יוזמה אזרחית כתהליך

כתב: איתי לירון

יש הרבה דרכים לדמיין כיצד תפעל דמוקרטיה ישירה ברמה היום-יומית. מלבד השיטה עצמה שאליה, אגב, אני לא מתייחס בכלל בכל הפוסט הזה, יש הרבה דרכים שדמוקרטיה ישירה יכולה להתקיים. דרך אחת יכולה להיות, בערך, כזאת:

אחרי עידנים של שיעבוד נוראי, עבודה בשכר רעב ובתנאים לא אנושיים – סוף סןף מועיל בטובו הסופ"ש להגיע. אחרי שהתעוררתם ביום שיש (יקיצה טבעית!), קראתם את העיתון ושתיתם קפה, אתם פותחים את האימייל (אגב, לכל ההורים שנאנחים עכשיו, אז נכון, אין לי ילדים!). באימייל מחכים לכם הדברים הרגילים: שני אימיילים שמציעים לכם להגדיל אברים שונים בגופכם, עוד סרטון מטופש על קלישאה דבילית מהדודה שמתפקדת כנתב אימיילים, וגם – רשימת ההצבעות השבועית. אתם פותחים את הרשימה, ועד שתגיעו לדובדבן שבקצפת, אתם מחפשים משהו מעניין:

התשס"ט 54: שיפור נגישות אתרים לנכים, יוזמה של ארגון הנכים (באופן עקרוני אתם מבינים לליבם, כי באמת אין לכם כוח לקום ולהכין לעצמכם עוד קפה)

התשס"ט 78: ביטול הצבא, יוזמה של אנרכיסטים נגד הגדר (כיוון שאתם משתייכים לקונצנזוס השמרני וחסר הדמיון אתם מצדיעים למסך וממהרים להצביע נגד)

התשס"ט 112: שינוי המיסים על רכבי שטח, של קואליציית משקיעים בינוניים לישראל נוהגת בהגינות (תמיד חשדתם ביוזמות של קבוצת קומבינ"ה, והיוזמה כתובה בצורה מבולבלת, כאילו בכוונה מנסים להסתיר אם הכוונה היא להעלות את המיסים, או להוריד אותם. )

התשס"ט 137: הגדרת נישואים כאיחוד בין גבר לאישה בלבד (חתונה??? אצלינו לא עושים דברים כאלה במשפחה)

ולבסוף, הדובדבן שבקצפת: התשס"ט 145/146: שלום עכשיו!!!!111 וארץ ישראל השלמה+. אתם מצביעים (וכאן כל אחת תבחר בעצמה איך היא מצביעה – אנחנו לא מביעים עמדות בעיניני ביטחון!) – ואח"כ יוצאים לסידורים של יום שישי.

דמוקרטיה ישירה אולי יכולה להראות ככה, אבל כשהיא עובדת נכון, היא לא דומה לזה בכלל. יוזמה אזרחית היא קודם כל תהליך – הכרת הנושא, לימוד עובדות, דיון, שכנוע, חשיפת המחנות השונים… ההצבעה עצמה היא רק חלק מכל התהליך – גם אם השיא שלו. באחד המפגשים אמרתי שיש לנו הרבה מה ללמוד מהדינמיקה והתהליכים שמתקיימים מסביב ליוזמות אזרחיות בשווייץ ובארה"ב. בטור הזה אני אנסה לתאר חלק מהדינמיקה שמתנהלת מסביב ליוזמה האזרחית, וכיצד היא משפיעה על ההצבעה עצמה, ולפעמים חורצת גורלות גם לאחר ההצבעה. חשוב לי להדגיש  שהתהליכים שאני מתאר כאן נכונים לגבי כל שיטה: גם דמוקרטיה ישירה מוחלטת, וגם דמוקרטיה ישירה מעורבת. סביר להניח שגם באתונה הקלאסית התנהלו תהליכים דומים. המונח "יוזמה אזרחית" אולי לקוח מהשיטה השוויצרית, אבל הכוונה היא כמובן לכל הצעה של חוקים ע"י האזרחים – גם אם באתונה, וגם אם האתונאים קראו לתהליך הזה בשם אחר (אחרי הכל, גם בשם "דמוקרטיה ישירה" הם לא השתמשו).

קמפיין

בשביל מה בכלל צריך קמפיין? או שהאזרחים בעד, או שהם נגד, לא?

אז זהו, שלא. רוב האנשים, כשהם חושבים על דמוקרטיה ישירה, חושבים על יוזמות כמו "התנתקות או התנחלות". אבל על כמה יוזמות כאלה נצביע? (רמז – יותר מאחת, אבל על זה כבר בטור אחר). דווקא היוזמות האלה, האולטרה חשובות, יהיו המיעוט. רוב היוזמות יהיו יותר דומות ל"שיפור נגישות אתרים לנכים". ההבדל הוא שעל נושא כמו "התנתקות או התנחלות" הישראלי הממוצע שומע כמעט כל יום מידע רלוונטי. למעשה, הסכסוך חודר לחיים שלנו אם נרצה ואם לא נרצה. לכן, הדעה שלנו בנושאים כאלה כל כך מגובשת, שידרש  מאמץ מאוד גדול לשנות אותה. סביר להניח שאם תיהיה יוזמה אזרחית שתעסוק בגבולות ישראל אנחנו נראה קמפיין ענקי, של שני הצדדים, כאשר יהדות התפוצות שופכת עליו סכומים אדירים של כסף. אבל גודך הקמפיין יהיה ביחס הפוך להשפעה שלו. הדעות בנושא כבר כל כך מגובשות, ששום דבר שנשמע לא ישנה את דעתינו.

כאשר בוחנים יוזמה שגרתית יותר (כמו נגישות נכים לאתרים), המצב הוא כמובן שונה. הישראלי הממוצע מכיר הרבה פחות טוב את הנושא, ולכן יהיה הרבה יותר קל לשנות דעות (באמצעות חשיפה למידע חדש). מלבד זאת, עצוב ככל שזה נשמע, הציבור לא יבוא כל כך מיוזמתו לשמוע על יוזמה חדשה, שלא לדבר על להצביע בעדה, בדיוק כמו שהוא לא כל כך מהר יבוא לשמוע על מפלגה חדשה.

במצב כזה בדיוק נכנס הקמפיין. הקמפיין מכניס את היוזמה לתוך החיים שלנו: פרסומות ברדיו ובטלויזיה, פליירים, אתר אינטרנט ומודעות וכתבות בעיתונים. רק אחרי שאנחנו נשמע על הקושי היום יומי שיש לנכים, אנחנו גם נגיע להצביע, ולא רק ניהיה בעד "באופן עקרוני".

Proposition 7 בקליפורניה ב- 2008 נחשבה בהתחלה ליוזמה מבטיחה. מדובר ביוזמה "ירוקה", ואחד מהסעיפים בה מחייב ספקיות חשמל לייצר או לקנות חלק מהחשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים. בסקר שנערך 4 חודשים לפני ההצבעה, 63% מהמצביעים היו בעד, ועוד כ- 13% לא החליטו. אבל ברגע האמת, היוזמה נכשלה : 65% מהקולות על היוזמה היו נגד. מסתבר שכמעט כל ארגון בקליפורניה היה נגד היוזמה: מהמפלגות הרפובליקנית והדמוקרטית (שאולי שוחדו ע"י חברות החשמל?) ועד המפלגה הירוקה וארגון יצרני החשמל ממקורות מתחדשים בעצמו. הטענות כלפי היוזמה היו שאולי הכוונה שלה טובה, אבל הדרך גרועה. במהלך הקמפיין, כנראה שאזרחי קליפורניה עשו דרך ארוכה מתמיכה אוטומטית ביוזמה ירוקה, להתנגדות ליוזמה לא טובה.

קמפיין "בעד" וקמפיין "נגד"

היוזמה של ארגון הנכים היא דוגמה פשוטה יחסית, כי מי יצביע נגד עזרה לנכים? היוזמה, שהגיעה להצבעה בשווייץ ב- 2003, באמת נראתה מבטיחה בהתחלה וסיכוייה לעבור נחשבו לטובים. אבל בחלק גדול מהיוזמות הסיפור שונה, ויש לו שני צדדים: אחד שירוויח, ואחד שיפגע. זה בדיוק מה שקרה עם Proposition 8 בקליפורניה ב- 2008. היוזמה, שהתקבלה, הגדירה נישואים כאיחוד בין גבר לאישה בלבד. מחנה התומכים היה מורכב כמובן מהכוחות השמרניים בארה"ב,ובראשם כמובן הכנסיה. מחנה המתנגדים היה כמובן מורכב מהומואים ולסביות ומהליברלים בארה"ב. אגב, הייתה זהות כמעט מוחלטת בין ההצבעה לנשיאות להצבעה ביוזמה. כ- 80% מתומכי אובאמה (הדמוקרטי) התנגדו ליוזמה, וכ- 80% מתומכי מקיין (הרפובליקני) תמכו ביוזמה. היוזמה הזאת מדגימה את המקרה הנפוץ יותר, שבו לכל קמפיין "בעד" יש גם קמפיין "נגד". קמפיין ה"נגד" מתארגן בד"כ מאוחר יותר, אבל הוא עדיין יכול להיות לא פחות משכנע, לא פחות קולני, ועם תקציבים לא פחות קטנים.

ואם כבר הזכרתי תקציבים: בכל המדינות המערביות יש חוקים המגבילים תרומות לקמפיינים של פוליטיקאים ומפלגות. ומה בנוגע לקמפיינים של יוזמות? בשווייץ אין עדיין חוקים שמגבילים את התרומות – סביר להניח שהבעיה עדיין לא מספיק גדולה ואין אליה מספיק מודעות. האמריקאים כמובן הצליחו לשבש הכל, ואצלם המצב שונה… בגלל אדישות גדולה יותר של האמריקאים לפוליטיקה, נוצר מצב נוצר מצב בו יש חשיבות עצומה לקמפיין בחשיפת היוזמה לציבור ובבניית דעת הקהל. בשורה של פסיקות תמוהות, פסק בית המשפט העליון של ארה"ב שלא ניתן להגביל את התרומות לקמפיין של יוזמות. המצב עםProposition 8  עוד סביר. כיוון שהיוזמה היא על נושא מאוד עקרוני (בערך כמו "התנתקות או התנחלות" אצלינו), נשמר פחות או יותר איזון בין הצדדים. זו הייתה אחת היוזמות היקרות ביותר בארה"ב, וכ- 70 מיליון דולר הושקעו סה"כ בקמפיינים של שני הצדדים. עם יוזמות אחרות, שעומדים מאחוריהן מיליונרים שונים (כמו שקורה פעמים רבות בארה"ב), המצב פחות מאוזן.

המלצה ממשלתית

בחוק השוויצרי יש הליך רשמי ומוסדר שמאפשר לפרלמנט ולממשלה להביע את דעתם על היוזמה. הפרלמנט בוחן את היוזמה כפי שהוא עושה לכל חוק: זימון עדים, דיונים בוועדות, איסוף נתונים, וכו'. לאחר מכן הפרלמנט מפרסם את ההמלצה שלו: האם כדאי להצביע בעד, או נגד היוזמה. חשוב לציין שהפרלמנט רק ממליץ: היוזמה בכל מקרה מגיעה להצבעה, ולפרלמנט או לממשלה אין סמכות לפסול אותה.

ההמלצה של הפרלמנט משמשת כמובן כדעה נוספת שהמצביעים יכולים להעזר בה. לא מדובר בשום מקרה בניצחון או הפסד אוטומטי – אבל אפשר להיות בטוחים שקמפיין ה"בעד" או ה"נגד" כבר ידעו איך להשתמש בהמלצת הפרלמנט כדי לזכות בעוד כמה אחוזי תמיכה.

למעשה, לא רק הפרלמנט מביע את דעתו על יוזמות. בשווייץ, ובמיוחד בארה"ב, פוליטיקאים בכלל מביעים את דעתם על יוזמות. מדובר בשותפות ששני הצדדים יוצאים נשכרים ממנה: היוזמים תמיד ישמחו לפרצוף מוכר  שיפרסם את דעתם, ופוליטיקאים משתמשים כיוזמה כדי לפרסם את עצמם. השותפות הזאת מתבקשת: תארו לעצמכם יוזמה על נושא כלכלי כלשהו (שכר מינימום, תוכנית ויסקונסין, הפרטת חברות). רק טבעי שפוליטיקאים כמו נתניהו, יחימוביץ' או עופר עיני יביעו את דעתם על הנושא. רק טבעי שאנשים יעזרו בדעות האלה כדי לגבש דעה משל עצמם על היוזמה. הפוליטיקאים שהזכרתי קודם הם מאוד ידועים, והם מתמחים בתחום הכלכלי – מתבקש שהם יגיבו על יוזמה כלכלית. בנוסף אליהם, פוליטיקאים פחות ידועים, שמבקשים למקד את השם שלהם בתחום מסויים, גם ירצו לשתף פעולה עם יוזמות שונות.

יוזמת נגד

כאן המקום לבדוק איך הגיבה ממשלת שווייץ ליוזמה של ארגון הנכים. זה אולי מפתיע במבט ראשון, אבל מסתבר שהממשלה הייתה דווקא נגד היוזמה. נגישות למקומות זה באמת נחמד, אבל מסתבר שגם מאוד יקר. הפרלמנט השוויצרי עשה את שיעורי הבית שלו ובדק את היוזמה בהתאם לנוהל שתואר קודם. מהבדיקה הסתבר שעלות היוזמה היא גדולה מאוד – מוערכת בכמה מיליארדי דולרים. ההמלצה הייתה להצביע נגד היוזמה.

אבל באווירה הציבורית האוהדת, הממשלה מצאה את עצמה בין הפטיש לסדן. מצד אחד, התעלמות מהנכים תפגע בפופולריות של הממשלה (ואולי גם בקולות בבחירות הבאות). מצד שני, הענות ליוזמה תפגע קשה בכלכלה ותחייב לחתוך בשירותים אחרים. הפתרון השוויצרי הוא יוזמת נגד (counter proposal): יוזמה שמעלה הממשלה בתגובה ליוזמה אחרת.

היוזמה של ארגון הנכים היא דוגמה קלאסית ליוזמות של קבוצות לחץ. בשוויץ אלה היו הנכים, אבל בארץ היו שני מאבקים מתוקשרים אחרים: אחד של חולים סופניים ואחד של אמהות חד הוריות. קבוצות לחץ רואות, מטבע הדברים, בעיקר את הצד שלהם. מבחינתם, ברור שהם צריכים לקבל עוד הטבות ותקציבים. מנגד עומדת הממשלה שרואה את כל התמונה, וצריכה לטפל בכל האזרחים. ליוזמות כאלה יש דפוס די קבוע: יוזמה קיצונית יחסית של קבוצת הלחץ, שנענית ע"י יוזמה חלופית מתונה של הממשלה. בד"כ יוזמת הנגד זוכה בהצבעה, אם כי לא תמיד.

גם במקרה של יוזמת ארגון הנכים, השוויצרים דחו את היוזמה המקורית והצביעו, כצפוי, בעד היוזמה החלופית. חשוב להדגיש שאולי היוזמה המקורית נכשלה, אבל הנכים לא הפסידו. הם הצליחו לשפר את הזכויות שלהם, ולשנות את החוק הקיים שהתעלם מהם. כישלון של היוזמה עצמה הוא לא בהכרח כישלון בהשגת המטרה.

מבחינת הדיוק שבביצוע רצון הציבור, היוזמה החלופית מאפשרת לבחור את הפתרון המתאים ביותר. אפשר להצביע על שימור על המצב הקיים (הצבעה "נגד" שתי היוזמות), על שינוי קטן (הצבעה בעד היוזמה החלופית), ועל שינוי מהותי (הצבעה בעד היוזמה המקורית).

השלכות ההצבעה

אז לאחר הדיון, הויכוח, המלצת הפרלמנט, ברברת של פוליטיקאים, יוזמה חלופית ומשא ומתן, סוף סוף הגענו ליום המיוחל ולהצבעה. באופן תיאורטי היוזמה יכולה או להכשל, או להצליח – אבל אם קראתם את כל הטור הזה, אתם בטח מנחשים שיש עוד כמה אפשרויות…

ההצבעה והסקרים שנלווים אליה (יש הרבה עבודה למינה צמח בדמוקרטיה ישירה) חושפים את עמדות הציבור ביחס ליוזמה. אחוזי ההצבעה מצביעים על חשיבות הנושא לציבור, והסקרים מראים את העמדות של מגזרים שונים באוכלוסיה. יוזמה יכולה להצליח או להכשל, אבל תוצאות ההצבעה יכולות לשמש כזרז ליוזמה נוספת באותו נושא. דוגמה קיצונית יכולה להיות כישלון מהדהד של יוזמה, שישכנע את המתנגדים להגיש יוזמה הפוכה.

לעיתים יש חשיבות למידת ההצלחה או הכישלון. כדוגמה, אפשר לקחת את היוזמה לביטול הצבא בשוויץ ב- 89. כמו בישראל, גם בשוויץ הצבא הוא "פרה קדושה" שאף אחד לא מעז לגעת בו (יש לזה סיבות הסטוריות מצויינות, אגב, שאני לא אפרט בטור הזה).  כניסיון "להרוג" את הפרה הקדושה הזאת, הוגשה כאמור ב- 89 יוזמה לביטול הצבא. היוזמה נועדה רק כדי לעורר דיון בטאבו הזה, שאף אחד לא היה מוכן לפתוח – אף אחד לא באמת האמין שהיוזמה תצליח. מפקדי הצבא אפילו איימו שאם היוזמה לא תדחה ברוב מאוד גדול (80% היה מספר שנזרק לאוויר), הם יתפטרו. אבל מסתבר שהציבור לא התרשם כל כך מהאיום. היוזמה אומנם נכשלה, אבל לא ברוב גדול כל כך: כשני שליש מהמצביעים על היוזמה הצביעו נגד. הניצחון לא היה שלם: היוזמה חשפה את העובדה שהצבא כבר לא נחשב לפרה קדושה. הממשלה, שמיהרה לפעול ע"פ הלך הרוח הציבורי, קיצצה במספר החיילים ובמשך השירות – קיצוצים שקודם לכן איש לא היה מעלה על דעתו. היוזמה אולי נכשלה, ובכל זאת הצליחה מעל למצופה.

סיכום

יוזמה אזרחית היא תהליך ארוך מאוד, רחוק מאוד מה"זבנג וגמרנו" שלפעמים מקובל ליחס לדמוקרטיה ישירה. האיטיות של התהליך נובעת בראש ובראשונה מהמגבלות שלנו כאנשים. אף אחד לא יכול ללמוד נושא שלם, לשמוע את כל הטיעונים בעד ונגד ולגבש דעה מנומקת משל עצמו תוך יום אחד. מעבר לזה – הרבה פעמים פשוט צריך זמן כדי להתרגל לכל השינויים שיוזמה מסויימת תביא. מעבר לכך, לתהליך עצמו יש הרבה מאוד "תופעות לוואי", שרק במעט מהן נגעתי כאן. אני מקווה מאוד שדמוקרטיה ישירה בארץ תפעל באמת ככה, ולא כמו התיאור בחלק הראשון.

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “יוזמה אזרחית כתהליך

  1. הי איתי,

    יופי של מאמר!

    אומנם ברגע הראשון הסתכלתי על האורך שלו, ואמרתי שאין סיכוי שיקראו כזה פוסט. אבל ככל שהמשכתי בקריאה, הוא הפך ליותר מעניין. חוץ מזה, גם הרגשתי בשלות בתנועה, כשמאמרים כאלו יכולים להתפרסם. הרבה אינפורמציה, והרבה חידוש.

    כל הכבוד.
    אהבתי 🙂

  2. איתי הגיב:

    תודה על התגובות!

    בעניין האורך – האמת היא שאני לא חושב שהוא כל כך ארוך. אפשר, ולדעתי אפילו רצוי מאוד שמידי פעם יהיו טורים באורך כזה. זה בעצם מאמר, שיהיה נכון תמיד. לדעתי זה נותן לבלוג שלנו עומק מסויים. אבל כנראה שאני בדעת מיעוט…

  3. יואב גולדמן-שגיא הגיב:

    מאמר מצויין.

    לגבי האורך – מצד אחד אני חושב שהוא אכן ארוך, מצד שני אני לא רואה איפה אפשר היה לקצץ, ואני חושב שהמאמר מרתק, ושבהחלט הבלוג צריך גם מאמרים כאלה.

    יש לי שאלה.
    כתבת: "חשוב לי להדגיש שהתהליכים שאני מתאר כאן נכונים לגבי כל שיטה: גם דמוקרטיה ישירה מוחלטת, וגם דמוקרטיה ישירה מעורבת."

    אבל המצב שאתה תיארת מתאר מצב של דמוקרטיה ישירה מעורבת. האם אתה רואה איך התליכים האלו יכולים לקרות גם בדמוקרטיה ישירה מלאה?

  4. איתי הגיב:

    יואב,
    אין שום סיבה שמה שתארתי כאן לא יוכל להתרחש גם בד"י מוחלטת.
    ככל הידוע לי, גם באתונה היו דברים דומים (אורי – תקן אותי אם אני טועה). אומנם הקמפיינים לא היו בטלויזיה ובאינטרנט – אבל אני בטוח שדיברו על כל החלטה עוד לפני אספת העם. אני גם משוכנע שכמעט תמיד היו שני מחנות שהתמשו בכל מיני "תרגילים" לשכנע את העם. ככה התחילה בעצם הדמגוגיה. סביר גם שחלק מהאתונאים הצביעו בהתאם לאנשים חזקים בפוליטיקה, שהם סמכו על דעתם – בין אם היה להם תפקד רשמי ("חבר כנסת"), ובין אם לא. בכלל, בשביל קמפיינים אתה לא צריך אוליגרכיה נבחרת.

    גם אם נסתכל על יוזמה נגדית, למשל. בד"י אולי אין פרלמנט שייזום אותה, אבל מדובר בתהליך יותר מידי חשוב. הוא מרחיב את הדיון ומאפשר להצביע על הפתרון הרצוי ביותר – מישהו יצטרך למלא את הפוקציה הזאת. אולי אלה יהיו האזרחים (אגב, בשוויץ עלתה יוזמה לתת לאזרחים אפשרות להעלות יוזמת נגד, אבל היא נכשלה), ואולי זה יהיה גוף אחר (פרלמנט מנוון או ועדת מומחים?).

    בכלל, אני לא מצליח לראות איך ד"י מוצלחת יכולה להיות הצבעה נטו, ולא תהליך.

  5. אוריאל הגיב:

    אהבתי את המאמר – ואפילו התמודדתי עם האורך.

    מה שלא לגמרי הבנתי, זה למה התיאור הראשון שונה מהמצב שמתואר בהמשך.

    כל הצעה שתעלה, תפתח פתח לדיונים, הצעות נגד, הצעות משופרות, ושוב ושוב, עד שתהיה הצעה שבאמת תצליח לסחוף את מספר הקולות הדרוש.

  6. יואב גולדמן-שגיא הגיב:

    כי החשש הוא ממצב בו אתה פותח את אתר הכנסת (שהפך לאתר ההצבעות של כל האזרחים) ככה יחד עם הקפה של הבוקר והג'וינט (כי בדמוקרטיה ישירה תהיה כבר לגליזציה :)), מסתכל על רשימת הצעות החוק שעלו לאחרונה, ומקליק בעד או נגד בלי לחשוב יותר מכמה שניות. ככה ההצבעות יהיו שטחיות, רוב האנשים לא יעסקו בדיון, והתוצאה היא החלטות שגויות, סותרות ובלאגן אחד גדול.

    החשש של איתי הוא משטחיות וחוסר העמקה, והצבעה מהמותן.

    אם אני מבין נכון.

  7. אוריאל הגיב:

    עדיין לא הבנתי למה הקלקה תגרור פחות חשיבה מהליכה לקלפי. מה ההבדל בין לעשות משהו עם הקפה של הבוקר לבין לעשות משהו שדורש כניסה לאיזה בית ספר, בין סידור אחד לבוס שמחכה לך בעבודה… (כשאתה מחזיק ביד קפה בטייק אווי שקנית באיזה רשת בדרך)

  8. איתי הגיב:

    הדגש במאמר, ואולי לא הצלחתי להעביר את זה, הוא לא על הצבעה במחשב מהבית לעומת הצבעה בקלפי. ההצבעה בשני המקרים יכולה להיות הצבעה "מהמותן", או הצבעה חכמה – אני מסכים איתך אוריאל שזה תלוי הרבה יותר בבוחר מאשר בשיטה.

    ההבדל שניסיתי לתאר הוא רק בין הצבעה מהמותן, לבין הצבעה לאחר שהבוחרים עברו איזשהו תהליך של בדיקת העובדות. הכוונה שלי בטור הייתה קודם כל לתאר תהליך כזה. חוץ מזה, רציתי להראות להראות שתהליך כזה לא מושפע בהרבה משיטת ההצבעה, ולכן אנחנו יכולים ללמוד עליו מהשיטה השוויצרית.

  9. אוריאל הגיב:

    אני מסכים שזה תהליך חשוב. אני נוטה להאמין שבאופן טבעי תהליך ייראה ככה, אבל אולי אני אופטימי מידי.

    אנחנו צריכים לחשוב – אילו שיטות/דרכים/מודלים מעודדים תהליך כזה.
    כמה נקודות שעולות לי:

    . רף השתתפות מינימלי – רק הצעה שהצביעו עבורה יותר מ-X אחוז תוכל להפוך לחוק

    . עבור כל הצעה יהיו 3 נקודות נגד ו-3 נקודות בעד שיקבעו ע"י כולם (ויקי, הצבעות וכו')

    . אופציה לאחד הצעות דומות, לפצל הצעות קיימות וכו'.

    . לקבוע פרקי זמן קבועים – לדוגמה רק אחרי X זמן הצעה יכולה להפוך לחוק, בלי תלות באחוז המשתתפים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s