שקיפות – אחד הכלים היסודיים לשימור ריבונות הציבור – גרסת אובמה

כל חודש לוקחת מאיתנו המדינה מיסים, לצורך ניהול המדינה. המדינה שייכת לכולנו, והמיסים שלנו מהווים את הבסיס לתפקודה השותף. אבל כספי הציבור הללו גם יכולים להיות מקור לשחיתות. הכסף הרב שמחזיקה הממשלה מאפשר לבעלי כוח בממשל הנציגים להטות את הכסף הציבורי לידיים פרטיות. אחת הדרכים הבסיסיות והיסודיות למנוע שחיתות היא להניח לציבור לראות בדיוק להיכן הולך כל שקל בחשבון המדינה. השקיפות הזאת צריכה להיות ברורה ויסודית, בדיוק כמו חופש הביטוי. אך מאיזו שהיא סיבה, המידע הזה אינו נגיש לציבור בקלות.

נראה שאובמה חותר באמת לממשל שיהיה אחראי בפני האומה האמריקאית. אחד המזכרים הראשונים שהוא מוציא מיד לאחר השבעתו הוא מזכר השקיפות הציבורית (הגרסה המקורית ב- PDF). הגירסא המתורגמת נמצאת בהמשך.

מעניין האם גם הפוליטקאים שאתם בוחרים, לכנסת הקרובה היו חותמים על מזכר כזה. אנא שאלו אותם, או העבירו את הפוסט הזה בין חבריכם. אולי אחד מהם יוכל לשאול את מועמדי המפלגה שלו. אולי גם לנו תהיה סוף כל סוף שקיפות.

תרגום מזכר השקיפות

תרגום (חפוז): ד"ר אוֹרי אמיתי

הבית הלבן
משׂרד מזכיר/ת העתונות
להפצה מיידית – 21 ינואר 2009
מזכר לראשי מחלקות, משׂרדים וסוכנויות

הנדון: שקיפות וממשל פתוח

הממשל שלי מחויב ליצירת רמה חסרת תקדים של פתיחות בממשל. אנו נעבוד יחדיו כדי להבטיח את אמון הציבור, וליצור מערכת של שקיפות, השתתפות ציבורית ושיתוף פעולה. פתיחות תחזק את הדמוקרטיא שלנו, ותקדם את יעילות הממשלה ואת התועלת שתביא.

הממשלה צריכה להיות שקופה. שקיפות מקדמת אחריותִיוּת (accountability), ומספקת לאזרחים מידע על פעולות הממשלה שלהם. המידע המוחזק על ידי הממשלה הפדרלית הינו משאב לאומי. הממשל שלי ינקוט בכל הצעדים המתאימים, בהתאמה לחוק ולמדיניות, על מנת לגלות מידע ולהפיצו בזריזות בדרכים שיהפכו אותו נגיש וקל-שימוש לציבור. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות לרתום טכנולוגיות חדשות כדי להעלות מידע על מעשׂים ועל החלטות לרשת, כדי שיהיו נגישות וגלויות לציבור. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות גם לעודד תגובות מן הציבור, כדי לזהות מהו סוג המידע המבוקש והמועיל ביותר.

הממשלה צריכה להיות השתתפותית. מעורבות ציבורית מגבירה את יעילות הממשלה ומשפרת את איכות החלטותיה. ידע מפוזר באופן נרחב בחברה, ופקידי הציבור נהנים מגישה לידע נרחב זה. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות להציע לאמריקאים יותר ויותר אפשרויות להשתתף בעיצוב המדיניות, ולשפר את הממשלה באמצעות הנסיון והמידע הצְבוּרים בציבּוּר. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות גם לעודד את הציבור לתרום לדיון בשאלה כיצד ניתן להרחיב ולשפר את ההזדמנויות להשתתפות ציבורית בממשלה.

הממשלה צריכה להתבסס על שיתוף פעולה. שיתוף פעולה מערב את האמריקאים באופן ישיר בעבודה הממשלה שלהם. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות להשתמש בכלים חדשניים, שיטות ומערכות שונות, כדי לשתף פעולה בינן לבין עצמן, בכל שכבות הממשל, וכמו כן עם ארגונים ללא מטרת רווח, עסקים ופרטים במגזר הציבורי. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות לעודד את הציבור לתרום לדיון בשאלה כיצד ניתן להעריך ולשפר את רמת שיתוף הפעולה, ועל מנת לזהות הזדמנויות חדשות.

הנני מורה לקצין הטכנולוגיא הראשי, בתיאום עם מנכ”ל המשׂרד לניהול ותקצוב ולמנהל השירותים הכללים לתאם התקדמות בתחום זה באמצעות הרשויות הביצועיות והסוכנויות, ולהגיש בתוך 120 יום המלצות ל”יוזמת ממשל פתוח”, שתוצא לאור על ידי מנכ”ל המשׂרד לניהול ותקצוב. יוזמה זו תורה לרשויות ביצועיות ולסוכנויות לנקוט בפעולות ספציפיות כדי לישׂם את העקרונות שנקבעו במסמך זה. סוכנויות עצמאיות תפעלה בהתאם ליוזמה הממשל הפתוח. אין במזכר זה כוונה, והוא אף אינו יוצר אף זכות או טובת הנאה, ממשית או מינהלית, שניתן לממשה באמצעות חוק או in equity כנגד ארצות הברית, משׂרדיה, סוכנויותיה, וארגוניה, פקידיה, מועסקיה, סוכניה או כל אדם אחר.

מזכר זה יפורסם ב-Federal Register.

ברק אובאמה.

מי אמר שקיפות ולא קיבל

באחד הפרקי של Political Parties של רוברט מיצ'לס ("חוק הברזל של האוליגרכיה"), אומר מיצ'לס. דמוקרטיה ישירה אינה אפשרית, כי איך יכול נואם לנאום בפני יותר מ-10,000 איש. מיצ'לס כתב את ספרו ב1913. מאז המציאו את הטלויזיה והרדיו, ואדם אחד יכול לנאום בקלות למיליארדי בני אדם. אבל עדיין בטלויזיה שלטה תרבות הריטניג, ואדם לא יכול היה להגיד את דברו כמה זמן שרצה, ובכל זמן שרצה. ואז הגיעה YouTube. והנשיא החדש של ארצות הברית עושה בה שימוש נרחב. בכל שבוע אובמה נואם את דברו לאומה.

הפעם אובמה מתאר בכלליות את תוכנית החילוץ הכלכלי. והוא מוסיף ואומר עוד דבר שלא נשמע במחוזותינו: "שקיפות". אובמה מבטיח לאזרחים שהם יוכלו לראות לאן הולך הכסף שלהם, דרך האתר "התאוששות". האתר יהיה פעיל לאחר שהקונגרס יאשר את תוכנית החילוץ הממשלתית.

בסוף גם מרק יצביע עבור אובמה חיוך

ברק אובמה לנשיאות התנועה

אני עדיין חושב שצריך לתת למר ברק אובמה נשיאות כבוד בתנועה הצנועה שלנו. הוא אומנם יהיה עסוק בארבע, עד שמונה השנים הבאות, אבל אני בטוח שהוא ימצא זמן לבוא ולקבל מאיתנו את אות הנשיאות.

(סרטון שהתפרסם אתמול)
אומנם התנועה שהוא הקים היא לא בדיוק תנועת שורשים, אבל שיהיה…

להצביע או לא להצביע, זו השאלה

הנה זה מגיע. אורי העלה את הטיעון כי חייבים להצביע בבחירות. ברורים לי כל
הטיעונים בעד אבל מה בדבר הטיעונים נגד? מה בדבר האיזון בין הטיעונים בעד לבין
הטיעונים נגד והאם לאחר מלאכת האיזון ה"בעד" עדין מנצח?
קלפי ?!?

גילוי נאות: דעתי כרגע היא שהנגד מנצח ואני שוקל שלא להצביע (בפעם הראשונה אגב).
אני מודה שהקרב בראשי צמוד.

– האם הצבעה בבחירות היא לא חיזוק השיטה הקיימת?
– האם היא לא תחזק את הפוליטיקאים בעמדתם כי הם מייצגים את דעת הציבור?
– האם אנחנו לא נותנים גושפנקא למדיניות שאנו לא רוצים בה גם אם אנחנו מצביעים
לאופוזיציה?
– האם בכלל אפשר לבטוח במישהוא שיקיים את הבטחות הבחירות ואם לא אז מה הרעיון
בלהצביע?
– אולי כדאי להצביע ולשים פתק לבן? האם זו מחאה אמיתית או סתם בזבוז זמן?

אני אתן את הנימוק הכי חזק שלי בעד ואת הנימוק הכי חזק שלי נגד:
בעד: יש קשר, גם הוא רופף מאוד, בין מה שמבטיחים הפוליטיקאים לבין מה שהם עושים
ולא לנצל את הקשר הרופף הזה כשזה כל מה שיש לך זו איוולת.
נגד: מחזקים את השיטה הקיימת ולא מביעים מחאה. לטווח ארוך זה מעכב שינויים.

כאנשי דמוקרטיה ישירה נראה לי שאנחנו צריכים לראות לטווח רחוק יותר ולכן,
אפריורי, אצפה שבקבוצה הזו הטיעון השני יתחזק אם כי לא ברור לי שהוא יגבר על
הראשון.

אשמח לשמוע את דעתכם…
מרק

על הדיון האזרחי בזמן מלחמה או ה”ויקידיון”

כתב: טל ירון
אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה. יש כאלו הקוראים להפסקת המלחמה protest.jpgויוצאים להפגנות, ויש כאלו שטוענים שאסור לצאת להפגנות. הדיון הציבורי אכן מתקיים במהלכה של המלחמה. אני אישית חושב שאם אנו אזרחים במדינה דמוקרטית, רצוי מאד לקיים דיון גם במלחמה. הדיון, אם הוא נערך נכון, יכול דווקא לחזק את הציבור בטווח הארוך. דיון נכון יוצר קונצנזוס רחב, ונותן גב רחב יותר לממשלה.

הבעיה שלנו היא שאיננו יודעים, להבנתי, לנהל דיון נכון. קשה לנו לנהל דיונים בין שני אנשים, ובוודאי קשה לנו יותר לנהל דיון בין מיליונים. הבעיה של דיון בין מיליונים העסיקה אותנו בתנועה לדמוקרטיה ישירה. ניסינו לפתח כלי שבאמצעותו ניתן לנהל דיונים רציניים בציבור גדול מאד. היו לנו הרבה לבטים כיצד ניתן לבנות כלי כזה. במהלך הזמן הלכה והתגבשה תפיסה לגבי הדרך המיטבית לנהל דיון כזה. אופי הדיון הזה שמבוסס על ויקימדיה ככלי לאיסוף המידע הציבורי וכבסיס לדיון הציבורי נקרא "ויקידיון".

המלחמה והדיון הרב שמתעורר סביבה וסביב ההקונפליקט הישראלי-פלסטיני, היוו זרז להשקת גירסאת הבטא של הויקידיון. הנה מצגת ראשונה שמסבירה כיצד ניתן לנהל דיון כזה.

(אני מתנצל על הקול הלא רדיופוני שלי… אינני קרין, אלא סתם דמוקרט שרוף)

 כיצד אם כן ויקידיון עובד?

לויקידיון יש כרגע שלושה חלקים תקשורתיים עיקריים ואלמנט תרבותי חשוב שנקרא תרבות הדיון. שלושת החלקים הם הפורום, הפייסבוק והויקידיון.

פורום

הפורום משמש כמרכז לסיעור מוחות וכבמה חברתית ראשונית לחיבור בין אנשים (בסוף דיון נעשה בין אנשים חברותיי, ואין לשכוח זאת).

הפייסבוק

תפקיד הפייסבוק הוא לאגד אנשים מרחבי הרשת למקום אחד. לאפשר להפיץ את הבשורה ולשלוח הודעות לכולם פעם בכמה זמן (עדיף בתדירות של שבועיים ויותר, אם בכלל). זה גם מקום לחלוק רעיונות כללים.

הויקידיון

הויקידיון הוא לב ליבה של הידיעה הציבורית. שם מרוכזים הדיונים מכל רחבי הרשת. בגלל אופיה המשתף של הויקמדיה, כולם יכולים להכניס מידע על פי נושאים, מכל מקום ברשת. המידע מוצג כך שבתחילת הדף קיים הסבר של הדיון עבור משתמשים חדשים, ובהמשך ישנם קישורים לבעלי הדעות השונות. היתרון של הפורמט הזה הוא שהוא מאפשר להמשיך את הדיונים לאורך זמן. אם לדוגמא יש מישהו שטוען טענה שאינך מסכימה לה. את יכולה למצוא בויקידיון קישור לפוסט/תגובה של הכותב, ואת יכולה לפנות לכותב ולהמשיך לדון איתו. במהלך הדיון תוכלו שניכם להשכיל מזוויות הראיה השונות של הבעיה, ואם תגיעו להסכמה, תוכלו להוסיף אותה לחלק העליון של הדף בתור סיכום.

לדוגמא, אם את חושבת שמדינת ישראל עשתה כל אשר ניתן לעשות כדי להגיע להסכם שלום, ואת מגלה שמישהו כתב שישראל לא עשתה הכל, ואף פגעה בפלסטינים (קישורים שכבר מופיעים בויקידיון). תוכלי להיכנס אליהם לבלוג, לקרוא את דעתם המנומקת, ואחר כך לדון איתם. אם תגיעו למסקנה משותפת, תוכלו לאחר מכן להגיע לראש הדף ולתקן מ- "ישראל עשתה כל אשר דרוש" ל-"ישראל והפלסטינים הפרו הסכמים. ההסכמים שהישראלים הפרו הם … והפלסטינים הפרו הסכמים כאלו… וכיוב'". ניתן כמובן לקשר מתוך הטקסט למקורות שמראים את הפרת ההסכמים. את כמון יכולה לפתוח בלוג משל ולבסס שם את טענותיך, ולקשרם לויקידיון. כך אנו יכולים להעשיר את הידע האישי שלנו, וגם את הידע של הקוראים האחרים שקוראים את הטקסט המתומצת.

תרבות הדיון

זהו הכלי המרכזי בכל דיון. בלעדיו לא יכול להתקיים דיון פורה כלל. אם נקפיד על כבוד האחר, נקפיד להקשיב ולדבר/לכתוב בניחותא, בתוספת דוגמאות,נעשה את מלאכתנו טוב יותר. את הכלל הזה אפשר לתמצת בפשטות לכלל עתיק מאד: "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל חשוב בכל תורה".

המשך הפרויקט

ויקידיון הוא פרויקט ניסיוני ראשוני. כל עצה תתקבל בברכה. אתם מוזמנים לכתוב אותה כאן אצלי בתחתית הפוסט, או בדף הקהילה של הויקידיון.

אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לפנות לדף העזרה או לשאול בדף עזרת הגולשים.

עזרה וסיוע בפיתוח הדיון והפרויקט.

אנו זקוקים לאנשים שיודעים לעבוד בויקי, כדי לסייע בעיצוב מהיר ויעיל של הויקידיון. אתם מוזמנים לפנות אל טל ירון (tal @ kol1.org), או לגשת לדף הקהילה ולהציע את עצמכם לעזרה (או כמובן לפעול באינטואטיביות בתאום עם הכותבים האחרים).

הפצה של הרעיון –  הדיון הציבורי הזה, יכול להערכתי לתרום רבות לחברה הישראלית, אם נא מצאנו חן בעיניכם, אנא הפיצו את הרעיון. ניתן להפיץ את המצגת שבפוסט הזה, או את הקישור לפוסט הנוכחי. אתם כמובן יכולים להצטרף לקבוצת הפייסבוק, ולהזמין את חבריכם.

ביקורת ועצות  – הכי טוב שיש…. נשמח לקבל אותן כאן או בגוגלגרופ (זהירות, ההרבה דואר) או בפורום של התנועה לדמוקרטיה ישירה

שתהיה לנו דמוקרטיה טובה,

מהתנועה לדמוקרטיה ישירה.

ועוד התפפתחות בהבנת הויקידיון…ויקידיון-פעולה

עיר לכולנו – סיכום ביניים


ניתוח מאוד לא אובייקטיבי על עיר-לכולנו, תוצאות הבחירות המוניציפליות בתל-אביב ומחשבות על העתיד.

מאת: דוד אלכסנדר

דב חנין בתום ליל הבחירות בתל-אביב-יפו התכנסו הפעילים במטה הבחירות של עיר-לכולנו ונראו נבוכים משהו. לא היה ברור להם איך לעכל את התוצאות: "ניצחנו או הפסדנו?"  דב חנין לא יהיה ראש עיר אבל עיר-לכולנו תהיה המפלגה החזקה במועצה. נאום הניצחון/הפסד של חנין טפח על שכם הפעילים וצייר את התוצאות כניצחון כביר. ואכן, נאום זה מהדהד בקרב פעילי עיר-לכולנו אשר כמהים להמשיך ולפעול במסגרת התנועה וללחום מאבקים בתוך מועצת העיר ובעיקר בשטח.

כרגע שקט. קבוצות הדיון הן ערי רפאים, הבלוגרים עברו לנושאים החמים הבאים, פעילי השטח נותנים מנוח לרגליהם מצעידות אין סופיות ועל פייסבוק משתלט הליכוד לקרת הבחירות הארציות. נראה כי המאבק נגמר, יהיו תוצאותיו אשר יהיו. ובכל זאת, נשמע רחש בקרב הפעילים העובר מפה לאוזן ובפגישות ספונטניות בספסלים בשׂדרה ומאיים להתפרץ: "מה עכשיו?" עיר-לכולנו עשׂתה הרבה יותר מלהשׂיג מספר מקומות  במועצה. היא יצרה גרעין גדול של פעילים ואקטיביסטים אשר שׂשׂים אלי קרב.

עיר-לכולנו נמצאת על פרשת דרכים ועומדים לפניה מספר אתגרים. האתגר הגדול אינו בהעברת חוק ירוק כלשהו או בניית תחבורה ציבורית. דברים אילו אולי בלתי אפשריים למימוש מהאופוזיציה – גם עם רוב במועצה. הדחוף מכולם הוא למצוא דרך לא לאבד את המומנטום והאנרגיה של פעילי השטח המסורים שלה ולהמריץ אותם לפעילות – מייד! כל מאבק במועצה על עץ בגינה הציבורית חייב להיות מלווה בהפגנות מתוקשרות היטב. אתגר שני הוא במימוש ההבטחה לדמוקרטיה פנים ארגונית, בשקיפות ובשיתוף האזרחים בשלטון. דבר זה ניתן לעשׂות גם ללא כוח מוחלט בעיריה, אפילו באמצעי פשוט כמו אתר אינטרנט המקבל פניות מהסיעה המורחבת – אפילו מכלל הציבור! – פניות שתחייבנה את התנועה ואת חברי המועצה של עיר-לכולנו. אמצעי נוסף יכול להיות פריסה של ועדי שכונות אשר יהיה להם כוח מסוים ברמה השכונתית ויכולת השפעה על חברי המועצה.

כנראה כי דמוקרטיה בתנועה תהיה קשה יותר למימוש מאשר הבטחת בחירות לדמוקרטיה. כבר נשמעים קולות, חלשים אומנם, כי יש לסגור את השער על ההחלטות המתקבלות מפני כלל הסיעה ולנהל אותם בחדרי חדרים עם מספר אנשים מצומצם. נראה כי חוק הברזל של האוליגרכיה מתחיל להתממש יום וחצי בלבד לאחר הבחירות. מנגד, דמוקרטיה מלאה בתנועה תכשיל אותה מלעשות דילים פוליטיים במועצה, שלא תמיד הם דבר שלילי. דעתי היא שבטווח הארוך דמוקרטיה עדיפה על דילים, גם במחיר כשלונות במאבקים פרטניים. הצגת התנועה כדמוקרטית היא מה שיביאו את הניצחון בבחירות הבאות. על עיר-לכולנו לגדוע את הזרם האוטוקרטי בה מן השורש אם ברצונה להיות יותר מעוד מר"ץ לקדנציה אחת ולאחר מכן להעלם מהמפה.

יתרה מזאת, יתכן כי בחירות מוקדמות הם מחויבות המציאות, שכן יש שמועה (לא הצלחתי לברר את אמיתותה) כי רון חולדאי לא הולך לסיים את הקדנציה בה זכה ויפרוש, בדרך זו או אחרת, מן החיים הפוליטיים. מצב זה יכול לטרוף את כל הקלפים ועל עיר לכולנו להיות מוכנה להיכנס לווקום שיווצר.

ולבסוף, כמה מילים על דוב חנין. אפשר להגיד הרבה עליו, לכאן ולכן, אך דבר אחד ברור: מר חנין הוא פוליטיקאי מבריק! הוא הצליח לאחד תנועות שוליים קטנטנות ושוליות וליכד אותם לכדי תנועת שטח אדירה. הוא גם ניהל מערכת בחירות כנגד כל הסיכויים ובתקציב אפסי והגיעה לתוצאות מדהימות בהינתן נקודת הפתיחה. על אף שהפסיד בבחירות האישיות, דב חנין הוא המנצח האמיתי בהן. בעזרתן הוא הפך משׂמאלני קיצוני מוקצה לשׂמאל מתון. אין כיום איש המרים את דגל הסוציאל דמוקרטי במדינה גבוהה ממנו. אם ישׂכיל לבצע מהלכים נבונים ויחזור על מה שעשׂה בתל-אביב-יפו גם ברמת המדינה, הוא יכול להפוך לכוח פוליטי חזק במרכז המפה הפוליטית ברמה הלאומית. אך לחנין יש מגרעה אחת ברמה זאת: דעותיו המדיניות. אותן לא יהיה קל לטשטש כמו בבחירות מקומיות והללו יהיו לאבן ריחיים על צוארו. בשביל להפיג במעט השפעה שלילית זו, עליו בראש ובראשונה להתנתק מחד"ש, אשר לא רוצים בו ומלכלכים את שמו הטוב בעצם שיוכו אליהם. הקהל הישראלי מופתע שעדיין איש מהם לא ביצע פיגוע התאבדות על הפודיום בכנסת ודב חנין איתם. עליו לברוח מהם כמו מאש. אנא מר חנין, תעזוב את החברים של אסד ולאחר מכן תאמר: "עישנתי, אבל לא לקחתי לריאות".

 תוצאות הבחירות

בחירות בארצות הברית – גם חגיגה של דמוקרטיה ישירה

כתב: טל ירון כרזה להצבעה - השמע את קולך

כולנו יודעים שבארצות הברית נבחר נשיא חדש. אבל אנחנו פחות מודעים לכך שבמקביל לבחירות הנשיאותיות, מתרחשת חגיגה של דמוקרטיה ישירה. בחלק מהמדינות בארצות הברית בהן נהוגה דמוקרטיה ישרה, יוצאים הבוחרים להשתתף במשאלי עם על הצעות חוק שיזמו אירגונים אזרחיים. בבחירות בקליפורניה – בירת הדמוקרטיה הישירה בארצות הברית, הפעם עלו ההצעות הבאות:

  1. מימון פרויקט רכבת מהירה בין קליפורניה לסן-פרנסיסקו. העלות הכוללת של הפרויקט היא 9.95 מיליארד דולר. הרכבות ינועו במהירות של 350 קמ"ש, ויאפשרו לנוסעים להגיע ליעדם בתוך שעתיים וחצי, במקום תשע וחצי שעות. ההצעה אושרה ברוב של 52.3% מול 47.7%.
  2. חוק למניעת התעללות בבעלי חיים למאכל. ההצעה אושרה ברוב של 62.4% מול 37.6%
  3. הוספת תקציב לבתי חולים לילדים. ההצעה מחייבת את המדינה לשלם 64 מיליון לשה עבור שיפוץ בתי חולים לילדים. ההצעה אושרה ברוב של 54.8% מול 45.2%
  4. חקיקה למען השהיית הפלות. החקיקה תחייב את הרופא להימנע מהפלה למשך 48 שעות, מהרגע שהודיע להורי הקטינה ההרה.ההצעה נדחתה ברוב של 52.1% מול 47.9%
  5. השקעה בשיקום אסירים לא אלימים. המדינה תשקיע בשיקום אסירים לא אלימים כמיליארד דולר. הצפי הוא שבטווח הארוך המדינה תרוויח מכך, בגלל הקטנת הפשיעה, והחסכון יתבטא בהקטנת כמות בתי הכלא ומניעת נזקי פשיעה. ההצעה נדחתה ברוב של 59.9% מול 40.1%
  6. החמרת הענישה על פשעי כנופיות. ההצעה גם מכונה "חוק השכונות המוגנות".ההצעה נדחתה ברוב של 69.3% מול 30.7%
  7. מעבר לאנרגיה ירוקה. החקיקה מחייבת את המדינה להעביר 50% מצריכת האנרגיה שלה לאנרגיה מתחדשת (ירוקה) עד שנת 2025. ההצעה נדחתה. הטענות העיקריות שהועלו כנגדה היו שההצעה נוסחה בצורה לא טובה, שהיא תגרום לפשיטת רגל של חברות אנרגיה ירוקה קטנות. היא תייקר את צריכת החשמל, גם אם האנרגיה הירוקה תהיה זולה. אבל היתה עוד סיבה.  המאזן הכספי היה כנראה לטובת מתנגדי ההצעה. בעוד שלמענה תרמו התורמים גדולים רק 5.3 מיליון דולר, נגדה תרמו התורמים הגדולים למעלה מ- 27 מיליון דולר. ההבדל הזה בכספים, גם יוצר הבדל בין כמות הפרסום שאליו נחשפים הבוחרים. המתנגדים (והתורמים הגדולים) היו חברות האנרגיה הלא-ירוקות, כל מפלגות השלטון וחברות חשמל ירוקות. ההצעה נדחתה ברוב של 64.9% מול 35.1%
  8. ביטול ההכרה בנישואין חד מיניים. ההצעה ביקשה לבטל את ההכרה של קליפורניה בנישואים חד מיניים. זהו המאבק הכי יקר שהתרחש, כאשר כל צד מוציא למעלה מ-78 מיליון דולר על הסברה. הטענה של המתנגדים לביטול, אמרה שהחקיקה פוגעת בחופש ובשיוויון. התומכים טענו כי ההכרה בנישואים חד מיניים מחנכת דורות חדשים על פגיעה בחיי הנישואים המסורתיים, ולכן מסכנת את מוסד הנישואים. ההצעה אושרה ברוב קטן של 52.4% מול 47.6%. הצעה דומה אושרה בבחירות 2000 ברוב של 60% מול 40% , אך נדחתה על ידי בית המשפט כבלתי חוקתית. גם הפעם יתקיים דיון בבית המשפט על חוקתיות ההצעה, ויש סיכוי טוב שההצעה תדחה.
  9. הצעה לשיפור זכויות נפגעי פשעים. ההצעה היא המשך להצעה דומה שאושרה ב-1982, בה נאמר כי על פושע שפגע בקורבן, לפצות את הקורבן על כל הנזקים שנגרמו לקורבן. כמו כן היא מחייבת את בית המשפט להגן על קורבן הפשע מפני הצקות של הפושע. ההצעה הנוכחית נועדה לשפר פגמים שנתגלו בהצעה הנוכחית, ונועדה להבטיח כי הקורבן יקבל את הפיצוי. ההצעה אושר ברוב של 53.4% מול 46.6%.
  10. סיבסוד מחקר וסיבסוד רכבים המונעים באנרגיה חליפית – ההצעה מחייבת את המדינה לסבסד קניית רכבים המונעים באנרגיה חליפית, ולממן מחקר לפיתוח רכבים המונעים באנרגיה חליפית. הקבוצה המתנגדת היא קבוצה עלומה, אך יש הטוענים כי אופ"ק היא העומדת מאחורי הקבוצה המתנגדת. ההצעה נדחתה ברוב של %59.7 נגד 40.3%.
  11. חלוקה מחדש של המחוזות וסידור מחדש של ההנהגות של המחוזות – אין הכרעה – 50.5% בעד, 49.5% נגד.
  12. סיוע לותיקי מלחמות ברכישת בתים. המדינה תעמיד לותיקי המלחמות סיוע בצורה סובסידיה והלוואות נוחות לרכישת בתים. ההצעה אושרה ברוב של 63.4% מול 36.6%

האין זה חלום? האם לא הייתם רוצים שגם בישראל יוכלו האזרחים להשפיע על נושאים כל כך חשובים?

אני בטוח שכולנו הינו רוצים לשנות משהו במדינה הזאת. ומשאלי עם (initiative) הם דרך נפלאה לשנות דברים במדינה הזאת. האם לא הגיע הזמן שבעלי הכוח ישחררו את אחיזתם החונקת, ויתנו לנו להתחיל לבחור בעצמנו לאן נצעד?
יש לי חלום - מרתין לותר קינג

עיר-לכולנו, דמוקרטיה וטקטיקת בחירות

כתב: דוד אלכסנדרסלוגן דב חנין

בכל עיר שבה אני מבקר אני נתקל בפרסום חוצות של המועמדים השונים המתחרים במסגרת הבחירות המקומיות אשר יתקימו בקרוב. הסלוגן המככב ברבים מהם הוא "להחזיר את השלטון/העיר לתושבים". כנראה שפוליטיקאים זיהו את הרצוון של אזרחים רבים בשיתופם בנעשה במסדרונות השלטון שלהם. ואכן אנו, בכל1, מרגישים לעיתים מחוזרים על ידי פוליטיקאים כאילו ואחרים אשר רוצים שנכתיר אותם כשקופים, משתפי ציבור ודמוקרטיים. מוזר כי מערכת הבחירות בתל-אביב, אל אף היות עיר הזו הכרך הגדול והחשוב כלכלית מכל שאר הערים במדינה, נראה מנומנם יחסית לשאר הערים. שלטי החוצות מעטים. אין כמעט שׂיח ציבורי בנושא. "מה, כן? יש בחירות?" שואלים רבים.

הנימנום לא נובע מהיות תל-אביב בועה. התל-אביבים דווקא ערים מאוד פוליטית ורבים מהם לוקחים חלק נכבד בארגונים חברתיים, פוליטיים ואחרים ביחס לתושבי ערים אחרות. הנימנום נובע מהחלטה מודעת של השולטים בעיריה כיום להביא לכך כי שיעור ההצבעה בעיר יהיה נמוך ככל האפשר. ואכן נמנום זה פועל לטובתם, שכן להם יש את הכספים והמנגנונים לזהות מבעוד מועד את כל אותם תומכי מפלגת העבודה, ההסתדרות הכללית ועוד ארגונים משתפי פעולה, ולהסיע אותם מבית האבות אל הקלפי. כוח זה אינו בנמצא למתחריהם של רון חולדאי, ראש העיר המכהן.

מבין כל אותן תנועות פוליטיות הרצות לרשויות מקומיות, עיר לכולנו ודב חנין העומד בראשה, הם היחידים אשר אכן עונים להגדרה של תנועה דמוקרטית. נפגשנו איתם כבר לפני מספר חודשים וביחד איתם יצרנו חוקה דמוקרטית. המצע והחוקה שלהם מכריחים את התנועה להתנהלות שקופה, דיון ציבורי על נושאים ורוטציות פנימיות של נושאי תפקידים. הייתי בכמה מן הפגישות והכנסים שלהם. כל פסיק עולה לדיון והצבעה של הפעילים, בין אם זה נקודות בחוקה או המצע עצמו. מתוך הדיונים הללו כבר נשאבתי כבר לפעילות בתנועה זו.

אך לעיר לכולנו יש מגרעה אחת גדולה: היא איננה נתמכת על ידי תעשׂינים ואנשי הון ולכן תקציבה מוגבל ביותר. נשאלת השאלה כיצד יכול ארגון עני שכזה להתחרות במיליונים הרבים של חולדאי ובעלי ההון שמאחוריו. התשובה נעוצה בפעילים של עיר לכולנו. עיר לכולנו הצליחה לאחד פעילים חברתיים ותנועות אזרחיות רבות תחת מטריה אחת. בסיעה זו ניתן למצאו אנשים בעלי מודעות פוליטית גבוהה ומסירות אין קץ, בעוד שתל-אביב-1 מסתמכת על שׂכירי חרב אשר נראה שלא באמת אכפת להם מי יזכה בסוף.

בעוד שרון חולדאי נסמך על כתבות עיתונאיות מין-סטרימיות, דב חנין ותנועתו נסמכים על פרסום ברשת האנטרנט. בלוגרים הם אילו אשר יצרו את הבאזז הראשוני, לאחר מכן פרסום ווירלי דרך רשתות חברתיות אשר מתעלות תעבורה אל אתר בית מודרני, מעוצב וברור. לאחרונה החלו גם סרטוני בחירות לעבור בצורה ווירלית מחבר לחבר. גם מחוץ לרשת יש פעילות עניפה: ניתן למצאו פעילים לובשי חולצות עיר-לכולנו בכל צומת מרכזי, בכל סופר ובכל קניון, מחלקים פליירים ומנהלים וויכוחים פוליטיים ערים עם העוברים ושבים. כאמור, כל הפעילות הזאת נעשת בהתנדבות על ידי אנשים בעלי מודעות פוליטית גבוהה ורצון עז להצליח. זהו כוחה של עיר-לכולנו. לאחרונה אף נרתמו ידוענים רבים לנושא דבר אשר מחזק מאוד את את עיר לכולנו והופכים אותה מקוריוז לאלטרנטיבה אמיתית.

מן הראוי שאתיחס למאמר שכתבתי לפני מספר חודשים אשר תמך אך הביעה ספקות לגבי עיר-לכולנו ודב חנין. בזמנו היה חשוב לי לשמוע מחנין כיצד הוא שוזר את המילה "דמוקרטיה" בנאומים שלו. ואכן הוא ענה לאתגר בצורה מיטבית. הייתי נוכח בכמה וכמה כנסים בהם דוב הצהיר במפורש שהמפתח לכל אותם דברים קטנים וגדולים אותם הוא ותנועתו שואפים לבצע, נמצא בהתנהלות הדמוקרטית של התנועה, העיריה והעיר. הוא חזר על כך בנאומים, בתקשורת ולאחרונה, בצורה קצת יותר תעמולתית, גם בסרטונים. מכל אלו עולה כי עיר-לכולנו שואפת לנהל את תל-אביב בצורה של שיתוף הציבור בהחלטות ובשקיפות. אני מקווה שהמציאות הפוליטית והחוקית תאפשר לעיר-לכולנו ולדב חנין לבצע מדיניות דמוקרטית שכזאת גם אחרי הבחירות.

 

חוק משאל העם והדמוקרטיה בישראל

כתב: איתי לירון

ביום רביעי, ה- 10/9/08, התפרסם ב"הארץ" מאמר שעוסק בחוק משאל העם שנמצא בתהליכי חקיקה בכנסת. "עוסק" היא כמובן מילה מאוד עדינה, כיוון שכמו כל השמאל המסורתי "הארץ" פוסל את רעיון משאל העם כאילו מדובר באהוד ברק.

הפוסט הזה הוא תגובה למה שנכתב באותו מאמר, שאותו כמובן מאוד מומלץ לקרוא. לאותם (2) קוראינו שלא מכירים את החוק, אני רק איגד שמדובר בחוק שיחייב עריכת משאל עם / בחירות / רוב של 80 ח"כים בכל ויתור על שטח ישראלי.

הטיעון שסוגר את המאמר ב"הארץ" הוא טיעון שנטוע היטב במשנה הדמוקרטית שפרסמו אנשים כמו יוסף סטאלין ומועמר קדאפי. המשותף לשני ההוגים האלה ול"הארץ" הוא, שכולם בטוחים, כל אחד מסיבותיו הוא, שפרלמנט משמעותו בהכרח דמוקרטיה.עורך הארץ כותב זאת בערך כך (בגלל זכויות יוצרים אני נמנע מלצטט): כנסת ישראל גם ככה חלשה, וחוק שעוקף את הכנסת מחליש אותה, ולכן גם את הדמוקרטיה הישראלית.

הטעות הגדולה של "הארץ" היא, שלדמוקרטיה יש הרבה מאוד צורות – הכנסת היא רק אחת מהן אבל מדינת ישראל יכולה להיות גם דמוקרטיה בי קמרלית עם סנאט ובית נבחרים. בכל אחת מהשיטות הנ"ל (פרלמנט אחד או שניים), הדמוקרטיה יכולה להיות גם פרלמנטרית או נשיאותית (אע"פ שגם סטאלין וגם עיתון "הארץ" יטענו בוודאי שמדינה עם סנאט, בית נבחרים ונשיא היא לא באמת דמוקרטיה…). והנה סקופ: גם מדינה שבה העם מצביע ישירות על המדיניות וההחלטות שהוא רוצה, גם היא דמוקרטיה – עם או בלי פרלמנט. אז איך יודעים איזו מדינה דמוקרטית ואיזו לא? הכלל הוא פשוט מאוד: דמוקרטיה (במובנה המודרני) היא משטר שבו העם הוא הריבון והוא שצריך לקבוע את גורל המדינה. איך? כל מדינה והשיטות שלה.

עד לכאן הטיעון המשני במאמר. הטיעון המרכזי הוא, שהימין משתמש בחוק פשוט כעוד טריק לשים מקלות בגלגלים של תהליך שלום כלשהו. עם הטיעון הזה אני מאוד מסכים: אין שום ספק שמפלגות הימין מעוניינות בחוק רק כדי שיהיה עוד תהליך כלשהו שיוכל למנוע את "התפרקות המדינה", כדבריהן. אין ספק שהימין משתמש בשיטת הממשל ככלי להחלטות דה-פקטו בסכסוך עם הפלשתינאים. אלא שגם השמאל עושה אותו דבר – העורך, שכל כך דואג לדמוקרטיה, מעדיף למנוע כל שינוי בה, ובפרט שהוא יוכל לקצור לצד שלו הישגים בסכסוך. אין ספק שהעמדה השמרנית של העורך נובעת מפחד מלהפסיד במשאל עם כזה.

אם העורך היה נאמן באמת לערכים הדמוקרטיים, הוא היה מודה שמשאל עם על קביעת גבולות המדינה הוא עניין די שכיח ומקובל בעולם. אין שום דבר חריג ולא דמוקרטי בדרישה לעריכת משאל עם על מסירת שטחים. השמאל צריך פשוט להגדיר לעצמו מה חשוב לו יותר: הדמוקרטיה הישראלית, או פתרון הסכסוך עם הפלשתינאים.

ועוד טיפ אחרון לשמאל, איך בכל זאת אפשר למזער נזקים מההצבעה הזאת: לגיטימי מאוד לדרוש שכל שינוי בגבולות ישראל (מסירה וקבלה של שטחים), יחייבו משאל עם. עכשיו כבר מאוחר מידי בשביל ההתנחלויות, ובכל זאת זה יכול לעזור: חוק כזה יכול להוות בסיס לתקוף את הימין על איך היה צריך לנהוג.

על מייק טייסון,הישרדות ועקידת אהוד

תמונה של אוהד אולמרט, מייק טייסון, הישרדות

כתב : מרק ולצר

פעם סבתי שניפטרה ואני שמענו פיסת חדשות בקשר לכך שמייק טייסון, אלוף העולם לשעבר באיגרוף, נאשם באונס ובחבלה. סבתי שאלה אותי בהפתעה: "הוא יודע להרביץ?" "בטח סבתא", עניתי, "ככה מגיעים להיות אלוף העולם באיגרוף: לומדים להרביץ יותר טוב מכולם!" ואז התחלתי לחשוב על העובדה הזו ומה היא אומרת לגבי פוליטיקה.

אבל אני מקדים את הדיון הזה.

השנה יצא לי לראות כמה פרקי הישרדות. תוכנית מאלפת בכל הנוגע לאופי האנושי, החברה האנושית, אסטרטגיות שכליות ורגשיות ועוד, ולדעתי יותר מחכימה מ"לונדון וקירשנבאום" אם יודעים איך לצפות בה. העובדה הברורה שקושרת את הישרדות למייק טייסון היא ששלושת השחקנים שהגיעו לחצי הגמר היו מן המניפולטורים היותר טובים שבחבורה. דן, נעמה ומרינה ידעו איך לשקר, מתי כדאי לומר אמת, עם מי צריך לכרות ברית, איך לנצל אותה עד תום, מתי הזמן הנכון לפרק את הברית, איך לנסות לתרץ את השקרים ולהציג עצמם כתמימים ואיך לבצע מניפולציות רגשיות.

איני מאשים אותם במאום: הרי להגיע לגמר היתה מטרת המישחק ובגמר אין מקום לכולם. מכיון שההגעה לגמר דורשת מיזעור סיכונים במידת האפשר ותמיכה מכמה שיותר מן המתמודדים אזי הטקטיקות שציינתי הן היעילות ביותר. אותה תוכנית היתה גם מקום מעולה ללמוד מדוע בתחרות שכזו אין מקום למוסר.

מושיק, מן המבוגרים והמוצלחים בחבורה, ניסה לבסס "קוד אתי" שעל פיו יש לקדם לשלב הבא את "הראויים" כהגדרתו. ברור שהאסטרטגיה הזו שירתה גם אותו שכן הוא היה בטוח שהוא מן "הראויים" אולם הנסיון שלו הוא המענין בכל הענין. הנסיון היה ליצור מצב שבו אם משתתף א' מקדם משתתף ב' בשל ברית למרות ש-ב' הוכיח את עצמו כלא ראוי (השתמט מעבודה לדוגמא) הרי שהקבוצה תפעל נגד א'. לפי מושיק בחלוף הזמן הבחירה בעולים לשלב הבא לא תהיה בנויה רק על בריתות, פוליטיקה, שקרים ומניפולציות אלא תתבסס, לפחות חלקית, על ערכם של המיתמודדים. הנסיון של מושיק נכשל שכן כל העוסקים בבריתות, ושמטבע הדברים פחדו מכוחו הגובר בחבורה, זממו והצליחו להדיחו במהרה. מענין.

הצלחה בשדה הפוליטי נקראת כבר זמן רב הישרדות וכולנו צופים בפרקי סידרת הריאליטי "מהדורת החדשות המרכזית" עוד מלפני שריאליטי היה טרנד תיקשורתי. גם שם אני רואה את אותם שקרים ומניפוליציות, אותן בריתות, אותן חציות קוים והיתממות ואותם נסיונות עקרים לקבוע כללי מוסר אשר ינפו את "הלא ראויים". ההבדל הוא שהפוליטיקה דומה הרבה יותר לאליפות העולם באיגרוף ושם צריך לשכור בלשים פרטיים, צריך לשקר, צריך לחצות קוים בניגוד לאידיאולוגיה, צריך לשחד ולהיות מקבל שוחד ועוד. גם אותם איני מאשים במאום: זהו המשחק שאנו כה גאים בו שניקרא "שילטון נציגים" ובצמרת יש מקום למעטים.

בהישרדות הפרס היה מיליון שקל ורכב שטח ואילו בפוליטיקה הפרס הוא שליטה על תקציב המדינה, מה שמעניק לשולט ולסובביו רווחה כלכלית לכל חייהם, וכניסה לדפי ההיסטוריה כחברי ממשלות ישראל. בנוסף, גם הפוליטיקה מעניקה את החשיפה התיקשורתית שבגללה משתתפים בתוכנית ריאליטי ואין לזלזל בטיבעו הביולוגי של האדם ובשאיפתו, במיוחד אצל הזכרים שבינינו, למעמד של ראש שבט שהיום מושג באמצעות הטלויזיה.

מה מלמדת הדחתו של מושיק על אנשים כדוגמת דן מרידור, בני בגין ועוד? ואפילו יותר מענין: מה מלמדת הצלחתם של דן, נעמה ומרינה על שימעון פרס, אהוד אולמרט וביבי נתניהו? מה חבל שאין לנו מצלמת "טסטימוניאל" אשר מצלמת את אהוד אולמרט, בדומה לדן מנו, מסובב את ראשו, מחליק ידו על עניבתו וצוחק למצלמה: "איזה טמבל המופז הזה! ידעתי שהוא יעבור לקדימה מהתחלה. עוד הצלחתי לשכנע אותו שאני עושה לו טובה שאני תוקע אותו בתחבורה. אני לא מאמין איזה דפוקים יש בתוכנית הזאת!".

ההפתעה בהישרדות היתה עלייתו של נעם, שהיה תקוע רוב המישחק ב"אי המתים", לגמר. הוא לא השתתף בתככים, לא שיקר כל כך, לא הכתים את עצמו בעיני הצופים ולמרבה הפלא כמעט זכה בגמר למורת רוחם של המישתתפים האחרים אשר הרגישו, ובצדק, כי הוא הגיע לגמר שלא בצדק. מדוע הרגישו שאר המשתתפים כה נעלבים מהופעתו של נעם? הסיבה שנאמרה על ידם במפורש היא כי נעם לא היה צריך לעשות את אותם תיחמונים שעשו האחרים: הוא לא היה צריך לשקר, להעמיד פני חבר של אנשים שאותם לא סבל, הוא לא היה צריך לשחק "ריגשי", לא היה צריך לתרץ מדוע הוא מדיח או לא מדיח מישהוא בניגוד גמור להבטחותיו ועוד, בעוד שהאחרים נאלצו להתבזות, לעשות את כל אלו ואף יותר.

אני בטוח שהפוליטיקאים מרגישים בדיוק אותן תחושות בנוגע לרמטכ"לים שמוצנחים ישר לשורה הראשונה בסיעתם אך הם לא יספרו על השוחד והעמדם הפנים שהם עוסקים בה שנים כדי לשמר את מעמדם. קשה.

כאן אני מגיע לעיקר הרעיון: אם אכן אנו מכניסים מאות ואלפי פוליטיקאים לזירה הפוליטית כאשר הקריטריון היחיד להצלחה הוא מניפולציות של הציבור ושל שאר המשתתפים בזירה, היכולת לשקר בלי למצמץ, היכולת לכרות בריתות בניגוד לאידיאולוגיה והיכולת לתקוע סכין בגב לחברים, אז מדוע אנחנו מתפלאים, כמו סבתי, שהאלוף החדש, ראש הממשלה, יודע לעשות מניפולציות כמו שמייק טייסון יודע להרביץ?

לי זה נראה מאוד צבוע. אני הייתי נותן את הזכיה בהישרדות לדן מנו: הוא הרי היה אלוף המניפולציה ולא נעם! מדוע אם כן גם אני הרגשתי שצריך לתת את הזכיה לנעם ולא לדן התחמן? משום שאני לא אוהב אנשים תחמנים.

מה המסקנה לגבי פוליטיקה? אנחנו הצבועים. אנחנו יודעים כי הזירה הפוליטית היא מלוכלכת ואנו יודעים שהאלוף (ראש הממשלה) הוא אלוף התחמנים אולם אנו שונאים אותו על כך ועוקדים אותו. אנו מפילים ראשי ממשלה על ימין ועל שמאל ומהימין והשמאל. האם המישחק המכוער הזה שבו אנו מנפים על פי יכולת מניפולציה ובסוף מתרגזים על דן שזוכה ומאשימים את אהוד בשחיתות הוא לא פשוט נסיון שלנו לנקות את מצפונינו, על מנת שלא ניצטרך להתערב במישחק בצורה משמעותית יותר, ולהמשיך להעמיד פנים כאילו המשחק הוא לא באמת מלוכלך?

הגיע הזמן שיהיה בוס למשחק שישנה את כללי המשחק לחלוטין. גם דן וגם אהוד מרגישים נפגעים ובצדק מכך שאנו משיתים עליהם משחק שבו המניפולציה היא העיקר ובסוף שונאים אותם על שעמדו בו בהצלחה. הפוליטיקאים צמאים לבוס אשר יגיד להם מה לעשות, גם ובעיקר כדי שיהיה ברור להם מה לגיטימי ומה לא. המישחק שלתוכו זרקנו את הפוליטיקאים שלנו גם גורם להם עוגמה: אצל חלקם הוא מעקר את המצפון ואצל חלקם הוא גורם למירמור ולבסוף לפרישה ואני לא אתפלא אם יתברר שתוחלת החיים שלהם קצרה יותר כתוצאה מכך. הפוליטיקאים אשר פרשו יהיו התומכים הראשונים ברעיון שהציבור יקח את המושכות ויעשה קצת סדר באורווה והגיע הזמן שגם אנחנו נפסיק לנקות את מצפונינו על ידי עקידה של פוליטיקאי זה או אחר ופשוט נבין שאנחנו צריכים לקחת את הניהול לידיים ולהפסיק את תוכנית הריאליטי הגרועה הזו פעם אחת ולתמיד.