו לדוגמא את ספרו של גליליאו: שני מדעים חדשים).

ההבדל התחיל, עם היווצרותה של "החברה המלכותית של לונדון לשיפור ידיעת הטבע". בעוד שבחברות מקבילות של "הפילוסופים של הטבע" באיטליה ובצרפת, כתבו את הפילוסופים של הטבע את מחקריהם להנאתו של המלך ואורחיו, באנגליה איפשרה אדישותו של המלך צ'רלס השני, לכתוב את תוצרי המחקרים של הפילוסופים לשימושם של החוקרים עצמם ולא לשימוש המלך. כך התפתחה קהילת חוקרים שערכו ניסויים, התווכחה על תוצאותיהם ופירסמו את דיבריהם במגזינים שיוחדו במיוחד לכך. כאן לראשונה התפתח דיון שיוויני שאיפשר לכל אחד להביע את דעתו. כל אחד היה יכול לבחון את מסקנותיו של האחר, ולהציג פרשנות משלו לתוצרי הניסויים והתצפיות. הדיון היה אמיתי, ולא מבויים, כמו שהיה נהוג עד אז.

הסתמכות על תצפיות

השינוי השני, שהפילוסופים של הטבע לקחו על עצמם, להפסיק להסתמך רק על ניסויים ותצפיות מחשבתיות, ולבדוק את כל ממצאיהם באמצעות ניסויים ותצפיות אמיתיות. הפילוסופים של הטבע ערכו את הניסויים ואת התצפיות, כך שאחרים יוכלו לבדוק את נכונות ניסוייהם. בקהילה המלכותית של לונדון, נערכו כינוסים תכופים, שבהם החוקרים השונים הציגו את ניסוייהם ואת מסקנותיהם, ונערכו דיונים סוערים, על הפרשנות הנכונה לתוצאות.

כל מסקנה שאומצה על ידי הקהילה, שימשה נדבך לניסויי המשך, ואם ניסויי ההמשך לא נשאו פרי, הרי שגם המסקנה הראשונה שהתקבל בקונצנזוס קהילתי, נפלה יחד איתה.

כך בתהליך של חשיבה קהילתית, המבוססת על מראית עיניים, הלך והתפתח ידע קבוצתי אמין מאד. לאחר שהקבוצות הקטנות הללו הצליחו לגבש מסקנות משותפות, הלך ידע זה והופץ. הוא הופץ לתמידיהם, ובשלבים מאוחרים יותר גם לציבור הרחב.

כבוד וביקורתיות

והיה עוד אלמנט חשוב. כבוד. כיוון שהמחקר נערך על ידי קהילות, הרי שפגיעה בכבוד אחד החברים, יכלה לפרק את הקהילה. לכן המדענים הפכו מומחים בשימור כבוד כל חברי הקבוצה. גם אם נמתחה ביקורת על תוצאות הניסוי של אחד החברים, הביקורת נמתחה על מערך הניסוי עצמו, על אפשרות אחרת לפרשנות. לעולם, ובדגש על לעולם לא, על האדם החוקר עצמו. רוברט בויל, היה זה שהבין שללא שמירת כבוד החברים, הקהילה תתחיל להתפרק על ידי שינאה, תככנות ומריבות, והוא ביקש מחברי הבית, לנהוג כבוד אחד בשני. עד היום מדענים משמרים את התרבות הזאת. הם כמעט לעולם לא יתקפו בביקורתם מדען אחר. הם רק יציעו פרשנות אחרת למסקנותיו. הם יטענו שאולי משהו לא נערך כשורה בניסוי, ולא יטענו שהחוקר לא יודע לעשות ניסויים. מאחורי הגב, הם ימשיכו במאבקי הכוח, אך בכל מה שהם יכתבו, ויגידו אחד לשני, תמיד ישמר הכבוד ההדדי.

כך לאט לאט, על ידי קהילות חוקרות, הולכות וגדלות, הם יצרו ידע אמין מאד, שניתן לסמוך עליו בניהול חיינו.

יצירת קהילות חוקרות והשפעתן

השאלה הנשאלת היא אם כך, כיצד ניתן להעביר את התהליך המדעי לתהליך קבלת ההחלטות על ידי קהילות בנות מיליוני בני אדם, כיום?

אני טוען כי ניתן להקים קהילות כאלו גם כיום.

בדומה, לדרך שבה תמיד עוצב ידע, יש לעצב את תחילה את הידע בקהילות קטנות. יתכן שהדיון יסקרן ויתחולל בקרב ציבור רחב, אך מטבע הדברים, יהיו רק מעטים שתהיה להם היכולת והרצון להיכנס לעובי הקורה. אך בניגוד לעבר, יש לדאוג שהקבוצות הללו יהיו חופשיות, ביקורתיות ויסתמכו על ראיות, בבנית הפתרונות אותן הם מציעים. ככל שהידע שלהם ילך ויתבסס, הן תוכלנה לחשוף אותו לציבורים הולכים וגדלים, תוך דיון עם אותם ציבורי, וכך ליצבור השפעה הולכת וגדלה.

המועמדים הטבעיים להובלת קהילות חוקרות כאלו הם תלמידי מדעי החברה ומדעני החברה. אלו האנשים שנושאים ידע עמוק מספיק לטיפול בבעיות חברתיות. אך לא רק הם צריכים לדון בעניין. אליהם צריכים להצטרף חוקרים עצמאיים ואינטלקטואלים מחוץ לאקדמיה, כדי ליצור קהילה ביקורתית יותר ומאוזנת מבחינת השקפת העולם. אסור שהקהילות הללו יהיו מנותקות מהעשיה בחברה האזרחית. כמו שבביולוגיה, קהילות ביוטכנולוגיות מאזנות את החוקרים הביולוגים, כך קהיולת פרקטיקנטים של שינוי חברתי, צריכים לאזן את אנשי מדעי החברה. הקבוצות הללו אמורות בסוף ליצור שינוי חברתי, ולכן הקשר שלהם עם הפרקטינקטים חשוב.

כבר היום ניתן לראות שהתהליך הזה מתרחש. בוגרי תואר שני, דוקטורנטים ודוקטרים צעירים במדעי החברה והרוח, לוקחים חלק פעיל מאד בדיונים באינטרנט (אני מכיר, את הני זובידה, דובי קנניגסר , נדב פרץ, יואב רובין, אורי אמיתי, איתמר סיאון גיל גרינגרוז, יורם גת ואחרים). חלקם מעורבים בשינוי חברתי. הקהילות הללו יוכלו להוות בסיס למציאת פתרונות ציבוריים, ולשמש כמנוע לשינוי חברתי.

גדילת ההשפעה של קבוצות הידע

לאחר שיתגבשו מוקדי ידע, ויתגבשו הסכמות רחבות בתוך הקבוצות, יוכלו הקבוצות להתחיל לרכוש להן יותר ויותר חובבים. כדי לגדול, צריך הידע שיצרה הקבוצה להראות כפתרון טוב וסביר, בעיני קהלים "מבינים" רחבים. "מבינים" הם אנשים הנחשבים אוטוריטה בעיני חבריהם, ההדיוטות. קבוצות שיתגבשו רק מבעלי דיעה דומה, לא יצליחו לייצר ביקורת פנימית, ולכן הפתרון שהם יציעו, לא יאומץ על ידי "מבינים" שאינם מהדיעה הקרובה להם. כדי להצפילוסוף המדע - קרל פופרליח, צריכות הקבוצת כבר בשלבי הדיון הראשוניים לחפש בריפלוגתא שונים ככל הניתן. ידע שיתגבש בקבוצת הללו, בהן פועלים, אנשים מכלל קצוות הקשת הרעיונית, יפיקו לבסוף ידע שיתאים ל"מבינים" מקצוות רעיוניים רחבים מאד. מה גם, שהפילוסופיה של המדע, לפחות מבית מדרשו של קרל פופר, מראה שללא ביקרות יעילה, לא יכול לצמוח ידע טוב. כך שהחקירה הביקרותית שנערוך, שתשקף פתרון המקובל על כלל ברי הפלוגתא, יהווה כר ליצירת הסכמה רחב היותר אצל "מבינים" מכלל רחבי הקשת הפוליטית. ה"מבינים" הללו, לאחר שישתכנעו, יהוו את נקודת המפתח, לשינוי הדעות בכלל החברה (למידע נוסף בסעיף "שכנוע המבינים").

כדי להשפיע, יש צורך שהרעיונות הללו לא רק יתקיימו בחדרי הדיונים ובסלונים. הם צריכים להתקיים ולהשפיע בקבוצות ובאירגונים שיאמצו לעצמם את הפתרונות. ויובילו לשינוי אמיתי. כיום במדינת ישראל קיימים כנראה עשרות רבות, אם לא מאות אירגונים כאלו. אלא שלמיטב ידעתי, רבים מהם ממונים על ידי בעלי הון, המעוניינים לקדם אינטרסים כאלו ואחרים. כדי לשמר את האופן הדמוקרטי של האירגונים הללו, וכדי לשמר את ההשפעה האמיתית של הציבור, האירגונים הללו חייבים ללמוד לפעול על פי כללים של דמוקרטיה ישירה או דמוקרטיה השתתפותית. אחרת, אירגונים היררכים, שמנוהלים על ידי קבוצה קטנה, יושפעו מאד, מטבע הדברים מעוצמתם של בעלי ההון. אוליגרכית האירגונים, יקבלו סיוע כספי מבעלי ההון ויקדמו אג'נדות שאינן זוכות לתמיכה ציבורית אמיתית.

מניעת השפעת יתר של בעלי ההון

ישנם שני כלים להקטין את השפעה היחסית הגבוהה של בעלי ההון.

המחסום הראשון – השיטה עצמה

הכלי הראשון טמון בשיטה עצמה. כדי ליצור הסכמה רחבה בציבור, הדיון צריך להערך בכל של ושלב עם קשת רחבה מאד של דעות שדנות בינהם בצורה שיוויונית. אם לדוגמא, אחד ממכוני המחקר ינסה לקדם רעיון מסויים על ידי תשלום משכורת ודיון רק לחוקרים בעלי דיעה אחת, הרי שהידע שהם ייצרו לא יתאים לקהלי המבינים מדעות נוגדות, והידע שיצרו יחלחל בצורה איטית יותר בציבור, ויזכה להתנגדות רבה. ולכן גם אם בעלי הון ירצו לקדם רעיון מסויים, יהיה עליהם להבין שקבוצות דיון טובות ומשפיעות, יצרו רעיונות יותר רחבים אולי ממה שהתכוונו בעלי ההון. בעלי הון נבונים, יבינו שהרעיונות שהם מנסים לקדם, צריכים גם להתאים לציבור הרחב, כדי להתקבל.

שיטת דיון כזאת תחליש את היכולת של בעלי הון בעלי אינטרסים צרים, ויחזקו בעלי הון בעלי אינטרסים רחבים, המחפשים את טובת הציבור, ומוכנים להקשיב גם לדעות נוגדות. להערכתי, יש לא מעט בעלי הון כאלו.

בנוסף, כל השיטות הללו אינן דורשות כספים רבים. קבוצות דיון ניתן להתחיל בחינם מעל גבי גוגלגרופס. בלוגים, פורומים. את כל אלו ניתן להשיג חינם. מידע רב קיים כיום באינטרנט. וחלק גדול מהמחקר והחשיבה האזרחית יכול להתבצע על ידי מתנדבים. אם נקים מוקדי הדרכה שיסיעו לאזרחים להוביל קבוצות חשיבה והשפעה,נוכל לקדם בעלות אפסית, קהילות אזרחיות לחקירה וחשיבה.

המחסום השני – מחסום החקיקה

הכלי השני לצימצום השפעת כוחם של בעלי הון בעלי אינטרסים צרים הוא תהליך חקיקה טובעני יותר.

אם בוחנים את המצב בקליפורניה, ניתן לראות שלבעלי הון יש השפעה גדולה על קבלת חוק שהוצע בחקיקה אזרחית. שלב איסוף החתימות הוא השלב הראשון בו בעלי ההון יכולים להשפיע. כדי להעלות הצעת חוק לאישור הציבור, נדרשים הקליפורנים לעבור סף מסויים של חתימות. בעלי הון יכולים לשלם לאוספי חתימות, כדי שיאספו את מספר החתימות הדרוש. רוב הקליפורנים חותמים על ההצעות שמגישים להם, מבלי ללמוד עליהן מספיק, והדבר מאפשר לבעלי הון להעלות את החוק שלהם לאישור ציבורי בקלות יחסית. בשלב השני, בעלי הון משפיעים על אישור החוק דרך תקשורת ההמונים. הם יכולים לממן תשדירי פירסומת בעד או נגד החוקים המוצעים, ואם יש להם שליטה על אמצעי התקשות הם מסוגלים לעצב את השיח, כך שיתמוך בחקיקה. משרדי יח"צ גם הם כמובן יכולים להשפיע על תוצאות החקיקה.

לכן, במקום דרך החקיקה הזאת, אני מציע דרך חקיקה שתקשה על הון להשפיע, ותקל על קבלת רעיונות שהתקבלו בקונצנזוס ציבורי רחב, לעבור את שלבי החקיקה.

כדי להעביר חוק, יש לעבור שלוש הצעות חוק ציבוריות. כל חצי שנה תערך הצבעה על הצעת חוק, וכך תוך שנה, יכול החוק להיות מאושר בקריאה שלישית. לאחר חמש שנים יעבור החוק אישרור מחדש, וכך כל עשר שנים.constitution-referendum-1.JPG

מה ניתן להשיג באמצעות הליך חקיקה כזה? כדי להעביר חקיקה בהליך כזה, נדרשים בעלי ההון לשמור על דיון תומך במשך שנה. העלות של מימון פירסום כזה, וזמן טלויזה הדרוש לתמיכה רצופה, היא גדולה מאד. בנוסף, החוק ידרש להוכיח את עצמו במשך חמש שנים רצופות, כדי לזכות באישרור מחדש. שימור התמיכה הציבורית בחוק, למרות אי התאמתות, תעלה סכומים שכנראה שום בעל הון לא יוכל להרשות לעצמו.

לעומת זאת, קבוצות שייצרו קונצנזוס רחב, על ידי דיון ציבורי רחב יוכלו להעביר את ההחלטות ביתר קלות. כיוון שהם מגיעים להצעת החוק עם קונצנזוס רחב, ותמיכה ציבורית רחבה, יקל על מציעי החוק להעביר אותו. גם האישרור מחדש של החוק לאחר חמש שנים, יתבצע בקלות, אם אכן החוק יקדם את שביעות הרצון של האזרחים מהתנהלות המדינה.

יהיו כאלו שיגידו בצדק שתהליכי חקיקה כאול ידרשו שנים של עבודה. אני מסכים איתם, ולדעתי, טוב שכך יהיה העניין. כך נוכל לדעת שהחוק עבר מסננים רבים, לפני שהתקבל. אנשים רבים חשבו עליו והסכימו עליו.

יחד עם זאת, נקודות החולשה שאני מזהה במודל הזה, הוא השפעת תקשורת ההמונים על הדיון הציבורי. תקשורת זאת נשלטת על ידי קבוצות גורמי כוח מצומצמת מאד. הדיון בתקשורת ההמונים נוטה להתמקד ברעיון תזזתים (ספינים, באזים), ולא בדיונים עמוקים ורציניים. לאנשי יחסי הציבור, ולדמגוגיה יתרון במדיום זה. לכן, כדי שבאמת נוכל לראות שינוי באופי הדיון הציבורי, נצטרך להמתין להחלשותה המשמעותית של תקשורת ההמונים ולעליותו של האינטרנט ככלי דיון ציבורי. על פי קצב ההתפתחות הנוכחי, יום זה לא ירחק.

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “על קבלת החלטות בציבור המונה מיליונים

  1. איתי הגיב:

    אני מאוד מסכים עם הרעיון שלאישור יוזמה אזרחית צריך יותר מהצבעה אחת בעד. נראה לי ששלוש הצבעות יעריכו את זמן קבלת החוק יותר מידי, אבל הרעיון עצמו נראה לי נכון. בכל בפלמנטים בעולם חוקים עוברים אחרי בד"כ שלוש הצבעות ("קריאות", בכנסת). אגב, זה נכון, לדעתי, לא רק בדמוקרטיה מעורבת: גם בדמוקרטיה דינמית, או כל מודל אחר של דמוקרטיה ישירה זה צריך להיות.

  2. הדרך שאתה מציע לפתור את 'המחסום השני' רק תעזור לבעלי ההון.
    כדי לזכות בשתי הצבעות בטווח של חמש שנים, לא צריך לשמור את הנושא בתודעה. צריך להתחיל מתקפת הסברה חצי שנה לפני מועד ההצבעה, שתשכנע את כולם שהנסיון הצליח (או לא הצליח, תלוי באינטרס של בעל ההון).
    מה גם שאתה מסתכל על הפעולה של ההון בצורה מאוד שטחית. ההון לא משפיע רק על ידי מימון של פרסומות. גם העובדה שלהון יש תחנות טלוויזיה, למשל, משפיעה על אופן הסיקור של החוקים. אם הכנסת את הכתב הנכון למקום הנכון, אתה לא צריך לממן יותר סיקור אוהד של דעותיך, זה יקרה לבד.

    לעומת זאת, ריבוי הצבעות יהרוג את האפשרות של 'התארגנות מלמטה'. אפשר – קשה, אבל אפשר – לגייס תנועת המונים כדי להביא לאישור חד-פעמי של חוק שנראה להרבה אנשים חשוב. לגייס אנשים לתמיכה בחוק שעבר לפני חמש שנים ועכשיו צריך לאשרר אותו זה כמעט בלתי אפשרי – זה לא מספיק בוער לאף אחד כדי שיוותר על העבודה שלו ועל הזמן הפנוי שלו ויצא לרחובות.

  3. הי נדב,

    אני חושב שעיקר אי ההבנה בינינו נובע מחוסר התיאום במדית התקשורת בה אנו מצפים שארועים יתרחשו. אתה מדבר על עידן בו הטלויזה והרדיו שולטים. אני מדבר על עידן בו האינטרנט שולט (שאינו רחוק, להבנתי).

    גם באינטרנט אומנם יהיו מרכזי שליטה של בעלי הון (Ynet ושות'), אבל זה יהי מדיום הרבה יותר מבוזר. אם "שקוף", היתה קמה, היא יכלה להיות מרכז תקשורת שיתחרה בהצלחה בYnet. ובהנחה שארגוני ציבור כמו שקוף יהיו דמוקרטיים, הציבור ישלוט במדיה גדולה, ולא רק בעלי ההון. זה עוד הבדל בהנחות בינינו. אני מניח שאם נלמד לעבוד נכון, נוכל לחזק את הציבור ולתת לו כלים חזקים להשפיע. עד כמה שאני מבין, אתה מניח שלעולם, בכל מדיום, בעלי ההון תמיד ישלטו, ולציבור לא תהיה אפשרות להשפיע באותה מידה. כאן אנו חולקים, כנראה.

    לגבי "הראיה שלי של השפעת ההון, ושיטחיותה"… כתבתי במאמר כי בעלי ההון משפיעים דרך החזקת אמצעי תקשורת ו/או תשלום ליח"צ.

    אמרת גם "ריבוי הצבעות יהרוג את האפשרות של התארגנות מלמטה".

    אני חושב שגם כאן איננו רואים את אותו התהליך. אני רואה התבססות של קונצנזוסים דרך דיונים ברשתות חברתיות (עם הדינמיקה של קבוצות פילוסופים-הוגים-אינטלקטואלים-מבינים-רכזי מידע-פורמים וציבור רחב). אם יהיה סף קשה למעבר, אזרחים שירצו להעביר חקיקה יבינו שהם צריכים לבסס קונצנזוס סביב השאלה. כך יווצר מצב שרק שאלות שנדונו במשך תקופה ארוכה וזכו לקונצנזוס, יעלו להצבעה. כך יווצרו מעט חוקים (ומעט הצבעות), אבל אלו יהיו חוקים שהעם קיבל על עצמו, בהסכמה רחבה.

  4. טל,

    אני לא מבין כיצד אתה מציע להתמודד עם הבעייה העיקרית שהיצגת: כיצד אפשר לנהל דיון שיוויוני וביקורתי בקבוצה גדולה.

    נדמה לי שאתה מציע להתחיל את הדיון בקבוצה הגדולה על ידי התפצלות לתת-קבוצות קטנות (אגב, גישה זו דומה מבחינה פונקציונאלית – אם לא מבחינה אידאולוגית – לזו של האנרכו-סינדיקליסטים). בקבוצה שבה מליוני חברים, ושבה תת-הקבוצות הן בנות לא יותר מ(נאמר) מאה חברים כל אחת, יהיו רבבות של תת-קבוצות.

    אם זו הגישה, כיצד יתנהל שלב האיחוד בו המסקנות מן הדיונים בתת-הקבוצות צריכות להיות מתורגמות לידי החלטות בקבוצה כולה?

    שאלה נוספת היא שאלת המוטיבציה: מדוע שהאזרחים יטרחו להשקיע מאמץ וזמן בדיונים בידיעה שהשפעתם היא מזערית (קול אחד ממליונים?).

    [אגב, רבים מהלינקים שנתת במאמר לאתרים של המתדיינים אינם עובדים – נראה לי שאתה צריך להוסיך http:// בתחילת ה-URL].

  5. הי יורם,

    אני חושב שלא הסברתי את עצמי כנראה מספיק טוב.

    כאשר מתחיל דיון בקבוצה גדולה, ישנו תהליך טבעי שבו רק מעטים נשארים לקיים את הדיון עד סופו. מתוך קבוצה של מיליונים, יהיו רק מעטים (כמה עשרות במקרה הטוב) שישארו לדון על הבעיה לעומק. שיחקרו ויחפשו תיאוריות בסיס שיאפשרו להציע פתרונות. שיבססו את התיאוריות על ממצאים. במידה שהשערות הללו יעלו פתרון טוב (כלומר פתרון שיראה ישים, על ידי חוקרים נוספים, "מבינים", ופרקטיקנטים), הפתרון ילך ויתפוס תאוצה, ויתקבל על ידי אולכלוסיות רחבות.

    במדע רואים שלשאלות מרכזיות יתגבשו כמה קבוצות כאלו, ומתוכן תצמח אחת שתיצור פיתרון טוב יותר, והיא זאת שתשרוד.

    זה גם עונה לשאלתך השניה על המוטיבציה לפעול במיליונים. אותם חוקרים/הוגים מרגישים שאם הפתרון שלהם יהיה טוב, הם יוכלו להשפיע על מיליונים. זה בדיוק כמו שיזם טוב, מקווה שהרעיון שלו יקנה את ליבם וכספם של מיליונים, אלא שהפעם המטרה היא להיטיב עם המיליונים, ואולי לזכות להערכת המיליונים. נראה לי שזה מחיר שווה, שעבורו יעבדו רבים.

    הרווח של המצטרפים החדשים (המבינים, והאינטלקטואלים), הוא סקרנות לרעיונות חדשים. משהו חדש לדבר עליו, וגם היכולת להשפיע על האנשים סביבם. שוב רווח, שאנשים רבים יהיו מוכנים לעבוד בשבילו. ולבסוף הציבור הרחב. הוא יעבוד עבור פתרון חדש וטוב, אם הוא יחשוב שמצבו הנוכחי גרוע, והפתרון החדש יפתור את בעיותיו.

    מקווה שהצלחתי להעביר את הרעיון טוב יותר הפעם.

  6. עכשיו הבנתי.

    זה לא פתרון מוצלח לדעתי, משתי סיבות לפחות. ראשית, אם רוב הציבור נואש מלהשתתף בדיון וכמה משוגעים לדבר זוכים להציג לו תפריט מצומצם של פתרונות אפשריים, הרי שלא מדובר בדיון שוויוני.

    שנית, בהנחה שתהיינה כמה חלופות מדיניות שיוצגו לציבור (על ידי קבוצות שונות שמייצגות אינטרסים שונים), כיצד ידע הציבור איך להחליט בין החלופות? גם לשם כך יצטרך להיערך דיון בציבור הרחב. איך ייערך הדיון הזה? מדוע שהציבור יטרח להשתתף בדיון הזה?

    נמצא שהתהליך שהצעת אינו שיוויוני ואינו מספק מנגנון קבלת החלטות – הוא מציב את המשתמשים בו שוב בפני הבעייה המקורית: כיצד לערוך דיון ראציונאלי ושיוויוני בקבוצה גדולה.

  7. הי יורם, תודה על הביקורת.

    אנסה להסביר מדוע לדעתי הדיון שיוויני.

    קודם כל, התופעה שאני מתאר היא טבעית, ולא כפויה.

    כאשר הדיון נוצר, לכל אחד יש אפשרות להישאר עד סוף הדיון. באופן טיבעי לא כולם מוכשרים או מעוניינים לדון בעומקים הדרושים. כיוון שהדיון פתוח לכול, כול אחד יכול להציע פתרונות ולקדם אותן.

    אלא שלא כל אחד יצליח ליצור אותה השפעה. תקח את הדוגמא של מדעי הטבע. כל אחד יכול לחשוב על פתרונות לבעיות בכימיה או בפיזיקה, אבל מדענים יעריכו ידע שמגיע ממדענים אחרים. ואני מניח שגם אתה תעדיך ידע שנבנה על ידי קבוצה של אנשים שערכו מחקרים מעמיקים, גיבו את התיאוריות שלהם בתצפיות רבות, ויצרו ידע שנשמע לך הגיוני. מרגע שתשכנע שהשיטה שלהם יותר טובה משל אחרים, יתכן מאד שתחילת להפוך לדובר שלהם בפני אחרים. אם אתה נחשב למבין או אינטלקטואל, ואם תהיה מסוגל להעביר את הרעיון כך שהוא יעבור את הביקורת של שומעיך, ושומעיך יחליטו שזה פתרון טוב… הם יעבירו את זה הלאה… וכך הלאה.

    לאורך כל הדרך הדיון הוא שיוויוני. כל אחד מחליט בעצמו האם להשתכנע והאם להיות דובר של הרעיון.

    רעיון טוב מאד, יעבור באולכלוסיה בקלות רבה יותר. או שייושם על ידי פרקטיקנטים שיפיצו את הרעיון בינהם.

    בסה"כ מה שאני מתאר הוא תהליך טבעי. אלא שהיום אנו בונים בעיקר על תקשורת המונים להעביר דיון (וזאת תקשורת נוגדת דיון אמיתי). השיטה שאני מתאר, למעשה קיימת בחברה האנושית מאז ומתמיד, עוד לפני המצאת הגלגל.
    כל מה שאני ממליץ הוא לבנות את החקירה לאט ונכון, בצורה משתפת ושיוויונית, כדי להשיג תוצאות מחקר טובים… לא המצאה גדולה…

  8. כמו שאתה מציין, השיטה שאתה מציע היא בעצם המצב הקיים. איך העובדה שאנו עורכים את הדיונים הללו בקבוצות דיון אלקטרוניות, במקום פנים אל פנים או בדואר משנה את המצב?

    > רעיון טוב מאד, יעבור באולכלוסיה בקלות רבה יותר. או שייושם על ידי פרקטיקנטים שיפיצו את הרעיון בינהם.

    זו תמצית הדוקטרינה הדמוקרטית הקלאסית – רעיונות טובים או אנשים טובים (ישרים ומוכשרים) ימצאו חן בעיני הציבור, יהפכו להיות פופולריים ויזכו בקולות המצביעים.

    הבעייה עם הדוקטרינה הזו היא שלעיתים קרובות כלל לא ברור מהם הרעיונות הטובים או מיהם האנשים הטובים. בירור איכותם של רעיונות ואנשים היא פעילות שדורשת הקדשת זמן ומאמץ. גם אילו היה רוצה, לא היה יכול האזרח להגיע להבנה עמוקה של כל נושא או להכיר כל מועמד פוטנציאלי. רוב הציבור אינו משקיע אפילו את הזמן והמאמץ להבין לעומק אפילו חלק קטן של הנושאים (ובצדק, בהתחשב בכח הפוליטי המזערי של האזרח הרגיל). לפיכך, התפיסה של הציבור של רעיונות ואנשים פתוחה למניפולציה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s