בעיית NIMBY

(כתב דרור רשף)

מי מכם שאולי עוקב אחר התקשורת, יודע שיש כיום נושא NIMBY משמעותי שמדגים את הבעיה של דמוקטריה ישירה קלאסית  – זו ללא באי כוח.

הנה קחו את 600 תושבי הרחוב בלוך, העירייה מחליטה יום אחד להוריד להם את החניה ליד הבית – במקום 120 חניות, ל-60 חניות בגלל שבילי אופניים. מאד מעצבן. אנשים באים, מתרגזים אפילו מאיימים. אין ספק שאם היו בחירות בנושא חלק גדול מאותם 600 היו מצביעים נגד תוכנית זו.

הדבר הזה נקרא נמיבי – לא בחצר האחורית שלי – אל תקימו ליד הבית שלי בית חולים, או מזבלה , או בית קברות, או מסעדה רועשת, או גן ילדים, או בית ספר, או שדה תעופה. זה לא רק לגבי רחוב – כילד אני זוכר מאבק של שכונה שלמה – כ 10,000 איש – נגד הקמת בית קברות ליד השכונה , במבט ראשון – דמוקרטיה במיטבה.

אבל נימבי מאופיין בהתפלגות "זנב ארוך" – בצד אחד יש מיעוט שיפגע בצורה חזקה. (או ירוויח במצבים בהם החוק הוא בעד הטבה כלכלית – לדוגמה סיבסוד מים לחקלאים) המיעוט הזה יצביע ללא ספק. בצד השני יש הרבה מאד אנשים – שעבורם משמעות ההחלטה היא חלשה יותר (ואולי הם בכלל לא יודעים על קיומה) – והם בעלי אינטרס הפוך.

לדוגמה במרכז תל אביב יש 16,000 רוכבי אופניים שנוסעים יום יום שוודאי היו שמחים להצביע בעד שביל ברחוב בלוך- אם היה להם זמן לדעת שהנושא קיים בכלל.

אפשר להציג את הנימבי כך
– 600 איש הולכים להפסיד 2000 ש"ח בשנה – הם בטוח יצביעו  – – סה"כ 120 אלף ש"ח בשנה
– 16,000 איש הולכים להרוויח 100 ש"ח בשנה כל אחד  – סה"כ 160 אלף ש"ח בשנה
עוד 15,000 איש הולכים להרוויח 30 ש"ח כל אחד בשנה –

במקרה זה סידרתי את הנימבי באופן כך שהוא יהיה הגיוני כלכלי לטובת הרוב הדומם.
במקרים רבים הנזק שנחסך לציבור הקטן הוא הרבה יותר קטן מאשר הנזק שנגרם לאחר מכן לציבור הכללי יותר – כי יש החלטות שאם דוחים אותן קשה יותר לבצע אותן אחר כך (לדגומה תחנות רכבת בערים גדולות, רכבת תחתית ועוד).

כך שדוגמה שלמה יותר של הנזק של הנימבי היא להגיד שכעבור 5 שנים , כולם מרוויחם ממנו נגיד 200 ש"ח בשנה. (הדוגמה לא מצוצה מהאצבע לגמרי שכן שבילי אופניים בערים מעלים את ערך הנכסים ברחוב)

הצרה היא שיש "עלות יידוע" כך שאם תצליחו להגיע ל10-20% מהאנשים שהולכים להרוויח 100 ש"ח – אתם יכולים להיות גאים על מאבק ציבורי נאה.

דוגמאות של נימבי יש ללא סוף  – לא רק בבניית תשתיות אלא גם בנושאים "הפוכים" – לדוגמה נסו לחשוב על החלטה שתפגע בוועד עובדים גדול ומאורגן כמו חברת חשמל או התעשייה האווירית  – ברור שכאן מדובר על גוף שיכול לארגן עשרות אלפי אנשים נגד. מול זה צריך להשקיע המון כדי להגיע לאנשים שאין להם באי כוח (בהנחה שהם לא מותשים כבר ממבול של הצעות חוק אחרות שהם עוקבים אחריהם).

התוצאה – בהרבה מאד נושאים "קטנים" מי שיקבע הוא המיעוט שמושפע באופן חזק, ללא התחשבות ברוב שמושפע באופן חלש.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “בעיית NIMBY

  1. פתרון אפשרי אחד לבעיית NIMBY היא להוריד את עלויות ההשתתפות בהצבעות. אם עיר צריכה להצביע, אז צריך שיהיה קל לכולם להצביע. באי-כוח הוא פתרון מסויים לבעיה, אך זאת גם חרב פיפיות שיש להגביל אותה, כדי שלא נמצא עצמנו בצד הרע שלה: מניפולציות, אי-ידוע המשתמשים.

    לדעתי החוכמה תהיה לאזן את באי הכוח.

  2. ירדן הגיב:

    אני עוד לא משוכנע שזאת בעיה שעומדת להיות. עובדה שהכנסת כן מצליחה להעביר חוקים. בתי כנסת, פאבים, בתי כלא, מפקדות משטרה – לא מצליחים להיבנות?
    בסך הכל מדובר בהצבעה שכולם יכולים להיות שותפים לה. בחלק מהמקרים גם יהיה באמת ראוי לפצות איכשהו את אלו שיוצא שכובד התוצאה נופל עליהם. אבל למה שיהיה יותר NIMBY במערכת שלנו מאשר במערכת הקיימת לא ברור לי.

  3. שלום ירדן,

    הבעיה של נימבי פועלת פחות בכנסת, כי היא מייצגת גוף אחד שמכריע עבור כל המדינה. אבל יחד עם זאת, ישנם גופים שמצליחים לפעול על הכנסת. גופים ששהשקעה בקבלת ההחלטות בכנסת, שווה להם התפוקה במקרה שההחלטה תפעל לטובתם. במיוחד בעלי הון שיש להם משאבים פנויים להשקיע בלוביזם. אבל גם גופים גדולים כמו ארגוני מורים, וועדים וכיוב'.

    זאת הסיבה שכיום הכנסת נחשבת כבר הרבה פחות מייצגת את הציבור הרחב.

    לכן לדעתי, בדמוקרטיה ישירה, כן יהיה צורך להוריד את העלות בקבלת ההחלטות. אולי אחת הדרכים היא מובילי דעה, ואולי גם באי-כוח ׁ(שיהיו מוגבלים).

  4. כמובן שזאת בעיה, אבל לדעתי הבעיה הזאת הרבה פחות חמורה מאשר בדמוקרטיה הפרלמנטרית, בה יש אליטה של 120 איש שמחליטה החלטות שנוגעות ל-7000000 איש.
    וטל, לא הבנתי מה התכוונת כאשמרת "הורדת עלויות" – איזה עלויות יש בדיוק בשביל להצביע?

  5. הורדת עלויות:

    נניח שהיום אנו רוצים שתהיה דמוקרטיה ישירה, והאזרחים יצביעו על כל חוק וחוק, ונניח שאנו משתמשים בשיטת ההצבעה הקיימת (קלפי, מעטפות, וועדות קלפי וכיוב'). הרי שאם נצטרך להצביע על חוקים, הדבר ידרוש המון משאבים הן מהמדינה והן מהאנשים שכל שני וחמישי יצטרכו ללכת לקלפי הקרובה למקום מגוריהם. הם גם יצטרכו לקרוא כל חוק וחוק, ולבזבז את זמנם על תהליכי חקיקה אורכים ומייגעים, שדורשים זמן וריכוז. וכידוע, זמן שווה כסף.

    לכן, עלינו לחפש שיטה שתאפשר בקלות ככל הניתן לקבל החלטות מושכלות על ידי הציבור. העברת ההצבעות להצבעה דרך האינטרנט, תוריד משמעותית את עלות ההצבעה (בתנאי שנמצא דרך לאבטח את ההצבעות). אם נמצא דרך שבה למשל אזרח יוכל לסמוך על אנשים בעלי ידע, שינהלו את ההצבעות עבורו, ובתנאי שהשימוש בקול שלהם יהיה לגיטמי ונכון, הרי שוב הורדנו את העלות (אנשים לא יצטרכו לבלות שעות בתהליכי חקיקה וקריאת חוקים) .

    כדי להצליח, אני חושב שעלינו להוריד מצד אחד את העלויות עד כמה שניתן, ומן הצד השני לייצג מערכת דמוקרטית לגיטמית שתייצג נכונה את הציבור ותאפשר לו לקבל החלטות מושכלות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s