משאל המסגדים בשוויץ – ביקורת מהמכון לדמוקרטיה

חברים שלום,

הנה זה הגיע. ביקורת מנומקת מאד של בלאנדר דנה וקניג עופר, מהמכון לדמוקרטיה.

רצוי מאד שתקראו את הביקורת

רק כדי לתת לכם לטעום קצת מהביקורת הנה כמה ציטוטים נבחרים:

…מנגנונים של דמוקרטיה ישירה הם בהגדרה לא טולרנטיים משום שהם רובניים ומשום שהכרעתם דיכוטומית: "כן" או "לא". משאל העם שם קץ לפוליטיקה של הסכמיות שמבוססת על פשרה, משא-ומתן ויצירת קונסנזוס. ההכרעה היא חד-ממדית, חד-משמעית, ואין עליה ערעור. היא מותירה את הצד "המפסיד" חסר אונים וכמעט נעדר ערוצים דמוקרטיים לגיטימיים להתמודד עם ההחלטה.

…מקרה זה גם מדגים את הסכנה הטמונה בשימוש במנגנונים לא מבוקרים של דמוקרטיה ישירה כמו היוזמה העממית שתוצאותיהם עלולות לקעקע את עקרונות הדמוקרטיה.

ועכשיו לשאלה:
יש כאן ביקורת מנומקת. בוודאי נוכל ללמוד ממנה משהו.

השאלה היא האם נוכל להשיב לביקרות?

כדי לענות על השאלה, אני מציע שנבדוק את עצמנו. מי מוכנים לכתוב תשובה? מי מוכנים לעזור בעריכה? מי מוכנים לעזור במשא ומתן לפירסום התשובה בעיתונות הרלוונטית?

מי שמוכן להרתם לעניין, שישיב לתשובות למטה. את הבלאגן ניתן לארגן כאן

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “משאל המסגדים בשוויץ – ביקורת מהמכון לדמוקרטיה

  1. דוד אלכסנדר הגיב:

    אני מוכן לעזור, אבל אין לי תשובה שתשלול את האמור. הם צודקים: בדמוקרטיה ישירה יש לציבור המצביעים כוח עצום לבצע דברים – דברים ששלטון נציגים לא מסוגל לבצע (כמו איסור בניית צריחים למסגדים). וכן – בדמוקרטיה ישירה למיעוטים יש בעיה!

  2. 1 – ראוי לקרוא ולהפנים את הערך בויקיפדיה על דמוקרטיה ליברלית – זו בעצם דמוקרטיה שבה הכרעות רוב הן לא המנגנון היחיד – לפרטים יש זכויות שגם הרוב לא יכול לשלול מהם – וככה למנוע את המצב של רוב או של אליטה שמנווטת את הרוב ששולל כל פעם זכויות ממישהו אחר, או שם אזרחים בלי זכויות.

    2. הטיעון של המכון לדמוקטריה נכון, אבל אפשר ליישם אותו גם על המערכת של דמוקרטיה נציגותית שקיימת בישראל היום – וכי ביבי "סופר" את האופזיציה בצורה כשלהי? יש לדוגמה מפלגות שידוע שלא יכולות להיות בשום ממשלה – המפלגות הערביות – איזה גורם של חתירה לקונצנזוס יש כאן?

    3. דמוקרטיה של הכרעות רוב היא דבר חלש ומסכן מול חתירה לקונזצוס – אז יש הרבה יותר אינטרסים לצדדים השונים לנסות לשכנע או לחתור לדיוק ולאמת – הסיבה היא שאמנם יש אפשרות בשיטה כזו לנצח על ידי "עוד כוח" (כי אחרת , הכעת קונצזנוס מוחלט היא בעצם מכשיר לדיקטטורה של המיעוט), אבל הכרעה רגילה על ידי רוב היא יותר "יקרה" – עדיף לחתור לפשרה שתהיה מקובלת על ידי מחנה משותף רחב יותר, ומצד שני תאפשר גם למיעוט להביא את עמדתו בצורה ברורה שלפעמים עשויה לשכנע את הרוב ולשנות את התוצאה כליל

    4. אגב – לפי השמועות הויקיפידה האנגלית מתנהלת לפי חתירה לקונצזונס. אחת הרעות החולות של העברית היא שהיא מתנהלת על פי הכרעות רוב. במיוחד הדבר בעייתי בנושאים של חתירה לאמת (כמו האם השמש סובבת סביב כדור הארץ, בניגוד לנושאים של פשרה בין טעמים שונים – כמו תחרות כוכב נולד לדוגמה)

  3. קודם כל, העתקתי את תשובתיכם לדף הויקי: http://tinyurl.com/yj9herb

    דוד,
    קודם כל כן עזרת. אתה מסכים. השאלה היא האם אתה רואה בכך בעיה? האם אין בעיה שהרוב יחליט בצורה "דיקטטורית" עבור המיעוט?

    מציע שתפרט יותר בדף הויקי (העתקתי את תגובתך לשם את יכול לפתח שם את התשובה.

    דרור,

    האם תוכל לפתח בדף הויקי את תשובתך? גם אותה העתקתי לויקי

  4. דניאל הגיב:

    זה באמת לא מסובך מדי.
    מגדירים חוקה.
    אוסרים על הצבעת רוב לקחת את החיים מאדם, לקחת את החירות מאדם, או לקחת את הרכוש שלו.

    אין הבדל בין מי שמצביע לאסור על בניית מסגדים בשכונה שלו, לבין מי שמצביע לאסור בניית גורד שחקים בשכונה שלו.
    כל אחד צריך להיות חופשי לעשות ככל שהוא רואה לנכון בחייו או ברכושו.

  5. דניאל,

    אני בהחלט מסכים לגבי החוקה, כבסיס לשימור הדמוקרטיה, ושימור היכולת של אדם לפעול למציאת אושרו.

    אבל למה רק הזכות לחיים, לחרות ולרכוש? מדוע לא למשל לתת זכויות לחינוך, סעד בריאותי,. מדוע לא להגביל משאבים שיש לאדם (יש כאלו שטוענים שעודף משאבים מביא לאפשרות להשתלטות על מנגנוני הממשל, ועל חרות האחרים).

    יש לך רעיון איך קובעים מה נכנס לחוקה? מה המנגנון שמשתמשים בו?

    שים לב שבדף הויקי הכסתי את הרעיון שלך תחת "בעד כוח גדול לציבור עם הגבלה על ידי חוקה". אתה יכול להוסיף את הידע שלך שם, או כאן 🙂

    http://tinyurl.com/yj9herb

  6. אני נוטה להסכים עם דניאל. בגדול, חופש דת לא יכול לבוא בנפרד מהזכות לחירות. כלומר, יש לך הזכות להקים מסגד באותה מידה שיש לכל בן אדם זכות להקים מוזיאון בצורת מסגד. לכן אם אוכלוסיה מחליטה שהיא לא רוצה שיבנו בצורה מסויימת, זה לגיטימי.
    זו לא כפיה דתית או הגבלת חירות אישית, זו שליטה של הציבור על הדת. וכל עוד הדת מתקיימת בקרב הציבור, אין כל סיבה שלא תהיה לדעת הציבור השפעה על הדת.
    השוויצרים לא עשרו עליך להיות מוסלמי, להיות שוויצרי ומוסלמי, לגור בעיר שלהם אם אתה מוסלמי. הם אסרו על בנייה מסויימת שבעינם משקפת סכנה. עכשיו שהמוסלמים ייצרו ורסיה שוויצרית לאיסלאם או שיקומו וילכו.

    זה מה שצריך להיות בשוויץ, וזה מה שצריך להיות בישראל.

    הדיון והקונסנזוס, כך נראה לי, הם מה שאמור לקרות בשיחה שלפני ההצבעה.
    אבל כשלא אוהבים את התוצאה, כולם מאשימים את הכוח שיש לדמוקרטיה ישירה, כי הרי את כל ההחלטות של הדמוקרטיה הנציגית הם אוהבים כל כך… 😈

  7. 3 הערות.
    1. באופן עקרוני, פסילת אפשרויות ספציפיות על ידי הצבעה היא יותר "בטוחה" (מהרבה בחינות) מאשר השתתפות "חיובית" של אישור אפשרויות.
    2. יש הבדל עצום בין קבוצת תושבים שתמארגנת כדי למנוע מסגד/מפעל/בית כנסת/דיסקוטק וכדומה בשכונה שלהם (או בשטח שמורה, למשל) ממשאל שבו מאשרים או אוסרים דבר באופן קטגורי. "חקיקה" קטגורית כזו היא עניין רציני יותר.
    3. הבעיה העיקרית, בעיני, היא שיש כאן (מחצד השוויצרים) היטפלות לעיניינים שוליים ולא חשובים, שנובעת מהיסטריה לא רציונאלית. ונניח שבאמת יש "סכנה לאיסלאמיזציה של החברה השוויצרית". אז מה? איזור על צריחי מסגדים יעזור במשהו? זו דוגמה מעולה למשאל עם דמגוגי מטופש. עיקר העניין אינו באישורי בניה כאלה או אחרים, אלא במסר לזרים בשוייץ שהם לא רצויים.

  8. ירדן (וגם דניאל),
    (עומר, תשובה בהמשך המכתב)

    הביעה עם זכויות היסוד הללו שתיארתם (חיים, חרות, רכוש), אינן מספיקות להבנתי לשמר את הדמוקרטיה.

    קודם כל יש להבטיח גם חופש ביטוי. ללא חופש ביטוי, אין אפשרות לבקר, ולמנוע מאוליגרכיות להשתלט על המדינה.

    לאחר מכן, יש כאן שאלה מהותית. מה קורה כאשר לתוך החברה נכנסים גרומים שאינם סובלניים לחרות, לחופש ולרכוש של אחרים?

    הרי באיסלאם, כפי שפגשנו בו פעמים רבות מידי, אין סבלנות לחרות האדם. אין סבלנות לחופש הביטוי של אדם.

    איך חברה מגינה על עצמה מפני בלתי-סובלניים?

    מה קורה, אם הקבוצה הבלתי-סובלנית הולכת ומשתלטת? כפי שארופאים רבים מרגישים שקורה היום?

    וזאת כבר מגיעה לתשובה לדברים שעומר כתב

    עומר ציין במובלע שיש שני פתרונות לבעיה. האחת היא על ידי שלילה, והשניה היא על ידי בניה.

    קל יותר, כפי שעומר ציין, לפנות לפתרונות השלילה. ולכן גם קל יותר להעביר אותם במשאל עם.

    הדרך שקיימת בדמוקרטיה ישירה להעביר פתרונות מורכבים יותר, היא על ידי תהליכים של דמוקרטיה דליברטיבית (http://talyaron.com/?p=410).

    אקלי (אקלסיה – http://ekkli.info), אמורה לאפשר דמוקרטיה דליברטיבית ברמת המדינה.

    בתהליכים דליברטיבים, מגיעים לפתרונות המורכבים, שאליהם הציבור אינו יכול להגיע, כאשר הוא נמצא ללא דיון, ונדרש רק לענות על "כן-לא".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s