היום התפרסם ב"ישראל היום" (09/12/2009)
תודה לדוד אלכסנדר על הגילוי המרעיש, אותו גילה כשהיה ברכבת מתל-אביב לחיפה.
דוגמאות
כיצד בונים מאמר ביקורת ביחד?
שלום חברים,
בעקבות הפוסט הקודם, אני מציע שנבנה ביחד מאמר ביקורת.
הנה השיטה שאני מציע – אשמח לביקרותכם:
בשלב ראשון פותחים דף ויקי
בשלב הבא קוראים את המאמר ומעלים נקודות מחלוקת עם המאמר, והארות כלליות.
לאחר מכן, כל אחד מתחיל לכתוב ביקרות לחלק אחר במאמר. אם שניים רוצים לכתוב על אותו חלק, הם יכולים לדון על כך בדף השיחה.
חשוב להוסיף סימוכין, אם אפשר.
לאחר מכן, נכנסת קבוצת העורכים לפעולה. הם קוראים את הטקסט, ומעירים הערות בדף השיחה. מתקנים בעיות יסוח, ישר על הדף עצמו.
לאחר העריכה. מבקשים מקוראי הבלוג לחוות דעתם (מפרסמים את המאמר בפורום או בבלוג).
לאחר מכן, אלו שהתנדבו לשאת ולתת עם בטאונים שונים (ועדיף עם המכון לדמוקרטיה), לצורך פירסום המאמר, עושים את עבודתם.
לבסוף, המאמר מתפרסם.
מה דעתכם?
משאל המסגדים בשוויץ – ביקורת מהמכון לדמוקרטיה
חברים שלום,
הנה זה הגיע. ביקורת מנומקת מאד של בלאנדר דנה וקניג עופר, מהמכון לדמוקרטיה.
רצוי מאד שתקראו את הביקורת
רק כדי לתת לכם לטעום קצת מהביקורת הנה כמה ציטוטים נבחרים:
…מנגנונים של דמוקרטיה ישירה הם בהגדרה לא טולרנטיים משום שהם רובניים ומשום שהכרעתם דיכוטומית: "כן" או "לא". משאל העם שם קץ לפוליטיקה של הסכמיות שמבוססת על פשרה, משא-ומתן ויצירת קונסנזוס. ההכרעה היא חד-ממדית, חד-משמעית, ואין עליה ערעור. היא מותירה את הצד "המפסיד" חסר אונים וכמעט נעדר ערוצים דמוקרטיים לגיטימיים להתמודד עם ההחלטה.
…מקרה זה גם מדגים את הסכנה הטמונה בשימוש במנגנונים לא מבוקרים של דמוקרטיה ישירה כמו היוזמה העממית שתוצאותיהם עלולות לקעקע את עקרונות הדמוקרטיה.
ועכשיו לשאלה:
יש כאן ביקורת מנומקת. בוודאי נוכל ללמוד ממנה משהו.
השאלה היא האם נוכל להשיב לביקרות?
כדי לענות על השאלה, אני מציע שנבדוק את עצמנו. מי מוכנים לכתוב תשובה? מי מוכנים לעזור בעריכה? מי מוכנים לעזור במשא ומתן לפירסום התשובה בעיתונות הרלוונטית?
מי שמוכן להרתם לעניין, שישיב לתשובות למטה. את הבלאגן ניתן לארגן כאן
מאפיית "Wholly Grains" ושימור הדמוקרטיה
אירגונים דמוקרטיים מלאים, הם מצרך מאד נדיר. רוב רובם של הארגונים הם ארגונים היררכים שבהם מידת השפעת של החבר הפשוט נמוכה או לא קיימת כמעט. לכן מציאתם של אירוגנים דמוקרטיים משגשגים, היא כר מחקר חשוב, לכל מי שרוצה להבין כיצד לבנות חַבַרות דמוקרטיות. הבנה של המנגנונים והתהליכים שאיפשרו לחברות הללו לשרוד, אולי תאפשר לנו לנצל את המנגנונים הללו ליצירת אירגונים דמוקרטים וחברה דמוקרטית יותר.
גם אן פרגוסון חשבה כך, ולכן היא קיימה מחקר תצפית אנטרופלוגי (pdf) על קבוצה שיתופית דמוקרטית, שפעלה בהצלחה למעלה מ-14 שנים. במאמר הנוכחי אני מבקש לסכם את דבריה, ולנסות ללמוד מה הם הגורמים שמאפשרים לארגון להישאר דמוקרטי. אני מציע שננסה להבין ביחד מה העקרונות ששמרו את הקבוצה דמוקרטית ומה איפשר את המשך קיומה. מכאן, ומקרימחקר אחרים אני מקווה כי נלמד מהם העקרונות הדרושיםלשימור, כדי שארגון ישאר דמוקרטי.
אן חקרה את המאפיה הקואפרטיבית Wholly Grains שפעלה במפרץ בקליפורניה. המאפיה הוקמה בשנות השבעים מתוך קבוצות של סטודנטים שהאמינו בחברה שיוויונית, והכינה מאפים מקמח מלא. המאפיה הצליחה לשרוד תקופות קשות ועדיין היוותה מודל לקואפרטיב שיוויוני.
אן מציינת כי לקבוצה היו מרכיבי כוח פנימיים ומרכיב כוח חיצוניים שאיפשרו לקבוצה לשרוד ולתפקד ביעילות. היא מודעת לכך שרוב הקואפרטיבים האחרים שהוקמו בשנות השבעים התפרקו או שהפכו לאירגונים היררכים, לאחר שחברי הקבוצה נואשו מנהול מבוזר, ואיפשרו לאחד החברים לתפוס את המושכות של הארגון והשתלט עליו.
נקודות חוזק פנימיות
אן מציינת את הנקודות הבאות כנקודות החוזקה הפנימיות שאיפשרו למאפיה לשרוד:
מעמד בינוני, השכלה גבוה, לבנים
הארגון מורכב בבני המעמד הבינוני, בעלי השכלה גבוהה (שליש מהם היו סטודנטים שסיימו תואר ראשון במדעים פוליטיים או חברתיים, ובחרו במאפיה כמקום להתנסות בפוליטיקה שרצו לקדם). שחורים שהתקבלו למאפיה לא החזיקו מעמד זמן רב. יש לשער כי ההשכלה הגבוה, איפשרה לשמר את "התודעה" השיוויוניות, הדרושה לדבקות בעקרונות הקואפרטיב. כמו כן ההשכלה הגבוהה וחתך האוכלוסיה הזהה איפשר יצירת חברה הומוגנית למדי, שבה לחברים יש ערכים תרבותיים דומים. ההומגניות החברתית, כנראה הקלה על התקשות ומציאת הפתרונות.
מנגנון לקבלת החלטות
ארגון דמוקרטי דורש המון החלטות יום-יום. בד"כ החלטות דמוקרטיות הן איטיות ודורשות מאמץ רב. בזכות חברת יעוץ חיצונית, שסיעה למאפיה, הצליחה המאפיה לבנות מבנה דמוקרטי ששיפר את תהליך קבלת ההחלטות. הארגון בנוי כך:
לקבוצה יש שני מארגנים, שאחראים על אירגון המאפיה. שני המארגנים מקבלים שכר גם על שעות האירגון. השימוש בשני מארגנים מאפשר הן פיזור כוח והן חלוקה של המעמסה בין המארגנים.
במאפיה יש וועדות כלכלה, ביקורת וכיוב' (פורומים נושאיים, בלשון עיר לכולנו), שמתכנסות בכל פעם שיש צורך. במאפיה קיימים ארבעה צוותים (אפיה, עוגיות, אריזה ומשלוחים) – כל חודש הצוותים נפגשים לשיחה על ענייני המאפיה. ישנה וועדת תיאום שאליה מגיעים נציג מכל צוות, נציג מהוועדה ושני המארגנים. הוועדה נפגשת בתכיפות. אחת לזמן מה, נפגשים כל החברים ל- "אסיפה כללית", בה כולם נפגשים ושם מועלות נקודות החשובות לכל הקבוצה.
כל הישיבות מנוהלות על ידי מנהלי ישויבות מוגדרים, ובעזרת הקצבת זמן. כך מתאפשר לכולם להביע את דעתם, וסדר הדיון והפרודקטיביות שלו גוברת.
חלק לא מבוטל מהזמן של המאפיה מוקדש להתליכי הדיון, אך התהליכים הללו יוצרים מחויבות גדולה של העובדים. כל אחד מרגיש שהוא משפיע, ולכן השקעה גדולה מאד במאפיה. הדמוקרטיה המלאה במאפיה מבטלת במידה רבה את משחקי האגו, ולכן מתאפשרת חדשונות גדולה במאפיה. החידושים מאפשרים למאפיה, להתחרות בקלות במאפיות אחרות בסביבה.
תהליכי הדחה ופיטורין
במידה ואחד החברים נמצא לא מתאים לתפקיד שלקח על עצמו באחת הוועדות, הוא יכול להיות מודח על ידי החברים. במקרה וחבר נמצא לא מתאים, יכולים החברים האחרים לפטר אותו. תהליכי ההדחה הם רכיב הכרחי בכל דמוקרטיה. התהליך הזה מאפשר לקבוצה להוריד מתפקידו נציג שאינו מקיים את רצון החברים, או שמעל בתפקידו. כך יודעים הנציגים כי הם תלוים לאורך כל הקדנציה שלהם ברצון ובשביעות רצונם של החברים. בנוסף, הקבוצה יכולה להיפטר מחבר שפוגע בקבוצה, על יד פיטוריו. תהליך זה שנראה לא סוציאלי, הינו רכיב חשוב ביכולת של הקבוצה לשמור על תיפקודה.
בקיבוצים, בהם קשה היה להרחיק חבר, נוצרו משברים ו"רוחות רעות" בתוך הקיבוצים. אי ההתאמה בין החברים והימצאותם של חברים שפעלו בניגוד לטובת הקבוצה פגעו מאד בקיבוצים.
החלטות בקונצנזוס
רוב ההחלטות בקואפרטיב מתקבלות בקונצנזוס. הדבר מאפשר תיאום טוב יותר בין החברים. החלטות שמתקבלות על ידי רוב עלולות ליצור אנטגנוניזם בין קבוצות רוב לקבוצות מיעוט, בעוד שהחלטות בקונצנזוס, מחייבות את כל החברים למצוא אופטימים למכלול הרצונות. רק לעיתים רחוקת משתמש הקואפרטיב בהחלטות רוב.
גמישות, רב-גוניות ומניעת מעמדות
כדי למנוע מצב של יצירת מעמדות בתוך הקואפרטיב, כל חבר חייב לביות חבר בלפחות שני צוותים. מי שנמצא בצוות אריזה, צריך לעשות שעות גם בצוות אפיה וכדו'. המטלות הניהוליות והחשבוניות מפוזרות בין כולם. כך נוצר מצב שבו כולם לומדים לנהל חשבונות, לאורז, ולאפות עוגות. זה אולי פוגע בהתמחות, אך זה מונע מצב של היווצרות מעמדות בין בעלי המקצועות "העיוניים" לבעלי המקצועת ה"טכניים". כמו כן, זה מאפשר למאפיה גמישות רבה, ואפשרות שינוי. אחת הדוגמאות לשימוש הטוב שנעשה בגמישות הזאת התרחש כאשר באחד הלילות חברי צוות העוגיות גילו שצוות הלחמים שכח להכין 200 לחמים. צוות העוגיות מיד התגייס והכין 200 לחמים. לו חברי הצוות לא היו מכירים את עבודת האופים, או לא היו מרגישים שהעסק הוא שלהם, הם לא היו מצליחים להתגייס לביצוע המשימה או לא היו מעוניינים לבצע את המשימה.
העדר חוקים
כיוון שהחברים פעילים בוועדות השונות, ומנהלים דיונים על הנושאים השונים, רוב חברי המאפיה, פועלים מתוך קוד התנהגות שנוצר במהלך הדיונים הללו, ולא מתוך קוד כתוב. הדבר מאפשר גמישות רבה של הארגון. מעט החוקים שנכתבים, הם חוקים שנועדו לשמור על רכיבים הכרחיים בתוך הארגון כמו ניהול ישיבות וכיוב'. בשום מקרה אין החוקים מחייבים.
הדבר יוצר קושי אצל מתקבלים חדשים, שצריכים לעבור תקופת חניכה עד שהם לומדים מתוך הניסיון את חוקי המקום.
שימור התודעה
כדי להתמודד עם חוק הברזל של האוליגרכיה, ועם חוקי המשחק הקשים של השוק החופשי, יש צורך לשמור על העקרונות והרעיונות של שיוויוניות, וקהילתיות. לכן חשוב כי לקואפרקטיב יוזרם "דם חדש" של אנשים שמאמינים בדמוקרטיה. לקואפרטיב כל ההזמן נכנסו אנשים חדשים שדגלו בעקרונות, ושימרו אותם. כמו כן חשוב לרענן את העקרונות הללו, ולבחון את המציאות בהתאם לעקרונות. בתנועות רחבות יותר, זה תפקידם של האידאולוגים. ככל שכוחם של הללו נחלש, כך גם הולכת ומצטמקת האידאולוגיה. האידאולוגים מצדם צריכים להתאים את האידאולגויה למציאות.
חדשנות
אחת מנקודות החוזק של המאפיה היא החדשנות. כיוון שבהולי-גריין אין מוחמים ואין מנהלים שקיומם כמנהלים בנוי על הידע שהם רכשו, ידע חדש אינו מאיים עליהם. הדבר הזה יוצר פתיחות וחדשנות. אן מציגה מקרה שבוה היא היגע כעובדת חדשה למאפיה, והציעה הצעת יעול, ולתדהמתה החברים הוותיקים שמחו על ההצעה. החדשנות היא שמאפשרת למאפיה להישאר תחרותית. בנקודה זאת גם חשוב להזכיר את נושא היכולת של הרבה אנשים לחשוב ביחד. בארגונים בהם לא קיימת דמוקרטיה, רק מיעוט שלאנשים מעורב בקבלת החלטות
העצמה, שותפות, בעלות
ישנו שינוי מנטלי שכל הנכנס בשערי הקואפרטיב צריך לעבור. השינוי הזה הוא שינוי תחושת הבעלות. בעוד שבמקומות רגילים, העובד אינו מרגיש כבעלים של המקום, כאן העובד הוא הבעלים. התחושה הזאת שהעסק הוא שלך, כמו של אחרים, וכן התחושה שאתה מעורב בכל תהליכי קבלת ההחלטות יוצר תחושת העצמה. התחושה הזאת, היא זאת שיוצרת אצל העובדים את כוח ההנעה הגדול ביותר.
נקודות חוזק חיצוניות
מציאת נישה
המאפיה הצליחה למצוא נישה כלכלית שהלכה וגדלה עם השנים. ככל שעבר הזמן יותר ויותר אנשים גילו את המזון הבריא, ולכן למאפיה היו יותר לקוחות. בתקופה שאן עשתה את המחקר, המאפיה גם סיפקה לחמים מחיטה מלאה לרשת סופרמקטים גדולה.
קהילה תומכת
המאפיה נמצאת באזור המפרץ בקליפרוניה. אזור הידוע באופיו הפולירליסטי והמיוחד. במקום יש קהילות רבות המקיימות עצמן כקואפרטיבים, ולכן יש קהל מועמדים גדול להתקבל למאפיה. בנוסף המאפיה משמשת כבסיס שרותים חברתיים. היא מכניסה ללחמים שלה כרוזים שמודיעים על ארועים חברתיים ופוליטיים קרובים. באחד המיקרים היא הודיע ללקוחות שהיא תאלץ להעלות בקרוב את מחיר הלחם ב-3 סנט, בגלל עליית מחירי הקמח. היא הסיברה כי העליה במחירי נובעת מהתחממות הגלובלית, והמריצה את הצרכנים לפעול בנושא.
עצם היותה של המאפיה קואפרטיבי מקנה לה רשת לקוחות המעוניינים בגישה הקופארטיבית.
המצאות של קואפרטיבים נוספים, מאפשרת התפצלות קלה של עובדים. כך שאם נוצר חוסר הסכמה, עובדים יכולים לעבור מקואפרטיב לקואפרטיב בקלות.
הריכוז של קואפרטיבים מאפשר קיומה של חברת היעוץ, שסיעה למאפיה לשפר את תהליך הניהול.
סיכום
המחקר של אן, כמו המחקרים על הירוקים בגרמניה ועל הטיפוגרפים מראים כי שוב ושוב ישנם קווים מנחים המאפשרים לאירגונים להישמר דמוקרטיים. את הניסיון למצוא את הקווים המנחים אנו עורכים כאן. נשמח להשתתפותכם ומחשבותיכם, בויקי וכמובן כאן בתגובות 🙂
שקיפות – אחד הכלים היסודיים לשימור ריבונות הציבור – גרסת אובמה
כל חודש לוקחת מאיתנו המדינה מיסים, לצורך ניהול המדינה. המדינה שייכת לכולנו, והמיסים שלנו מהווים את הבסיס לתפקודה השותף. אבל כספי הציבור הללו גם יכולים להיות מקור לשחיתות. הכסף הרב שמחזיקה הממשלה מאפשר לבעלי כוח בממשל הנציגים להטות את הכסף הציבורי לידיים פרטיות. אחת הדרכים הבסיסיות והיסודיות למנוע שחיתות היא להניח לציבור לראות בדיוק להיכן הולך כל שקל בחשבון המדינה. השקיפות הזאת צריכה להיות ברורה ויסודית, בדיוק כמו חופש הביטוי. אך מאיזו שהיא סיבה, המידע הזה אינו נגיש
לציבור בקלות.
נראה שאובמה חותר באמת לממשל שיהיה אחראי בפני האומה האמריקאית. אחד המזכרים הראשונים שהוא מוציא מיד לאחר השבעתו הוא מזכר השקיפות הציבורית (הגרסה המקורית ב- PDF). הגירסא המתורגמת נמצאת בהמשך.
מעניין האם גם הפוליטקאים שאתם בוחרים, לכנסת הקרובה היו חותמים על מזכר כזה. אנא שאלו אותם, או העבירו את הפוסט הזה בין חבריכם. אולי אחד מהם יוכל לשאול את מועמדי המפלגה שלו. אולי גם לנו תהיה סוף כל סוף שקיפות.
תרגום מזכר השקיפות
תרגום (חפוז): ד"ר אוֹרי אמיתי
הבית הלבן
משׂרד מזכיר/ת העתונות
להפצה מיידית – 21 ינואר 2009
מזכר לראשי מחלקות, משׂרדים וסוכנויות
הנדון: שקיפות וממשל פתוח
הממשל שלי מחויב ליצירת רמה חסרת תקדים של פתיחות בממשל. אנו נעבוד יחדיו כדי להבטיח את אמון הציבור, וליצור מערכת של שקיפות, השתתפות ציבורית ושיתוף פעולה. פתיחות תחזק את הדמוקרטיא שלנו, ותקדם את יעילות הממשלה ואת התועלת שתביא.
הממשלה צריכה להיות שקופה. שקיפות מקדמת אחריותִיוּת (accountability), ומספקת לאזרחים מידע על פעולות הממשלה שלהם. המידע המוחזק על ידי הממשלה הפדרלית הינו משאב לאומי. הממשל שלי ינקוט בכל הצעדים המתאימים, בהתאמה לחוק ולמדיניות, על מנת לגלות מידע ולהפיצו בזריזות בדרכים שיהפכו אותו נגיש וקל-שימוש לציבור. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות לרתום טכנולוגיות חדשות כדי להעלות מידע על מעשׂים ועל החלטות לרשת, כדי שיהיו נגישות וגלויות לציבור. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות גם לעודד תגובות מן הציבור, כדי לזהות מהו סוג המידע המבוקש והמועיל ביותר.
הממשלה צריכה להיות השתתפותית. מעורבות ציבורית מגבירה את יעילות הממשלה ומשפרת את איכות החלטותיה. ידע מפוזר באופן נרחב בחברה, ופקידי הציבור נהנים מגישה לידע נרחב זה. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות להציע לאמריקאים יותר ויותר אפשרויות להשתתף בעיצוב המדיניות, ולשפר את הממשלה באמצעות הנסיון והמידע הצְבוּרים בציבּוּר. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות גם לעודד את הציבור לתרום לדיון בשאלה כיצד ניתן להרחיב ולשפר את ההזדמנויות להשתתפות ציבורית בממשלה.
הממשלה צריכה להתבסס על שיתוף פעולה. שיתוף פעולה מערב את האמריקאים באופן ישיר בעבודה הממשלה שלהם. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות להשתמש בכלים חדשניים, שיטות ומערכות שונות, כדי לשתף פעולה בינן לבין עצמן, בכל שכבות הממשל, וכמו כן עם ארגונים ללא מטרת רווח, עסקים ופרטים במגזר הציבורי. רשויות ביצועיות וסוכנויות צריכות לעודד את הציבור לתרום לדיון בשאלה כיצד ניתן להעריך ולשפר את רמת שיתוף הפעולה, ועל מנת לזהות הזדמנויות חדשות.
הנני מורה לקצין הטכנולוגיא הראשי, בתיאום עם מנכ”ל המשׂרד לניהול ותקצוב ולמנהל השירותים הכללים לתאם התקדמות בתחום זה באמצעות הרשויות הביצועיות והסוכנויות, ולהגיש בתוך 120 יום המלצות ל”יוזמת ממשל פתוח”, שתוצא לאור על ידי מנכ”ל המשׂרד לניהול ותקצוב. יוזמה זו תורה לרשויות ביצועיות ולסוכנויות לנקוט בפעולות ספציפיות כדי לישׂם את העקרונות שנקבעו במסמך זה. סוכנויות עצמאיות תפעלה בהתאם ליוזמה הממשל הפתוח. אין במזכר זה כוונה, והוא אף אינו יוצר אף זכות או טובת הנאה, ממשית או מינהלית, שניתן לממשה באמצעות חוק או in equity כנגד ארצות הברית, משׂרדיה, סוכנויותיה, וארגוניה, פקידיה, מועסקיה, סוכניה או כל אדם אחר.
מזכר זה יפורסם ב-Federal Register.
ברק אובאמה.
עיר לכולנו – דמוקרטיה השתתפותית בהתהוות
כתב: טל ירון
אחד הדברים החמים ביותר כיום בדמוקרטיה ישירה, היא התנועה התל–אביבית "עיר לכולנו" (קישור). עיר לכולנו הצליחה להיבחר, במידה רבה בגלל פעילות התנדבותית רבה של תושבים ובלוגרים, שפעלו שעות רבות עבור התנועה באינטרנט וברחובות. זאת הסיעה שקיבלה הכי הרבה קולות בבחירות 2008 בתל–אביב. מיד לאחר הבחירות היתה קריאה להמשיך את ההשתתפות של התושבים בפעילות של התנועה. המסר של דמוקרטיה השתתפותית או דמוקרטיה ישירה, אכן חילחל היטב בכל רכיבי התנועה, וכיום פועל פורום דמוקרטיה של התנועה להתוות כלים ומנגנונים דמוקרטיים לתנועה, שיאפשרו לתושבים רבים ככל הניתן לקחת חלק בפעילות הפוליטית בעיר ולהשפיע.
כיום התנועה בנויה מכמה חלקים, שביחד אמורים לייצר את המנגנון הדמוקרטי.
הפורומים וועדת התיאום
פעילי השטח של התנועה, ומנגנוניה מבוססים על אלמנטים ציבוריים, שנקראים פורומים. הפורומים מחולקים לפורמים אזוריים ופורומים נושאיים. הפורמים האזוריים הם פורומים שבהם משתתפים תושבי השכונות והאזורים השונים בתל–אביב. לכל אזור יש פורום, וכל אזור שולח שני נציגים/ות לוועדת התיאום. פורומים נושאיים הם פורומים שמרכזים נושא, והחברים בו יכולים לבוא מכל קצוות העיר. דוגמא לתחומים של הפורומים השונים יכולים להיות פורום העוסק בסביבה, פורום תחבורה, פורום להט"ב, פורום דמוקרטיה וכיוב'. גם הפורומים הנושאיים שולחים שני נציגים לוועדת התיאום. וועדת התיאום, היא וועדה שאמורה להתכנס כל פרק זמן קצר (כנראה בסביבות אחת לחודש), ולתאם בין הפורומים השונים. לכל נציג יש יכולת השפעה מסויימת על וועדת התיאום. כרגע יש דיון האם צריך לכל פורום, ללא קשר לגודלו, לתת יצוג של שני חברים, או שכל פורום יקבל ייצוג בהתאם למספר חבריו.
הטענות בעד יצוג של שני נציגים לכל פורום, מתבססות על הטענה שיש פורומים שחשוב שתהיה להם השפעה גדולה, על אף שמספר חבריהם קטן. טענה אחרת היא שאם פורום יקבל ייצוג על פי מספר החברים בו, יהיו פורומים שינסו לגייס חברים פיקטיביים, כדי לזכות בהשפעה גדולה יותר.
האסיפה הכללית
המנגנון שפוסק אחרון, וקובע את המדיניות הכללית של התנועה אינה הוועדה המתאמת, אלא האספה הכללית. האסיפה הכללית אמורה להתכנס אחת לשלושה חודשים (פרק זמן לא סופי), או לאחר קריאה מיוחדת של חברי התנועה או ראשות התנועה. באסיפה הכללית חברים כלל חברי התנועה, ולכל חבר יש קול אחד.לאסיפה הכללית עולות החלטות עקרוניות שעלו מתוך וועדת התיאום. היא הגוף הריבון.
גם לגבי מרכיבי האסיפה הכללית ישנה מחלוקת עקרונית. ישנם הטוענים כי ציבור רחב ככל האפשר צריך להיות חבר באסיפה הכללית. בכך למעשה נוצר מנגנון שמאפשר לתושבים להשפיע בצורה ישירה על התנהלות הסיעה והמועצה. תהליך זה נקרא דמוקרטיה ישירה (קישור). זרם אחר טוען כי רק חברים המשתתפים בפעילות סדירה בתנועה, יכולים להיות חברים באסיפה הכללית. סוג כזה של דמוקרטיה נקרא דמוקרטיה השתתפותית. יש כאן כמה סיבות שבגללן יש המציעים לבחור בדמוקרטיה השתתפותית. סיבה אחת היא שבהעדר קריטריון של פעילות, יכולות סיעות אחרות, או בעלי כוח, להשתלט על תנועת עיר לכולנו. כמו כן יש כאן רצון לחנך את התושבים להשתתפות פוליטית פעילה. סיבה נוספת היא הצורך של מקבלי ההחלטות (קרי, חברי האסיפה) להיות מעורבים במידה מסוימת בפעילות כדי לקבל החלטות. המציעים דמוקרטיה ישירה, טוענים שעל ידי שיתוף ציבור רחב, ניתן יהיה לחשוף תושבים רבים לתהליך הדמוקרטי, ובכך להגדיל את השפעתה של עיר לכולנו. סיבה נוספת להתנגדות לדמוקרטיה ישירה, והעדפת דמוקרטיה השתתפותית, היא הצורך לשמור על צביון ירוק סוציאליסטי, אליו חותרת תנועת עיר לכולנו. שיתוף כלל התושבים, לדעתם של התומכים בטענה הזאת יקעקע את הצביון הירוק–סוציאלי. כרגע, נראה שהדעות בעיר לכולנו נוטות לכיוון דמוקרטיה השתתפותית.
הסיעה המורחבת
בעיר לכולנו יש עוד אלמנט שלטוני, והוא הסיעה המורחבת. הסיעה המורחבת מונה 22 חברים שנבחרו על ידי האסיפה הכללית, לפני הבחירות. אל הסיעה המורחבת מצטרפים עוד חמישה נציגים מוועדת התיאום. תפקיד הסיעה המורחבת היא לסייע לחברי הסיעה לייצג את עיר לכולנו בעירייה. באופן עקרוני הסיעה המורחבת כפופה לאסיפה הכללית, ולוועדת התיאום. אלא שבפועל, אנשי הסיעה המורחבת, הם אנשי המרכז הפוליטי. עצם היותם קבוצה קטנה יחסית, ומוכרת כמנהיגות לגיטמית, מאפשרת לאנשי הסיעה מורחבת לפעול גם ללא התייעצות עם אנשי וועדת התיאום ו/או האסיפה הכללית.
לסיעה המורחבת יש את הפוטנציאל, להפוך למרכז הפוליטי של התנועה, ולגוף הדומיננטי. אם עיר לכלונו תיכנס לקואליציה, יכול גם הכוח הנובע משהות בעירייה, לסנוור את עיני חברי הסיעה, ולגרום להם להתנתק לאט לאט ממקורות הסמכות הרחבה של חברי התנועה.
כדי למנוע את ההתנתקות הזאת, הוצעו מספר הצעות. האחת היא להכניס את חברי הסיעה המורחבת, כולל אנשי הסיעה עצמה, לתוך וועדת התיאום, ובכך ליצור אינטראקציה חזקה יותר בין הציבור הרחב לחברי הסיעה. פתרון כזה יכול להיות פתרון דומה לשיטות הממשל הבריטי והאמריקאי, בהן יש שני בתים, וכל בית מאזן את הבית השני. אנשי וועדת התיאום ואנשי הסיעה המורחב יצטרכו לפעול ביחד, כדי לקבל החלטות שותפות (החלטות עקרוניות וגדולות מתקבלות באסיפה הכללית). אפשרות אחרת היא לנסות לאכוף על הסיעה המורחבת הענות לתקנונים שיגבילו את כוחם. לדעתי פתרון זה לא ישא פרי, כיוון שבטווח הרחוק, ככל שהסיעה המורחבת תצבור כוח סמכות, כך הם גם יוכלו לשנות את התקנונים לטובת הדומיננטיות של הסיעה המורחבת.
אפשרות נוספת שאני מציע, היא לראות כיצד ניתן להפוך את המרכז ההשתתפותי (קרי וועדת התיאום והפורומים) לכלי ציבורי רחב, משפיע ובעל כוח פוליטי ממשי. אני מאמין שהפיכתה של עיר לכולנו לבעלת כוח ציבורי אמיתי, היא המפתח גם להפוך את התנועה למרכז פוליטי–דמוקרטי חזק ומבוסס. כאשר הציבור אומר את דברו, המיעוט נענה לו. זאת מהות הדמוקרטיה וזאת תמציתה.
הערה,
ישנם כאלו שביקרו את הדרך בה אני מציג את משחקי הכוחות בין הגופים השונים. המבקרים שאלו, "האם לא ניתן לסמוך על טוב ליבו של האדם?". אני אומר שאכן ניתן לסמוך, אך רק לאחר שלא שמנו לו מכשול, ודאגנו לסלק פחי יקוש מדרכו. לעיתים, בני אדם טובים, הרוצים בטובת שאר החברים, מתפתים להשתמש בכוח שלהם, כדי להגביר את כוחם וכדי להשתלט על הארגון. סופה של התנהגות זאת, שתחילתה בכוונות טובות, היא אובדן האחיזה של הציבור בארגון, והפיכתו לארגון היררכי, שאינו משרת את מטרות הציבור, אלא מטרות האוליגרכיה השלטת.
בחירות בארצות הברית – גם חגיגה של דמוקרטיה ישירה
כתב: טל ירון 
כולנו יודעים שבארצות הברית נבחר נשיא חדש. אבל אנחנו פחות מודעים לכך שבמקביל לבחירות הנשיאותיות, מתרחשת חגיגה של דמוקרטיה ישירה. בחלק מהמדינות בארצות הברית בהן נהוגה דמוקרטיה ישרה, יוצאים הבוחרים להשתתף במשאלי עם על הצעות חוק שיזמו אירגונים אזרחיים. בבחירות בקליפורניה – בירת הדמוקרטיה הישירה בארצות הברית, הפעם עלו ההצעות הבאות:
- מימון פרויקט רכבת מהירה בין קליפורניה לסן-פרנסיסקו. העלות הכוללת של הפרויקט היא 9.95 מיליארד דולר. הרכבות ינועו במהירות של 350 קמ"ש, ויאפשרו לנוסעים להגיע ליעדם בתוך שעתיים וחצי, במקום תשע וחצי שעות. ההצעה אושרה ברוב של 52.3% מול 47.7%.
- חוק למניעת התעללות בבעלי חיים למאכל. ההצעה אושרה ברוב של 62.4% מול 37.6%
- הוספת תקציב לבתי חולים לילדים. ההצעה מחייבת את המדינה לשלם 64 מיליון לשה עבור שיפוץ בתי חולים לילדים. ההצעה אושרה ברוב של 54.8% מול 45.2%
- חקיקה למען השהיית הפלות. החקיקה תחייב את הרופא להימנע מהפלה למשך 48 שעות, מהרגע שהודיע להורי הקטינה ההרה.ההצעה נדחתה ברוב של 52.1% מול 47.9%
- השקעה בשיקום אסירים לא אלימים. המדינה תשקיע בשיקום אסירים לא אלימים כמיליארד דולר. הצפי הוא שבטווח הארוך המדינה תרוויח מכך, בגלל הקטנת הפשיעה, והחסכון יתבטא בהקטנת כמות בתי הכלא ומניעת נזקי פשיעה. ההצעה נדחתה ברוב של 59.9% מול 40.1%
- החמרת הענישה על פשעי כנופיות. ההצעה גם מכונה "חוק השכונות המוגנות".ההצעה נדחתה ברוב של 69.3% מול 30.7%
- מעבר לאנרגיה ירוקה. החקיקה מחייבת את המדינה להעביר 50% מצריכת האנרגיה שלה לאנרגיה מתחדשת (ירוקה) עד שנת 2025. ההצעה נדחתה. הטענות העיקריות שהועלו כנגדה היו שההצעה נוסחה בצורה לא טובה, שהיא תגרום לפשיטת רגל של חברות אנרגיה ירוקה קטנות. היא תייקר את צריכת החשמל, גם אם האנרגיה הירוקה תהיה זולה. אבל היתה עוד סיבה. המאזן הכספי היה כנראה לטובת מתנגדי ההצעה. בעוד שלמענה תרמו התורמים גדולים רק 5.3 מיליון דולר, נגדה תרמו התורמים הגדולים למעלה מ- 27 מיליון דולר. ההבדל הזה בכספים, גם יוצר הבדל בין כמות הפרסום שאליו נחשפים הבוחרים. המתנגדים (והתורמים הגדולים) היו חברות האנרגיה הלא-ירוקות, כל מפלגות השלטון וחברות חשמל ירוקות. ההצעה נדחתה ברוב של 64.9% מול 35.1%
ביטול ההכרה בנישואין חד מיניים. ההצעה ביקשה לבטל את ההכרה של קליפורניה בנישואים חד מיניים. זהו המאבק הכי יקר שהתרחש, כאשר כל צד מוציא למעלה מ-78 מיליון דולר על הסברה. הטענה של המתנגדים לביטול, אמרה שהחקיקה פוגעת בחופש ובשיוויון. התומכים טענו כי ההכרה בנישואים חד מיניים מחנכת דורות חדשים על פגיעה בחיי הנישואים המסורתיים, ולכן מסכנת את מוסד הנישואים. ההצעה אושרה ברוב קטן של 52.4% מול 47.6%. הצעה דומה אושרה בבחירות 2000 ברוב של 60% מול 40% , אך נדחתה על ידי בית המשפט כבלתי חוקתית. גם הפעם יתקיים דיון בבית המשפט על חוקתיות ההצעה, ויש סיכוי טוב שההצעה תדחה. - הצעה לשיפור זכויות נפגעי פשעים. ההצעה היא המשך להצעה דומה שאושרה ב-1982, בה נאמר כי על פושע שפגע בקורבן, לפצות את הקורבן על כל הנזקים שנגרמו לקורבן. כמו כן היא מחייבת את בית המשפט להגן על קורבן הפשע מפני הצקות של הפושע. ההצעה הנוכחית נועדה לשפר פגמים שנתגלו בהצעה הנוכחית, ונועדה להבטיח כי הקורבן יקבל את הפיצוי. ההצעה אושר ברוב של 53.4% מול 46.6%.
- סיבסוד מחקר וסיבסוד רכבים המונעים באנרגיה חליפית – ההצעה מחייבת את המדינה לסבסד קניית רכבים המונעים באנרגיה חליפית, ולממן מחקר לפיתוח רכבים המונעים באנרגיה חליפית. הקבוצה המתנגדת היא קבוצה עלומה, אך יש הטוענים כי אופ"ק היא העומדת מאחורי הקבוצה המתנגדת. ההצעה נדחתה ברוב של %59.7 נגד 40.3%.
- חלוקה מחדש של המחוזות וסידור מחדש של ההנהגות של המחוזות – אין הכרעה – 50.5% בעד, 49.5% נגד.
- סיוע לותיקי מלחמות ברכישת בתים. המדינה תעמיד לותיקי המלחמות סיוע בצורה סובסידיה והלוואות נוחות לרכישת בתים. ההצעה אושרה ברוב של 63.4% מול 36.6%
האין זה חלום? האם לא הייתם רוצים שגם בישראל יוכלו האזרחים להשפיע על נושאים כל כך חשובים?
אני בטוח שכולנו הינו רוצים לשנות משהו במדינה הזאת. ומשאלי עם (initiative) הם דרך נפלאה לשנות דברים במדינה הזאת. האם לא הגיע הזמן שבעלי הכוח ישחררו את אחיזתם החונקת, ויתנו לנו להתחיל לבחור בעצמנו לאן נצעד?
דמוקרטיה ישירה בישראל 