מחשבות על שינויים אירגונים במפלגה

בעקבות הפוסט על הדרך ופוסט התגובה של אוריאל, הולכים ומתבהרות לדעתי, דרכים שבהם נוכל להמשיך לגדול.

בקרב פעילים במפלגה עולה הקריאה להמשיך בפעילות השטח. לארגן חוגי בית, לבנות מצגות, להופיע בתקשורת, לחלק פליירים וכיוב'. ארגון כזה, שבו יהיו אלפי פעילים, דורש, בטכנולוגיות הקיימות, מבנה היררכי מסודר, שיכול לנהל את כל האנרגיות הללו ביעילות. לי קשה לראות, בהעדר טכנולוגיה מתאימה, אפשרות לנהל בצורה אפקטיבית את כל הפעילויות, כך שהן תסתנכרנה אחת עם השניה, שתשמורנה על תנופה, ופעילים ידעו לאן עליהם להצטרף.

מצד שני, גם הארגון המסודר והיעיל ביותר, לא יוכל להתמודד עם מאות-אלפי ומיליוני פעילים, הפועלים בדמוקרטיה ישירה, כפי שאנו מבקשים ליצור. לכן, הדרך לארגן מיליונים, הוא באמצעות תוכנות. תוכנות שיאפשרו לציבור להציע חוקים, לדון, ולהצביע.

במידה רבה, פיתוח תוכנות אינו תהליך דמוקרטי, אלא תהליך הדומה יותר לדיקטטורה נאורה. אנשי מנגנון ואנשי פיתוח צריכים לחשוב על הפתרונות הטובים ביותר, ולאפשר לציבור הרחב, לבחור את תוכנות-ההשפעה אליהן הוא מתחבר בצורה הקלה ביותר.

למעשה, אלו שני אירגונים שונים. האחד הוא היררכי, מסודר, והשני, אנרכי, הישרדותי. כדי להתקדם, נראה כי שני הארגונים הללו צריכים לפעול במקביל אחד לשני, תוך תיאום, אך על ידי השארת נתבי דיון פתוחים.

הארגון ההיררכי (להלן, המפלגה), ינוהל כמו כל מפלגה אחרת, אך תוכנות ומנגנונים שיגיעו מצד המתכנתים, יאפשרו לארגון להתנהל בצורה יותר ויותר דמוקרטית. יהיה זה תפקיד המפתחים להטמיע במפלגה יכולות דמוקרטיות, שיאפשרו דמוקרטיה הולכת ומתרחבת. המפלגה מצדה, תצטרך לשאוף לדמוקרטיה פנימית אמיתית, ולהעזר בתוכנות, כדי לשמר את תחושת ההשפעה הטובה של הפעילים על המפלגה, למרות גדילתם המספרית.

כך ביחד, מתוך חופשה פעולה גדול יותר, נוכל כבר היום לפעול במקביל, תוך שאיפה, שככל שנגדל, וככל שהטכנולוגיות שלנו יהיו מתקדמות יותר, כך גם המפלגה תגדל, וגם הדמוקרטיה הישירה תתגבר.

למפתחים:

להערכתי, כדי להקים תוכנה טובה, עלינו קודם כל להקים ממשק בסיס, שבו יהיה רישום של כל המתשמשים, של ההצעות השונות, ושל ההצבעות עליהן. על יסוד ממשק הבסיס הזה, יתחברו כל התכונות השונות, ויתחרו בינהן על אהבת הקהל והלגיטמיות שהקהל יעניק להן. כל התוכנות יפותחו בקוד פתוח, כדי לאפשר קידום רעיונות מהיר, שמירה על שקיפות, ושימור פיתוח לטובת המטרה המשותפת, של הגברת הדמוקרטיה בישראל.

לאירגוניסטים:

דרכי הקמתה של מפלגה, היא דבר ידוע. יש בינינו כאלו שהתנסו בכך, והם בעלי ניסיון רב. יהיה חשוב לדעתי, שתקימו את המפלגה כפי שאתם מבינים, אך שמרו תמיד קשר עם המפתחים, ותראו שאתם מכניסים פנימיה תוכנות שיאפשרו לכם להפעיל את המפלה בצורה שקופה ודמוקרטית. שמרו על דמוקרטיה טובה עד כמה שניתן (ואני יודע שקשה לשמור על דמוקרטיה מלאה בתוך ארגונים מסודרים), כך שיותר ויותר פעילים ירגישו שיש להם יכולת השפעה טובה.

מה דעתכם?

המפלגה הישירה – מחשבות על המשך הדרך

הפוסט הבא מנסה לתאר להיכן להבנתי, עלינו להצעיד את המפלגה. מחשבותיכם בנושא חשובות:

לקראת הראיון אצל אברי גלעד (שלא התממש בסוף), ניסיתי לחשוב מה אנו בעצם מציעים לציבור. מה עושים עם הציבור שיגיע בעקבות צפיה בתוכנית? מה אותו ציבור יפגוש כאשר יגיע לשערי המפלגה הוירטואלית שלנו?

פתאום הבנתי, שכרגע אין לנו דבר להציע לציבור הרחב, מלבד הרבה הבטחות יפות. באתר הוורד-פרס של המפלגה הישירה אנו מציעים להם כמה הכרזות יפות ואולי מלהיבות, ואפשרות להרשם להשאיר לנו את הדוא"ל שלהם, כדי שנעשה איתו אלוהים יודע מה…

בפייסבוק, אנו קצת מדברים ומעלים רעיונות ועונים לתשובות, אבל ממש אפשרות להצביע אין לנו שם. גם הפיסבוק וגם האתר, הם כלי תעמולה, לאפשרות של הקמת מפלגה.

אבל מה תרומתם של המגיעים החדשים? כיצד הם יסיעו לקדם את הקמת המפלגה?

השאלות הללו הטרידו אותי ולקראת הראיון והכריחו אותי לעשות סדר במחשבות על הקמתה של המפלגה הישירה. מדי פעם אנו נדרשים לעשות סדר, כדי לדעת לאן אנו רוצים להתקדם. אני מעלה את התובנות שלי, לעיונכם ולתגובותיכם.

התפתחויות אחרונות

לאחרונה, התחלנו לעשות חוגי-בית, ולהופיע בתקשורת, ואז עלתה השאלה, מה עושים עם כל המצטרפים החדשים? לאן שולחים אותם, מה הם עושים? אחת התשובות היתה, שיחלקו פליירים, ויצרו עוד חוגי בית.

טוב, מה עושים עם אותם עשרות ומאות, ואלפים שהתקשורת וחוגי הבית יביאו? האם הם באמת ירצו להמשיך רק להיות עוד גל של תועמלנים ומפיצי התודעה? הרי חלקם לפחות ירצה להשפיע. ואיך הם ישפיעו? על מה הם ישפיעו?

הרי ההבטחה שאנו נותנים להם, היא שהם יוכלו להצביע לכנסת. כלומר, הדרך לעשות זאת, היא להקים אתר מפלגה שדרכו יוכלו כולם להצביע על חוקי הכנסת. ועד שהאתר יוקם, יהיה עליהם להסתובב עם תחושת חוסר יכולת, או איזו ציפיה רחוקה שיום אחד יהיה כאן אתר. להם לא יהיה הרבה מה לעשות בנידון.

המפלגה בסופו של דבר אמורה להיות צינור לציבור לתוך הנכסת.  כרגע אנו גם לא לגמרי סגורים על הדרך בה הציבור יצביע. הציבור שהגיע זה מקרוב, יסתכל על פעילי המנגנון המתווכחים זה עם זה, ולא יראה תוצאות בזמן קצר, ופשוט יעזוב את המפלגה. לכן עלינו להביא מוצר עובד, לפני שאנו עושים שיווק המונים. מוצר שנותן להם הרגשה-סימולציה שהם יכולים לשלוט בכנסת. עלינו לפתח "צינור-לכנסת" עובד.

כבר יום, ברור שאין מדובר סתם בהצבעות רוב. הרי אם נשתמש רק בצינור פשוט, יצביע הציבור בעיקר בהצבעות פופליסטיות, ויוציא שם רע לדמוקרטיה הישירה. קחו למשל את אתר "חוקים" שחרת על דגלו את האמירה הבאה:

מטרת האתר הינה לאפשר לכל גולש להעלות הצעת חוק שלדעתו צריכה להופיע בספר החוקים של המדינה, ולקבל תגובות מהגולשים.
השאיפה היא שהאתר יכיל כמות גדולה של אנשים שיובילו מהפכות וירימו הצעות חוק מוצלחות מהאתר אל הכנסת ובכך לבטא דמוקרטיה אמיתית – שלטון העם!

באופן עקרוני, אנו יכולים ליצור שיתוף פעולה עם האתר, ולהתחיל לרוץ לכנסת, אלא שהאתר סובל מכשל בסיסי. כל אחד יכול להעלות הצעת חוק (עד כאן טוב ויפה, ומתאים לאג'נדות שלנו). אלא שהצעה אינה חייבת להיות מנומקת, ואינה מציגה את הדילמות איתן צריך החוק להתמודד. לא כמה עולה החוק, ואין דרך להציג ביקורת יעילה כנגד החוק.  יש בהצעות יותר פופליזם, וקיים חוסר יכולת אמיתית להעמיד התנגדויות רציניות.

כתוצאה מכך, הצעות פופליסטיות זוכות בו ברוב גדול. רוב הציבור, אם יאמרו לו כי כך יתנהלו ההצבעות לכנסת, ידחה אותן בבוז, ובצדק. לעיתים הוא אף ייחרד מהצבעות כאלו. למשל הצבעה בעיתית כזאת, שמודגמת על ידי דמוקרטיה ישירה היא היוזמה האזרחית בסן-פרנסיסקו על איסור ברית המילה. מקרים כאלו יוציאו שם רע לדמוקרטיה הישירה ויקשו עלינו לשווק ביעילות את המפלגה.

שינוי חשיבה

אם אנו רוצים לזכות לתמיכה רחבה, עלינו להציג פתרונות מספיק טובים שיתנו תחושה לציבור שהכלים שאנו בונים מאפשרים קבלת החלטות ראויה. כדי לזכות בתמיכה, צריך לפתח מנגנון יותר מתקדם שיאפשר דיון מושכל. דיון כמו קטעי הוידאו המוטמעים של עופרה וליאב, וכמו ההצעות שעוברות ברירה טבעית של רותם ואוריאל. אולי שילוב מסויים של מובילי דעה, ושל באי-כוח.

בניית צינור טוב, אינה דורשת ציבור גדול ורב, אלא צוותי מחשבה וצוותי מפתחים שיודעים לעבוד ביחד, כדי להציע סוגי צינורות שונים. הדמוקרטיה של המפלגה תתבטא עבור הציבור הרחב בכך, שלציבור ינתנו אפשרויות שונות לבחור מבין כלל הצינורות שיפותחו עבורו.

הפיתוח של הצינורות השונים שבהם הציבור יעביר את דעתו, יפותח כמו כל כל פרויקט קוד פתוח אחר. באמצעות דיקטטורים נאורים, ועל בסיס קוד פתוח.

התמקדות בפיתוח בשלב זה

אם כך, למעשה עלינו להתמקד בשלב זה בגיוס של מפתחים ואנשי מנגנונים דמוקרטיים. עלינו להציב את השאלות הניצבות בפני הדמוקרטיה הישירה, ולאפשר לצוותים השונים להציע פתרונות שונים. עלינו להתרכז באיסוף אנשי הקוד הפתוח, למיניו, ולאפשר להם לפתח את המוצרים שלהם. תרומתנו תהיה ביצירת תשתית אירגונית לצוותים הללו, ויצירת פלטפורמה משותפת שבה כל המצביעים של המפלגה יוכלו להצביע דרך המנגנונים השונים.

אם אכן זה המנגנון, הייתי מציע להתמקד בגיוס ופיתוח תוכנה בשלב זה, ולהשקיע פחות בגיוס המונים.

מה דעתכם?

איך מקבלים החלטות באנרכיה תיאומית

במידה רבה, המפלגה הישירה פועלת כארגון חופשי, הדומה לארגוני קוד-פתוח, המנסה להתוות את נורמות ההתנהגות המקובלות. עדיין אין במפלגה מנהיגים ברורים (אם כי יש מנהיגים מתהווים בתחומים שונים), ועדיין אין דרך ברורה לקבל החלטות. במסמך זה אציע כיצד עלינו לקבל החלטות. זאת אופציה אחת, ואתם מוזמנים להציע דרכים משלכם.

התנהלות בארגון קוד פתוח/דיקטטורה נאורה/אנרכיה תיאומית

אירגון קוד-פתוח (או "אנרכיה תיאומית", כפי שאני מעדיף לקרוא לה) פועלת על מספר נורמות יסוד, בינהם:

  1. שקיפות: ערך שמאפשר לארגון לבקר את עצמו, ולקבל החלטות מתוך הבנת מכלול הגורמים.
  2. היו חופשיים: תעשו מה שאתם מבינים, ואל תתנו לאף אחד לכפות עליכם דבר. כל מה שאתם עושים, אתם עושים מרצונכם החופשי.
  3. מנהיגות: אם אתם רוצים שמשהו יקרה, תובילו אותו.
  4. תיאום: השתדלו לדון עם הקבוצה וליצור הסכמה רכה, לפני שאתם פועלים ממש.
  5. אפשרו פיצולים: בנו את הארגון שלכם כך שמידת הצורך, יווצר פיצול,כ שאינכם מתואמים עם אחרים, ואתם חושבים שמשהו אחר צריך לקרות.

אחת הבעיות שבה אנו כרגע נתקלים, היא בעיית קבלת ההחלטות. איך בארגון בו אין הצבעות רוב מחייבות, בו אין הנהלה מוגדרת בו אין חוקים חד-משמעיים, ולכן קשה מאד לקבל החלטות.

אני מאמין כי התשובה לכך, נעוצה באופיה הבסיס של האנרכיה-המריטוקרטית-התיאומית (אמ"ת):

בבסיס הרעיון של האמ"ת, קיים הצורך במנהיגים שיובילו את הארגון לכדי ביצוע. מנהיגים אלו, אינם נדרשים באופן עקרוני לקבל הסכמה מאיש, כדי לבצע את מה שהם מבקשים לבצע, אך עליהם להתייעץ עם הקבוצה, אם הם רוצים להניע כמה שיותר אנשים לפעולה משותפת, ולמנוע פיצול בקבוצה (פורק). השאלה הקשה היא איך על המנהיגים/מובילים לנהוג, כדי שהקבוצה או המפלגה תלך ותתחזק, ותצבור תמיכה רחבה מאד, וימנעו עד כמה שניתן פיצולים.

נורמות

כדי לסייע למובילים, אני מציע את הנורמות הבאות:

ככלל, כדאי להגיע בכל החלטה שלכם להסכמה רכה. אך לפעמים גם הסכמה רכה, היא מעצור בפני עשיה. לא פעם, אנו מנסים להרים פרויקט, ואז מגלים שיש מחלוקת. המחלוקת מבלבלת אותנו ואנו מתקשים להמשיך להוביל את הפרוייקט.

להערכתי, במצב כזה יש לעשות "צעד אמיץ", ולפעול בכל זאת על פי קבוצת ההסכמה הרחבה, ובעיקר סביב עמדתם של אנשי המעשה, שכן אנשי המעשה שתומכים בדרך, הם אלו שבסופו של דבר יביאו את ההחלטה לכדי מימוש וישום.

אם מתעוררת התנגדות בקבוצה הגדולה לאופציה אותה מוביל המנהיג, יש לנסות לראות את הניסיון שהמנהיג מוביל, כניסיון זמני, אשר נועד לבדוק האם דרך מסויימת פועלת. ממילא, רק פעילות ממשית במציאות היא זאת שניתן לבחון אותה. תיאוריות שנשארות על הכתב  קשה מאד לבדוק.

לכן, גם במקרה שהפעילות אינה מוסכמת על חלק מהקבוצה הגדולה, יש לראות בפעולה שלא על פי דעת הכלל או הרוב, התנסות  שמאפשרת לקבוצה ללמוד מתוך הניסיון. מקרה כזה קרה בתנועה סביב השימוש בבאי כוח. רוב הקבוצה תמכה בבאי-כוח, ורק מיעוט התנגד לבאי-כוח. נערכה התנסות בבאי-כוח, ואז חלקים גדולים בקרב הפעילים הבינו את ההשלכות המעשיות של שימוש בבאי-כוח במסגרת הנוכחית, וויתרו על באי-הכוח בשלב זה. מסקנה זאת היתה בלתי ניתנת להמחשה, אילולא היו אנשי השטח מנסים את השיטה ומגלים את החורים שבה.

לכן, באופן כללי, עלינו לגלות סבלנות כלפי התנסויויות שאיננו מסכימים איתם, לא תמיד זה קל, אבל זה חלק מתהליך הלמידה (וכותב שורות אלו יודע באופן אישי, עד כמה קשה לרסן את עצמך, כאשר יש משהו שנראה נוגד את דעתך).

לכן על מנהיג של תהליך, לקבל החלטות אמיצות, אך עליו לקבלן בתבונה-קבוצתית מקסימלית שתאפשר לכמה שיותר אנשי-מעשה ללכת איתו, וכדי לאפשר לו ולארגון ללמוד לפני התהליך ולאחר התהליך, וכדי לשמור על כוחה של הקבוצה לטווח הארוך.

תהליך קבלת ההחלטות

להלן התהליך שהייתי מציע למנהיגים/מובילים לפני כל פעולה או החלטה:

  1. יש להעלות את הנושא לדיון הקבוצה (עדיף בבלוג הזה או בבלוג אחר, כדי לא להציף את הגוגל-גרופ).
  2. יש לנסות להבין את האופציות השונות, ולנסות לגבש הסכמה סביב דרך מסויימת.
  3. אם אין הסכמה-רכה, אז יש לבצע סקר. הסקר אינו מחייב, והוא דרוש למקבל ההחלטה, כדי לראות מה תמונת מצב התמיכה של הקבוצה בדרך אותה הוא מציע.
  4. ליישם את ההחלטה ביחד עם פעילים שהתגייסו לעזור לו.

בדרך זאת, אני מאמין כי נוכל להצמיח מריטוקרטיה רחבה, אשר הרעיונות הטובים בה, והמעשים המועילים עוברים תהליך של ברירה טבעית בתוך הקבוצה.

אשמח לביקורת, או להצעת חלופות אחרות לקבלת החלטות. מרגע שהדיון יהיה בשל, אשתדל להעלות אותו לויקי, לצורך שימור לדורות הבאים.

התנסות ראשונית באקלי

קבוצת אקלי מחפשת אנשים, קבוצות ואירגונים שיהיו מוכנים להתנסות במערכת דיון מזן חדש לגמרי. מערכת הדיון שאקלי מפתחת, נועדה לאפשר דיון משותף על מטרות, פתרון בעיות וכיוב'.

אם אתם מעוניינים להשתתף בגרסאת הניסיון, או שאתם קשורים לקבוצה שתהיה מוכנה להשתתף בשלבי הניסוי של הפרויקט, אנא פנו אלי. אשמח אם תוכלו להפיץ את המידע זה הלאה.

ובקצרה על אקלי:

אקלי, היא פלטפורמה ליצירת דיונים אפקטיבים ופעילות משותפת של קבוצות בהן כל המשתתפים שווים, או באירגונים שבהם רוצים להביא את כלל הידע האירגוני לסיכום ברור, המאפשר קבלות החלטות מיטביות. את אקלי מפתחים חברי קהילת דג'נגו-ישראל, בשיתוף התנועה לדמוקרטיה ישירה.

תודה,
טל ירון
tal.yaron@gmail.com
—-

הסבר קצר על הדרך בה אקלי עובדת.

לאקלי יש דרכים רבות להגיע לפתרונות. זאת אחת הדרכים בהן אקלי משתמשת:

בשלב ראשון, מעלים את השאלה.

לאחר מכן, כל אחד יכול להציע פתרון:

בשלב הזה מתחיל דיון על כל אחד מהפתרונות. ניתן להוסיף יתרונות, וחסרונות לכל פתרון. ניתן לציין השלכות נוספות של כל יתרון, והאם הפתרון ריאלי:

לאחר כל השיקולים הללו, שמתווספים בצורה כמעט אוטומטית, מתקבלת תמונה ברורה, בין האלטרנטיבות השונות, על פי מידת היתכנות של הפתרון, והיתרונות של הפתרון לקבוצה ולסביבה:

לבסוף נערכת הצבעה קבוצתית על הפתרון, והפתרון המתקבל מהווה יסוד להמשך פעילות הקבוצה.

מה דעתכם?

וכמובן, אנא הפיצו זאת הלאה. אנו זקוקים למתנדבים שיבדקו את המערכת.

תודה,

טל

על דיקטטורה קואליציונית ו-Open-Knesst

בפוסט מעניין מאד של עיר לכולנו, מתאר הכותב (האלמוני), את הבעיה הפרלמנטרית הבאה:

על פי הכותב, ראש העיר מחזיק קואליציה חזקה (22 מול 9 באופוזיציה). הוא משמר את  את הקואליציה על ידי חלוקת ג'ובים לחברי הקואליציה (אינני יודע אם זה נכון, אבל כך טוען הכותב). ולמעשה מועצת העיר משמשת יותר במה ציבורית ל"רעיונות לטובת הציבור", ולא לקבלת החלטות אמיתית. את ההחלטות האמיתיות מקבלים חברי הקואליציה, מחוץ לעינו הביקורתית של הציבור.

כך נוצר מצב שבו יש פער גדול בין הדיבורים של חברי המליאה הקואליציונים, לבין ההחלטות האמיתיות. קשה מאד לנהל בצורה כזאת תהליך דמוקרטי, הכולל ביקורת, כיוון שההחלטות האמיתיות אינן חשופות לעין הציבור.

התופעה הזאת נקראת דיקטטורה קואליציונית, והיא קיימת גם בממשלה שלנו, וגם בפרלמנט הבריטי. במקרה של הכנסת שלנו, הקואליציה היא גם במידה גדולה, הממשלה, ולכן הממשלה היא זאת שמחליטה, ולא הכנסת.

התוצאה של העדר דיון ציבורי, היא קבלת החלטות ממניעים פסולים, העדר קשר בין דברי הח"כים למעשיהם, ויצירת שחיתות.

השאלה היא איך פותרים את הבעיה?

כיצד חושפים קבלת החלטות לביקורת ציבורית?

אחד הפרוייקטים המעניינים ביותר בתחום זה בארץ, הוא Open-Knesst (שמחכה לשינוי שמו). הפרוייקט מנסה לבדוק כיצד בפועל מצביעים חברי הכנסת, והוא מעוניין לתת לנו, הציבור ההדיוט, כלים לבחון את הכנסת ולבקרה ביעילות. חברי הפרויקט מעוניינים גם לחשוף את תהליכי קבלת ההחלטות, אך כרגע החוק מונע זאת מהם (אין דרך חוקית להשקיף סטנוגרמות של הוועדות).

Open-Knesst, יאפשר לנו לבחון במבט פשוט, אילו חברי כנסת הצביעו בעד או נגד הצעות חוק בתחומים שונים. כך נוכל לראות בקלות, אילו חברי כנסת ואילו מפלגות הצביעו בעד חקיקה סוציאלית, או בעד חקיקה להגנת א"י (כל אחד על פי טעמו והעדפותיו). כך נוכל להגיע לקראת הפריימריס, או הבחירות עם ידיעה ברורה מה עשו הנציגים שלנו, ולמי כדאי לנו להצביע כדי שיקרה מה שאנו באמת רוצים. כך, מקווים חברי Open-Knesst שיעלם העיוותשבין הבטחות בחירות למימוש בפועל.

גם ברמה של עיר לכולנו, יכול הפרויקט לסייע, בכך שהוא יחשוף את הפער שבין הבטחות חברי המועצה, לבין ההצבעות שלהן בפועל.

הדבר ישרת את תושבי המדינה והערים, הן ברמה המוניצפלית והן ברמה הארצית.

אנשי Open-Knesst זקוקים לאנשים שמבינים בתחום הפוליטי-ממשלי, והן למתכנתים בפיתון ובדג'נגו. וכמו כן לאנשים שמוכנים לסייע בעבודה מול הכנסת. אם אתם מעוניינים להצטרף לפרוייקט, או מכירים מישהו שיוכל לסייע בתחומים אלו, ניתן להפנות אותו לעופרי רביב (ofri.raviv בג'ימייל) שמרכז את הפרוייקט.

הויקי של Open-Knesst

האתר (בגרסאת בטה של Open-Knesst)

 

הרחבת הקוד הפתוח לקהילות תשלום פתוח?

wikidot.jpgרעיון מעניין מבית היוצר של Wikidot (מיזם ויקי מרתק), כיצד לממן פיתוח של המוצר על ידי הקהילה. על פי הקונספט שהם מציגים כאן, הקהילה יכולה להתוות את מפת הדרכים של הפרוייקט, ולבנות את הפרויקט או על ידי כתיבת קוד, או על ידי הענקת משאבים כספיים למימון הפיתוח. כך יכולים להצטרף להשפעה על הפרויקט אנשים שאינם יכולים לכתוב קוד, אך מעוניינים בהמשך פיתוח המוצר, ובעיצובו.

מה דעתכם?