בעקבות הפוסט על הדרך ופוסט התגובה של אוריאל, הולכים ומתבהרות לדעתי, דרכים שבהם נוכל להמשיך לגדול.
בקרב פעילים במפלגה עולה הקריאה להמשיך בפעילות השטח. לארגן חוגי בית, לבנות מצגות, להופיע בתקשורת, לחלק פליירים וכיוב'. ארגון כזה, שבו יהיו אלפי פעילים, דורש, בטכנולוגיות הקיימות, מבנה היררכי מסודר, שיכול לנהל את כל האנרגיות הללו ביעילות. לי קשה לראות, בהעדר טכנולוגיה מתאימה, אפשרות לנהל בצורה אפקטיבית את כל הפעילויות, כך שהן תסתנכרנה אחת עם השניה, שתשמורנה על תנופה, ופעילים ידעו לאן עליהם להצטרף.
מצד שני, גם הארגון המסודר והיעיל ביותר, לא יוכל להתמודד עם מאות-אלפי ומיליוני פעילים, הפועלים בדמוקרטיה ישירה, כפי שאנו מבקשים ליצור. לכן, הדרך לארגן מיליונים, הוא באמצעות תוכנות. תוכנות שיאפשרו לציבור להציע חוקים, לדון, ולהצביע.
במידה רבה, פיתוח תוכנות אינו תהליך דמוקרטי, אלא תהליך הדומה יותר לדיקטטורה נאורה. אנשי מנגנון ואנשי פיתוח צריכים לחשוב על הפתרונות הטובים ביותר, ולאפשר לציבור הרחב, לבחור את תוכנות-ההשפעה אליהן הוא מתחבר בצורה הקלה ביותר.
למעשה, אלו שני אירגונים שונים. האחד הוא היררכי, מסודר, והשני, אנרכי, הישרדותי. כדי להתקדם, נראה כי שני הארגונים הללו צריכים לפעול במקביל אחד לשני, תוך תיאום, אך על ידי השארת נתבי דיון פתוחים.
הארגון ההיררכי (להלן, המפלגה), ינוהל כמו כל מפלגה אחרת, אך תוכנות ומנגנונים שיגיעו מצד המתכנתים, יאפשרו לארגון להתנהל בצורה יותר ויותר דמוקרטית. יהיה זה תפקיד המפתחים להטמיע במפלגה יכולות דמוקרטיות, שיאפשרו דמוקרטיה הולכת ומתרחבת. המפלגה מצדה, תצטרך לשאוף לדמוקרטיה פנימית אמיתית, ולהעזר בתוכנות, כדי לשמר את תחושת ההשפעה הטובה של הפעילים על המפלגה, למרות גדילתם המספרית.
כך ביחד, מתוך חופשה פעולה גדול יותר, נוכל כבר היום לפעול במקביל, תוך שאיפה, שככל שנגדל, וככל שהטכנולוגיות שלנו יהיו מתקדמות יותר, כך גם המפלגה תגדל, וגם הדמוקרטיה הישירה תתגבר.
למפתחים:
להערכתי, כדי להקים תוכנה טובה, עלינו קודם כל להקים ממשק בסיס, שבו יהיה רישום של כל המתשמשים, של ההצעות השונות, ושל ההצבעות עליהן. על יסוד ממשק הבסיס הזה, יתחברו כל התכונות השונות, ויתחרו בינהן על אהבת הקהל והלגיטמיות שהקהל יעניק להן. כל התוכנות יפותחו בקוד פתוח, כדי לאפשר קידום רעיונות מהיר, שמירה על שקיפות, ושימור פיתוח לטובת המטרה המשותפת, של הגברת הדמוקרטיה בישראל.
לאירגוניסטים:
דרכי הקמתה של מפלגה, היא דבר ידוע. יש בינינו כאלו שהתנסו בכך, והם בעלי ניסיון רב. יהיה חשוב לדעתי, שתקימו את המפלגה כפי שאתם מבינים, אך שמרו תמיד קשר עם המפתחים, ותראו שאתם מכניסים פנימיה תוכנות שיאפשרו לכם להפעיל את המפלה בצורה שקופה ודמוקרטית. שמרו על דמוקרטיה טובה עד כמה שניתן (ואני יודע שקשה לשמור על דמוקרטיה מלאה בתוך ארגונים מסודרים), כך שיותר ויותר פעילים ירגישו שיש להם יכולת השפעה טובה.
ביום חמישי האחרון נפגשו רכזים מארבע קבוצות דמוקרטיות שמיועדות להגביר את רמת הדמוקרטיה בישראל. אורי באנד מאופן-כנסת, אודי באומן מאקלסיה, טל גלילי מאקטיביזם ברשת ואני (תחת הכובע של צוות היעוץ הדמוקרטי). בפגישה הצגנו את הפעילויות של כל אחד מהצוותים, ויצרנו בסיס לשיתופי פעולה.
אקלסיה הציגה כבר גירסה ראשונה (כאן),עדיין לא פונקציונלית. לקראת סוף החודש, מיעודת לצאת גרסה פונקציונלית ראשונה. גם אופן-כנסת (כאן). אקטיביזם ברשת עוד לומדים איך ללכת (כלומר איך לתמוך במאבקים). לקבוצת היעוץ הדמוקרט, הצטרפה יועצת אירגונית, והפיילוט בקדומים נמשך בינתיים בהצלחה, תוך קשים ראשונים.
גם אקלסיה וגם אופן-כנסת, הגישו בקשות לקרן של איגוד האינטרנט. שתי ההתארגנויות זקוקות למקור ממימון כדי להעלות את האתרים שלהם לשרתים טובים.
רעיונות ברשת
ד"ר יפתח גולדמן, כתב מאמר שמעודד קהלתיות דמוקרטית שתשפיע על הממשל (משהו שצוות היעוץ הדמוקרטי אמור לקדם). מאמר מעניין כשלעצמו.
ד"ר איתי אשר מעבודה שחורה, קורא להקמת לוביזם אזרחי. הוא קורא לזה "מפקד ארגזים סוציאל-דמוקרטי". הצעתי שם שניתן לעשות את זה בצורה סוציקרטית, אך איתי התנגד. לא נורא. זאת עדיין סוג של התקדמות קלה קדימה, לכיוון של דמוקרטיה ישירה, לדעתי.
(בגלל מגבלת הזמן הפוסט נכתב ללא עריכה מספיקה. אם אתם מזהים שגיאות, או רוצים לשפר את הניסוח,אנא עשו זאת דרך דף הויקי. אני אעדכן מיד פעם על פי העריכה בויקי. תודה, ט.י.).
אוליגרכיה לא נבחרת
שיטת הממשל של מדינת ישראל נחשבת דמוקרטית. בכל אמצעי התקשורת מתייחחסים אל ישראל כאל דמוקרטיה. אך האם ישראל באמת דמוקרטית?
דמוקרטיה, במשמעותה המילולית, היא שלטון העם (דמוס = עם, קרטוס = שלטון). באתונה העתיקה, שם הומצא המושג דמוקרטיה, הייתה הכוונה לכך שהעם כולו (זכרים, אזרחים בוגרים), שולט. כל העם השתתף באסיפת העם (Ecclesia), כל אחד יכול היה להיבחר בהגרלה למוסדות השלטוניים (Boule), כל אחד יכול היה להיבחר בהגרלה כשופט או כמושבע בבתי המשפט היוונים (שהיו בתי משפט עם 200 עד 6000 מושבעים).
כאן בארץ, וכמו כן ברוב מדינות המערב, אין ה"דמוקרטיה" שווה לדמוקרטיה האתונאית. ה"דמוקרטיות" שלנו, הן למעשה אוליגרכיות נבחרות. אוליגרכיה, היא שלטון מיעוט. אנו בוחרים את האוליגרכים שלנו למשך קדנציה של 4 שנים, ויכולים להחליפם כל ארבע שנים. אין לנו השפעה ישירה, לא על ההחלטות שהאוליגרכים הנבחרים מקבלים, לא על הרשות המבצעת, ובוודאי שלא על הרשות השופטת.
כל יכולתינו להשפיע בין כל מערכת בחירות, מסתכמת על ידי הפגנות ומחאות. יש הטוענים כי מכתבים לחברי כנסת יכולים גם להשפיע. אבל מול המכתבים הללו, וההפגנות, נמצא מערך לוביזם משומן היטב, שניחן ביכולת השפעה גדולה בהרבה.
מערך הלוביזם, הוא כלי של אירגונים שונים המאפשר להם להשפיע על הכנסת והממשלה. לוביזם טוב, פועל עם חברי הכנסת, מציע להם הצעות חוק, מדבר איתם, ומשפיע עליהם לפעול בצורה כזאת או אחרת. ישנם אירגוני לוביזם, שככל הנראה משפיעים על חברי הכנסת, גם באמצעים פחות כשרים. כל אחד מכם יכול לברר כמה עולה פריימריס לחבר כנסת, או כמה עולה מסע בחירות למפלגה. הסכומים הגדולים הללו (מדובר בפריימריס על כמה עשרות עד מאות אלפי שקלים, ובמסע מפלגתי מדובר על כמה עשרות מיליוני שקלים), מגיעים על פי עדויות בתקשורת מבעלי הון או מאירגונים בעלי הון.
כך קרה שכספים רבים הגיעו למערכת הבחירות של ברק, מבעלי הון. סביר להניח שכמעט בכל מערכת בחירות הסכומים הגדולים הללו מגיעים מבעלי הון. והתוצאה היא שכדי לשרוד מבחירות לבחירות, חברי הכנסת והמפלגות צריכים לשמור על קשרים חיוביים עם בעלי הון. כתוצאה מכך, יש לחברות הלוביזם או לקשרים החברתיים הישירים של בעלי ההון עם הח"כים, השפעה סגולית גבוה בהרבה מההשפעה של האזרחים על הח"כים.
כך נוצר מצב בו קבוצות קטנות מאד שלא נבחרו, מצליחות להשפיע על התנהלות המדינה יותר מאשר כלל הציבור. אבל המדובר כאן לא רק בבעלי הון. גם אירגוני עובדים הירררכים וממושמעים כמו ההסתדרות, שמסוגלים לארגן מפקדי ארגזים, מסוגלים להשפיע על דעתם של חברי כנסת. על מופז סופר בתקשורת שיש לו קבלני קולות בכפרים הערביים. קבלני הקולות בכפרים מגייסים את כל החמולה בכפר, ובתמורה יכולים לקבל קשר ישיר לח"כ שנעזר בהם.
יש הטוענים כי ב"חברה האזרחית" יכולים האזרחים להשפיע על המדינה. עמותות פוליטיות שקמות על ידי אזרחים, הן אלו שמאפשרות לאזרח להשפיע. אבל אם בודקים היטב את העמותות הללו, אפשר לראות שחלק לא מבוטל בהם, אינו מייצג רצון ציבורי אמיתי. אלו אירוגנים קטנים מאד, שממונים על ידי קרנות בעלות עניין, שמייצרות הד תקשורתי רחב. הקרנות, העסקים והמוסדות שממנים את העמותות, משתמשות בעמותות כדי לקדם אג'נדות פולטיות.
קבוצות השפעה גדולות אחרות, יכולות להגיע גם מקבוצות שלטוניות שאין בהן תחלופה מספקת, והן אינן נבחרות. הפרקליטות ומערכת המשפט, הן דוגמא למערכת כזאת. זאת מערכת שלטונית לא נבחרת, שבה חבר מביא חבר. כך נוצר עם הזמן כוח רב. הכוח הזה יכול להשפיע מאד על חברי הכנסת והשרים. כך לדוגמא ניסיון של השר פרידמן לשבור את הכוח של הפרקליטות, זכה בתגובה קשה מאד ומאוחדת, שהקשתה על מהלכיו. במקרים אחרים, יכולה הפרקליטות ומערכת המשפט לנסות לחסל ח"כ או שר שאינו מוצא חן בעינהם מבחינה פוליטית. כך היה ככל הנראה עם השר אביגדור ליברמן. ממש ערב הבחירות החליטה הפרקליטות להוציא את תיקו הישן של ליברמן, לאור הציבורי. למרות ההכחושת, היה ניתן להריח בהחלט, שמישהו ניסה לפגוע ביכולת של ליברמן ו"ישראל ביתנו" להיבחר. רק שהם לא הבינו שהציבור כל כך מכיר את התרגילים הללו, עד שכוחו של ליברמן רק עלה, בתגובה למהלך הטיפשי הזה.
קבוצת התקשורת בישראל, שמנוהלות על ידי מעט מאד גורמים, גם הם בעלי יכולת השפעהעצומה על המדינה.יש בידי התקשורת הכוח לרומם או לחסל שר וח"כ. הן יכולות להוביל בצורה מניפוטלטיבית מהלכים פולטים, ולהשפיע על "רצון העם" במידה מסויימת.
קבוצות כוח אחרות ששולטות במדינה הם מוסדות כוח פנימיים, כמו המשטרה, השב"כ ואחרים. אלו מוסדות שיכולים להגיש או לא להגיש כתבי אישום. אלו מוסדות שיכולים "לחסל" באמצעים פוליטיים ח"כ כזה או אחר.
כל הקבוצות הללו, משאירות בפועל את השליטה בידי קבוצות אוליגרכיות את השלטון במדינה. לנו האזרחים יש מעט מאד השפעה, וגם השפעה זאת נחמסת מאיתנו, רגע לאחר הבחירות. אנו כבר יודעים שרגע לאחר הבחירות ה"נבחרים" יעשו עם המנדט שקיבלו, ככל אשר על רוחם. אלא שרובנו לא מבינים שחוסר השליטה שלנו נובע מכך שאנו לא חיים בדמוקרטיה, אלא בארגון שמנוהל כמעט ברובו על ידי אוליגרכיות לא נבחרות.
מה ניתן לעשות?
במשך שנים רבות התריעו ארגוני שמאל רדיקליים בארץ ובעולם על מנגנון השליטה המעוות הזה. גם פעילי ימין, ומצביעי ימין הרגישו במשך השנים, כי השליטה נמצאת בידי קבוצת כוח, ולא בידי העם.
אלא שמלבד למחות ולכעוס בחדרי חדרים, לא ניתן היה לעשות דבר. התקשורת דאגה להשחיר את הקבוצות שמחו על השיטה המעוותת, ולהציג את הארגונים הללו כרדיקלים ומסוכנים לציבור. הארגונים הללו, פנו בעיקר לכיוון אופוזיציוני. שיטות שונות שהתקיימו בארגוני אנרכיסטים, או בארגוני ימין, לא הבשילו לכדי יצירת שינוי אמיתי ובר-קיימא. כל מה שנותר לקבוצות הללו לעשות, זה לכעוס יותר, ולהקצין יותר, ובכך לשרת את המטרה הראשונית של קבוצות השליטה, להראות ש"קבוצות השוליים" הללו הן קבוצות מסוכנות, שאסור שקולן ישמע.
המצב בו אוליגרכיות לא נבחרות, שולטות במדינה, אינו בעיה של קבוצות השוליים. זאת בעיה שלנו. חברות תרופות משמשות במנגנוני השליטה הללו כדילקדם מוצרים שלהם, ובכך עלולות לפגוע מאד בבריאותנו. חברות סלולרי, יכולות לדאוג לכך שלא יפגעו המחירים הגבוהים שהן דורושת, על ידי מניעת הכנסת גורמים מתחרים. חחברות שילוט חוצות מזהמות לנו את האויר במידע שגורם להנו להיות צרכנים כפייתים. סביר להניח שהעיר שלכם נשלטת על ידי אולגרכיות דומות, והחינוך ומראה העיר היה יכול להיות טוב בהרבה ללא אותן קבוצות. יתכן מאד כי אם הייתה לנו השפעה גדולה יותר על מע"צ, השלטים בכבישים היו טובים יותר, ולא היו כל כך הרבה מקומות מסוכנים בכבישים.
בסוף השליטה של הקבוצות הללו בחיינו, פוגעת ומסכנת כל אחד ואחד מאיתנו. היא הופכת מוסדות ממשלתים למסואבים ומושחתים. השחיתות והסיאוב הללו, שרבים מאיתנו מתחילים להרגיש את ריחם, עלולים להביא לחורבנה של המדינה. והמשמעות תהיה ישירה כלפי כל אחד ואחת מאתנו.
כדי למנוע את זה, יש לייצר כוח אזרחי דמוקרטי אמיתי, שיאפשר לאזרחים לשלוט במדינה שלהם. כוח שיופעל על ידי האזרחים, יהיה קל להפעלה, יהיה קשה להשחתה וסיאוב, ויהיה אפקטיבי בהשגת מטרותיו.בנייתו של כוח כזה, אינה דבר טרוויאלי.
במחקרים שערכנו בתנועה לדמוקרטיה ישירה, התברר לאט לאט כיצד ניתן להקים כוח ציבורי כזה. אחד הרעיונות שעלה, הוא להקים את את הכוח הציבורי מארגונים שכונתיים קטנים.
כדי להקים את הארגונים השכונתיים, היה עלינו להבין את הכוחות השונים הפועלים על קבוצות, וכיצד ניתן לנתבם לאפיקים של פעילות משותפת ואפקטיבית. אני מקווה בהמשך לחשוף לאט לאט את הכוחות והחוקים בהקמת קבוצות פעילות כאלו. ולהפיץ אותם כדי שכול אחת ואחד מכם יוכל להקים לעצמו קבוצה אזרחית כזאת אצלו בשכונה.
בינתיים אספר שיש כמה עקרונות ראשיים, שמהווים את הבסיס להקמת פעילויות כאלו:
כוח האהבה והשיתוף– בניגוד למחשבה של אירגוני פעילים במאה ה-20, הכוח שגורם לאזרח מהשורה לקום ולפעול, אינה השנאה, אלא החיבור, החברות, החיבור לשלם יותר, לפעילות חיובית, המלווה באהבה ושייכות. כשאנו פועלים למען מטרה, איננו פועלים נגד המוסדות או נגד מישהו, אלא תמיד למען מישהו, וביחד עם כל הכוחות שיכולים לסייע בקידום המטרה. יהיו אלו ארגוני השלטון, תנועות אחרות, ואפילו תנועות שחלוקות עלינו בנושאים אחרים. בני מן הישוב, יוצאים לפעילות, כי הם נהנים לפעול ביחד ולעבוד למען הטוב, ובטוב.
שקיפות, שיתופיות, פגישות פנים אל פנים, לצד תקשורת אלקטרונית. בניגוד לארגונים ההררכים שאנו מכירים מהמאה ה-20, הארגונים האזרחיים צריכים להיות פתוחים ודיפוזיים. יש אומנם בתוך הקבוצות חברים אנרגטיים שמסייעים לתהליך לקרות, אבל לכל אחד יש אפשרות לכל פגישה שהוא רוצה, ולהשפיע ולשמוע בכל מקום שהוא רוצה. חשוב לגבות את הקשרים החברתיים באמצעים של web2.0 שמפחיתים משמעותית את העלויות של התקשורת ואת המשאבים הנדרשים לניהול התקשורת.
תרבות הדיון– יש חשיבות עליונה ליכולת לשמוע ולהשמיע. חשוב שלכל אחד יהיה המקום להתבטא. שהתקשורת בינינו תהיה תקשורת של הקשבה, ושל קבלה. תקשורת של דיון שמאפשר להגיע למסקנות, לאחר שקולם של כולם נשמע.
קיומו של צורך– אנשים מתארגנים בהתחלה כדי לפתור צורך משותף. ברגע שהצורך מספיק חשוב, הרבה אנשים יצטרפו לפעילות.
קדומים – דוגמא ראשונית לארגון אזרחי דמוקרטי
כיוון שמקום מגורי הוא קדומים, וכיוון שהקהילה הדתית-אמונית היא קרקע מעולה לפריחתה של תנועת אזרחים כזאת, את הפרויקטהראשון יזמנו בקדומים. כאן גם נבנו עקרונות תרבות הדיון, בעבודה משותפת עם עדו שטיינברגר.
לקהילה הדתית אמונית יש פוטנציאל גדול יותר להקים תנועות כאלו, כיוון שמראש יש בה מאפיינים קהילתיים ואידאלים של פעולה למען הכלל. אבל יש לשער כי בהתאמה מסויימת, סביר להניח שניתן יהיה ליישם את המודלים הללו גם בקהילות חילוניות, ואף בערים שיש בהן רוב חילוני.
הניסיון הראשון להקים קהילה כזאת נערך בשכונה שבה אני גר "קדומים צפון". בערב הראשון שערכנו התארגנו כ-50 תושבים (מתוך שכונה שמונה 140משפחות לערך). במהלך ערב של דיון שיוויוני נוצרה הדינמיקה לפעול. לאחר מכן הוקמו ציוותי עבודה (חינוך, שיפור פני השכונה, קליטה ותרבות), והתחלנו לפעול. בינתיים יש תוצאות ראשוניות יפות. אנו פועלים עם המועצה ובתוכנו כדי לקדם את השכונה.
הניסיון השני, נוצר בצורה לא מכוונת. דורית סוכר, אמא שהייתה מודאגת ממצב הנוער, חַברה לרב שי סמינובסקי. הם שמעו על הניסיון בקדומים צפון, וביקשו את עזרתנו. ביחד התחלנו להתארגן. בתוך פחות משבוע הרימו דורית ושי ערב שבו נכחו בסביבות שמונים תושבים. הערב נערך בצורה שיתופית, בה כולנו יכולנו להביע את דעתנו, ולחפש ביחד פתרונות. בעקבות הערב קמו צוותים שונים שנועדו להניע מהלכים שונים. הוקם צוות "סיירת הורים", שחיבר הורים לסיורי לילה וביקור אצל בני הנוער, כשהמטרה היא לשמור על קשר חם עם הנוער. צוות אחר עוסק בקידום מפגשי תמיכת הורים – מפגשים בהם הורים יכולו לדבר על מה שמציק להם, ולסייע אחד לשני. צוות אחר פועל כדי לחבר את הנוער למהלך ולהופכו לשותף מלא. שני צוותים הוקמו לעבודה מול המועצה. צוות אחת נועד לרכז את כל המידע ולתאם פעולות עם המועצה, וצוות אחר נועד לדאוג לבניית מערך עבודה של המועצה מול הנוער. צוות אחר מארגן "משפחות מאמצות". משפחות צעירות שיש להן גישה לנוער, והן יכולות לארח את הנוער ולחבר את הנוער.
רק כדי לטעום מהאווירה בצוותים הללו, צילמתי עבורכם מפגש כזה שנערך בין רכזי הוועדות וכל מי שרצה להגיע (במוצ"ש האחרון).
ממליץ לכם לצפות באווירה, ולהתרשם.
אני מאמין כי קדומים, הקהילה והישוב שספגתי מהם כל כך הרבה, יהוו חוד החנית והחלוץ לשינוי שילך ויתפשט בכל הארץ. אמן, כן יהיה רצון, מלפני ריבונו של עולם, ומלפני אזרחי מדינת ישראל.
ביום ה' בשבוע שעבר (26/02/2009) נפגשנו לפגישת הגדרת יעדים לשנת 2009. בפגישה נכחו חמישה חברים (איתי, דרור, יואב גולדמן-שגיא, דוד וטל).
מטרת על של התנועה
בפגישה ביקשנו להגדיר את מטרות העל של התנועה. היו חברים (דוד ואיתי) שביקשו לקבוע כי מטרת התנועה היא להגיע ליוזמה אזרחית. יואב, דרור וטל, ביקשו לקבוע כי כל אחד יכול להגדיר לעצמו את מטרת התנועה, כל עוד היא נמצאת בגדר ההגדרה של "הגדלת ריבונות האזרחים במדינה". החשש העיקרי של דוד ואיתי, היה שפעיל שיתמוך בדמוקרטיה ישירה מלאה, ויביע דעתו בתקשורת, יתפס כקיצוני, ויסמן את התנועה כקיצונית בעיני הציבור. הקבוצה המתנגדת, טענה שדובר של הקבוצה ימונה בקונצנזוס או בהחלטת רוב, ולכן הדברים שיאמרו בתקשורת יהיו על דעת רוב חברי הקבוצה. כמו כן נטען שאין מניעה לכל אדם להציג את עצמו כחבר התנועה, ולכן לא פרקטי לנסות למנוע חברות. דוד גם חשש מהשתלטות של אנשים על התנועה, שיקבעו שמטרת התנועה היא אג'נדה פוליטית כלשהי. שאר חברי הקבוצה הבהירו לו שהם לא יהיו מוכנים לתת למצב כזה לקרות, ושלדעתם אין לחשוש ממצב כזה.
הוחלט: להגדיר את מטרת התנועה כקידום דמוקרטיה ישירה למיניה (הגברת ריבונות הציבור).
ניהול פרויקטים
במהלך השנה הראשונה של התנועה התקבלה תחושה שפרויקטים מתמוססים ואין אירגון ברור לתנועה.
לכן הוחלט שכל מי שמעוניין לקדם פרויקט יקח על עצמו לנהל את הפרויקט. הפרויקטים ירוכזו בויקי, ויהיה רכז-פרויקטים שיעבוד מול אחראי פרויקטים כדי לארגן את הפרויקטים. כרגע מי שיהיה רכז-פרויקטים זה טל ירון, שיהיה בקשר עם מנהלי הפרויקטים שיוודא את התקדמותם, ויעביר דיווחים על התקדמות הפרוייקטים באופן מרוכז למאזינים בגוגל-גרופ. בעזרת דרור ויואב, נלמד לעצב פרויקטים בויקי. הפרויקטים שהוחלט כרגע לבצע:
פרויקט "דמוקרטיה ישירה בויקיפדיה" (איתי) – פרויקט שמיועד להגדיל את החשיפה לדמוקרטיה ישירה, על כל הערכים שקשורים לנושא, בויקיפדיה. חשוב לציין שיש לעשות זאת בצורה נייטרלית ומאוזנת, ואין הכוונה להחדיר תעמולה לויקיפדיה. ויקיפדיה היא כלי להפצת ידע, ואסור לנו ולאף אחד לנצל אותה למטרות תעמולה חד-צדדית.
פרויקט הסברה (טל) – פרויקט שיעסוק בחשיפת התנועה בבלוגוספירה ובתקשורת הישנה (רדיו וטלויזה)
פרויקטאירגון תוכנות(טל) – אירוגון וידוע לגבי קבוצות עבודה הבונות תוכנות דמוקרטיות
פרויקטויקדיון– (דרור וטל) ניהול דיון מרוכז באמצעות ויקימדיה.
הערכות להמשך
כדי לשמור על קשר פעיל, אנו רוצים לארגן פגישה כל חודש. כמו כן, איתי וטל לקחו על עצמם להפיץ דוא"ל לפעילים (בקבוצת הדיון) כל שבוע, ולמאזינים (פייסבוק ובלוג) כל חודש.
מטרות לשנת 2009
בפגישה לא הספקנו להגיע להגדרת מטרות לשנת 2009. עדיין לא נקבעו מטרות לשנת 2009. יש צורך להגדיר את המטרות הכלליות לשנה, כדי שנוכל לכוון את עצמנו בהתאם. יש צורך לפתח על כך דיון נפרד.
הומצא המושג דמוקרטיה, הייתה הכוונה לכך שהעם כולו (זכרים, אזרחים בוגרים), שולט. כל העם השתתף באסיפת העם (Ecclesia), כל אחד יכול היה להיבחר בהגרלה למוסדות השלטוניים (Boule), כל אחד יכול היה להיבחר בהגרלה כשופט או כמושבע בבתי המשפט היוונים (שהיו בתי משפט עם 200 עד 6000 מושבעים).
כך קרה שכספים רבים הגיעו ל
עצומה על המדינה.יש בידי התקשורת הכוח לרומם או לחסל שר וח"כ. הן יכולות להוביל בצורה מניפוטלטיבית מהלכים פולטים, ולהשפיע על "רצון העם" במידה מסויימת.
דמוקרטיה ישירה בישראל 