על חשיבות המעשה, הדיון וההנהגה בהקמת המפלגה הישירה

star-trek-blueprint-collection-2מפלגה ישירה היא נושא מדליק ומרתק. המחשבה על כך שאזרחי ישראל יוכלו להצביע בצורה ישירה לכנסת, נשמע חידוש מלבב בדמוקרטיה העקיפה ששוררת בישראל.

כדי להקים מפלגה כזאת, על בסיס צמיחה-שורשית (grass roots) כבר מן ההתחלה צריכים המשתתפים לחוש שיש להם יכולת ישירה לנהל את המפלגה, ולעצב את דמותה. הדבר מחייב ניהול דיון וקיום הצבעות לגבי דרכה של המפלגה.

אלא שהדיונים הללו מתישים, ארוכים ולא פעם מייאשים חלק מהמשתתפים, בעיקר כאשר היחס סין הזמן המושקע בדיונים לתוצר הוא לפעמים נמוך ביותר.

אחד מעקרונות הדיון, היא שכדי שאנשים ירצו להשתתף, לפעילות שלהם צריכה להיות תרומה ברורה, ועד כמה שיותר מידית. בהעדר פעילות ממשית, המוטיבציה להשתתף הולכת ויורדת במהירות.

לכן המפלגה צריכה גוף פועל, שידע לממש נושאים הדרושים להצלחת המפלגה. ללא אנשי הפעולה שיודעים לתרגם החלטות למעשים, הדיונים יהיו עקרים, והאנרגיה הטבעית התמונה באנשים התומכים ברעיון תדעך במהרה. אלא שמטבע הדברים, האנשים המרכיבים גופי פעולה, הם אנשי מעשה אוהבים לפעול, ולא לדון. הם אינם מחבבים דיונים ארוכים ומשמימים מבחינתם. הם רוצים לפעול ועכשיו. הפער הזה, בין אנשי הדיון לאנשי המעשה, הוא פער גדול שיש צורך לגשר עליו, כדי שנוכל לבנות את עצמנו.

לכן המפלגה תצטרך לסוג נוסף של אנשים המסוגלים גם לפעול וגם לגייס את ההמונים לפעולה דרך דיון ורוח מנהיגות. אנשים אלו נקראים מנהיגות מנהיגים. הם התווך הנדרש בין אנשי המעשה, לבין הציבור הרחב, המעצב ומבקר את המפלגה.

עלינו להקים מתוכנו ולמצוא מנהיגים המסוגלים גם לנהל פעילות אופרטיבית, וגם לנהל דיון עם הציבור. צריך למצוא אותם, לגדל אותם, ולעודד אותם. עליהם גם לדעת לעבוד בשיתוף בינהם, ולכן חשוב להקים מוסדות דיון ביצועיים (כמו הקאבינט והממשלה).

אלא שהקמת גופי הנהגה ופעולה דורשת ממון רב, הדרוש להפיכת המנהיגים ואנשי הביצוע למקצוענים הפועלים בשרות המפלגה. למפלגה קטנה כמו שלנו, שביום טוב, עדיין מונה פחות מ-20, יהיה קשה לגייס את התרומות הללו לתחזוק מנגנון המפלגה.

לכן, להבנתי, המפלגה צריכה לקום על בסיס מנגנון קטן ורזה ביותר. כדי להצליח בכך, עלינו לפעול חסכנות וביעילות. עלינו ליצור ביחד תכנית פעולה חסכנית, שתאפשר להקים מפלגה חייה ונושמת.

תוכנית פעולהכדי לפרוץ את תקרת הזכוכית הזאת, לדעתי, יהיה עלינו לבחור בקפידה את הפעולות המינמליות הנדרשות להקים מפלגה. עלינו להתוות תוכנית דרך ברורה וחסכונית שתאפשר לנו להתקדם. על התוכנית הזאת לפעול כמו בתוכנית פיתוח egail. על התוכנית להכיל צעדים קטנים וברי מימוש, הניתנים למימוש משבוע לשבוע. 

מי שיוביל למימוש התוכניות יהיו אותם מנהיגות ומנהיגים, שיתמכו בניהול צוותי עבודה ובגיוס תמיכה ציבורית הולכת ומתרחבת. בלעדיהם דבר לא קורה.

אבל התנאי לכך, הוא תוכנית רזה וברורה, ההכרחית להצלחתינו.

האם הגיע הזמן לסדרת פגישות שבהן נבנה את התוכנית שלנו?

 

מודעות פרסומת

מחשבות על שינויים אירגונים במפלגה

בעקבות הפוסט על הדרך ופוסט התגובה של אוריאל, הולכים ומתבהרות לדעתי, דרכים שבהם נוכל להמשיך לגדול.

בקרב פעילים במפלגה עולה הקריאה להמשיך בפעילות השטח. לארגן חוגי בית, לבנות מצגות, להופיע בתקשורת, לחלק פליירים וכיוב'. ארגון כזה, שבו יהיו אלפי פעילים, דורש, בטכנולוגיות הקיימות, מבנה היררכי מסודר, שיכול לנהל את כל האנרגיות הללו ביעילות. לי קשה לראות, בהעדר טכנולוגיה מתאימה, אפשרות לנהל בצורה אפקטיבית את כל הפעילויות, כך שהן תסתנכרנה אחת עם השניה, שתשמורנה על תנופה, ופעילים ידעו לאן עליהם להצטרף.

מצד שני, גם הארגון המסודר והיעיל ביותר, לא יוכל להתמודד עם מאות-אלפי ומיליוני פעילים, הפועלים בדמוקרטיה ישירה, כפי שאנו מבקשים ליצור. לכן, הדרך לארגן מיליונים, הוא באמצעות תוכנות. תוכנות שיאפשרו לציבור להציע חוקים, לדון, ולהצביע.

במידה רבה, פיתוח תוכנות אינו תהליך דמוקרטי, אלא תהליך הדומה יותר לדיקטטורה נאורה. אנשי מנגנון ואנשי פיתוח צריכים לחשוב על הפתרונות הטובים ביותר, ולאפשר לציבור הרחב, לבחור את תוכנות-ההשפעה אליהן הוא מתחבר בצורה הקלה ביותר.

למעשה, אלו שני אירגונים שונים. האחד הוא היררכי, מסודר, והשני, אנרכי, הישרדותי. כדי להתקדם, נראה כי שני הארגונים הללו צריכים לפעול במקביל אחד לשני, תוך תיאום, אך על ידי השארת נתבי דיון פתוחים.

הארגון ההיררכי (להלן, המפלגה), ינוהל כמו כל מפלגה אחרת, אך תוכנות ומנגנונים שיגיעו מצד המתכנתים, יאפשרו לארגון להתנהל בצורה יותר ויותר דמוקרטית. יהיה זה תפקיד המפתחים להטמיע במפלגה יכולות דמוקרטיות, שיאפשרו דמוקרטיה הולכת ומתרחבת. המפלגה מצדה, תצטרך לשאוף לדמוקרטיה פנימית אמיתית, ולהעזר בתוכנות, כדי לשמר את תחושת ההשפעה הטובה של הפעילים על המפלגה, למרות גדילתם המספרית.

כך ביחד, מתוך חופשה פעולה גדול יותר, נוכל כבר היום לפעול במקביל, תוך שאיפה, שככל שנגדל, וככל שהטכנולוגיות שלנו יהיו מתקדמות יותר, כך גם המפלגה תגדל, וגם הדמוקרטיה הישירה תתגבר.

למפתחים:

להערכתי, כדי להקים תוכנה טובה, עלינו קודם כל להקים ממשק בסיס, שבו יהיה רישום של כל המתשמשים, של ההצעות השונות, ושל ההצבעות עליהן. על יסוד ממשק הבסיס הזה, יתחברו כל התכונות השונות, ויתחרו בינהן על אהבת הקהל והלגיטמיות שהקהל יעניק להן. כל התוכנות יפותחו בקוד פתוח, כדי לאפשר קידום רעיונות מהיר, שמירה על שקיפות, ושימור פיתוח לטובת המטרה המשותפת, של הגברת הדמוקרטיה בישראל.

לאירגוניסטים:

דרכי הקמתה של מפלגה, היא דבר ידוע. יש בינינו כאלו שהתנסו בכך, והם בעלי ניסיון רב. יהיה חשוב לדעתי, שתקימו את המפלגה כפי שאתם מבינים, אך שמרו תמיד קשר עם המפתחים, ותראו שאתם מכניסים פנימיה תוכנות שיאפשרו לכם להפעיל את המפלה בצורה שקופה ודמוקרטית. שמרו על דמוקרטיה טובה עד כמה שניתן (ואני יודע שקשה לשמור על דמוקרטיה מלאה בתוך ארגונים מסודרים), כך שיותר ויותר פעילים ירגישו שיש להם יכולת השפעה טובה.

מה דעתכם?

המפלגה הישירה – מחשבות על המשך הדרך

הפוסט הבא מנסה לתאר להיכן להבנתי, עלינו להצעיד את המפלגה. מחשבותיכם בנושא חשובות:

לקראת הראיון אצל אברי גלעד (שלא התממש בסוף), ניסיתי לחשוב מה אנו בעצם מציעים לציבור. מה עושים עם הציבור שיגיע בעקבות צפיה בתוכנית? מה אותו ציבור יפגוש כאשר יגיע לשערי המפלגה הוירטואלית שלנו?

פתאום הבנתי, שכרגע אין לנו דבר להציע לציבור הרחב, מלבד הרבה הבטחות יפות. באתר הוורד-פרס של המפלגה הישירה אנו מציעים להם כמה הכרזות יפות ואולי מלהיבות, ואפשרות להרשם להשאיר לנו את הדוא"ל שלהם, כדי שנעשה איתו אלוהים יודע מה…

בפייסבוק, אנו קצת מדברים ומעלים רעיונות ועונים לתשובות, אבל ממש אפשרות להצביע אין לנו שם. גם הפיסבוק וגם האתר, הם כלי תעמולה, לאפשרות של הקמת מפלגה.

אבל מה תרומתם של המגיעים החדשים? כיצד הם יסיעו לקדם את הקמת המפלגה?

השאלות הללו הטרידו אותי ולקראת הראיון והכריחו אותי לעשות סדר במחשבות על הקמתה של המפלגה הישירה. מדי פעם אנו נדרשים לעשות סדר, כדי לדעת לאן אנו רוצים להתקדם. אני מעלה את התובנות שלי, לעיונכם ולתגובותיכם.

התפתחויות אחרונות

לאחרונה, התחלנו לעשות חוגי-בית, ולהופיע בתקשורת, ואז עלתה השאלה, מה עושים עם כל המצטרפים החדשים? לאן שולחים אותם, מה הם עושים? אחת התשובות היתה, שיחלקו פליירים, ויצרו עוד חוגי בית.

טוב, מה עושים עם אותם עשרות ומאות, ואלפים שהתקשורת וחוגי הבית יביאו? האם הם באמת ירצו להמשיך רק להיות עוד גל של תועמלנים ומפיצי התודעה? הרי חלקם לפחות ירצה להשפיע. ואיך הם ישפיעו? על מה הם ישפיעו?

הרי ההבטחה שאנו נותנים להם, היא שהם יוכלו להצביע לכנסת. כלומר, הדרך לעשות זאת, היא להקים אתר מפלגה שדרכו יוכלו כולם להצביע על חוקי הכנסת. ועד שהאתר יוקם, יהיה עליהם להסתובב עם תחושת חוסר יכולת, או איזו ציפיה רחוקה שיום אחד יהיה כאן אתר. להם לא יהיה הרבה מה לעשות בנידון.

המפלגה בסופו של דבר אמורה להיות צינור לציבור לתוך הנכסת.  כרגע אנו גם לא לגמרי סגורים על הדרך בה הציבור יצביע. הציבור שהגיע זה מקרוב, יסתכל על פעילי המנגנון המתווכחים זה עם זה, ולא יראה תוצאות בזמן קצר, ופשוט יעזוב את המפלגה. לכן עלינו להביא מוצר עובד, לפני שאנו עושים שיווק המונים. מוצר שנותן להם הרגשה-סימולציה שהם יכולים לשלוט בכנסת. עלינו לפתח "צינור-לכנסת" עובד.

כבר יום, ברור שאין מדובר סתם בהצבעות רוב. הרי אם נשתמש רק בצינור פשוט, יצביע הציבור בעיקר בהצבעות פופליסטיות, ויוציא שם רע לדמוקרטיה הישירה. קחו למשל את אתר "חוקים" שחרת על דגלו את האמירה הבאה:

מטרת האתר הינה לאפשר לכל גולש להעלות הצעת חוק שלדעתו צריכה להופיע בספר החוקים של המדינה, ולקבל תגובות מהגולשים.
השאיפה היא שהאתר יכיל כמות גדולה של אנשים שיובילו מהפכות וירימו הצעות חוק מוצלחות מהאתר אל הכנסת ובכך לבטא דמוקרטיה אמיתית – שלטון העם!

באופן עקרוני, אנו יכולים ליצור שיתוף פעולה עם האתר, ולהתחיל לרוץ לכנסת, אלא שהאתר סובל מכשל בסיסי. כל אחד יכול להעלות הצעת חוק (עד כאן טוב ויפה, ומתאים לאג'נדות שלנו). אלא שהצעה אינה חייבת להיות מנומקת, ואינה מציגה את הדילמות איתן צריך החוק להתמודד. לא כמה עולה החוק, ואין דרך להציג ביקורת יעילה כנגד החוק.  יש בהצעות יותר פופליזם, וקיים חוסר יכולת אמיתית להעמיד התנגדויות רציניות.

כתוצאה מכך, הצעות פופליסטיות זוכות בו ברוב גדול. רוב הציבור, אם יאמרו לו כי כך יתנהלו ההצבעות לכנסת, ידחה אותן בבוז, ובצדק. לעיתים הוא אף ייחרד מהצבעות כאלו. למשל הצבעה בעיתית כזאת, שמודגמת על ידי דמוקרטיה ישירה היא היוזמה האזרחית בסן-פרנסיסקו על איסור ברית המילה. מקרים כאלו יוציאו שם רע לדמוקרטיה הישירה ויקשו עלינו לשווק ביעילות את המפלגה.

שינוי חשיבה

אם אנו רוצים לזכות לתמיכה רחבה, עלינו להציג פתרונות מספיק טובים שיתנו תחושה לציבור שהכלים שאנו בונים מאפשרים קבלת החלטות ראויה. כדי לזכות בתמיכה, צריך לפתח מנגנון יותר מתקדם שיאפשר דיון מושכל. דיון כמו קטעי הוידאו המוטמעים של עופרה וליאב, וכמו ההצעות שעוברות ברירה טבעית של רותם ואוריאל. אולי שילוב מסויים של מובילי דעה, ושל באי-כוח.

בניית צינור טוב, אינה דורשת ציבור גדול ורב, אלא צוותי מחשבה וצוותי מפתחים שיודעים לעבוד ביחד, כדי להציע סוגי צינורות שונים. הדמוקרטיה של המפלגה תתבטא עבור הציבור הרחב בכך, שלציבור ינתנו אפשרויות שונות לבחור מבין כלל הצינורות שיפותחו עבורו.

הפיתוח של הצינורות השונים שבהם הציבור יעביר את דעתו, יפותח כמו כל כל פרויקט קוד פתוח אחר. באמצעות דיקטטורים נאורים, ועל בסיס קוד פתוח.

התמקדות בפיתוח בשלב זה

אם כך, למעשה עלינו להתמקד בשלב זה בגיוס של מפתחים ואנשי מנגנונים דמוקרטיים. עלינו להציב את השאלות הניצבות בפני הדמוקרטיה הישירה, ולאפשר לצוותים השונים להציע פתרונות שונים. עלינו להתרכז באיסוף אנשי הקוד הפתוח, למיניו, ולאפשר להם לפתח את המוצרים שלהם. תרומתנו תהיה ביצירת תשתית אירגונית לצוותים הללו, ויצירת פלטפורמה משותפת שבה כל המצביעים של המפלגה יוכלו להצביע דרך המנגנונים השונים.

אם אכן זה המנגנון, הייתי מציע להתמקד בגיוס ופיתוח תוכנה בשלב זה, ולהשקיע פחות בגיוס המונים.

מה דעתכם?

שיפור בדרכי התקשורת שלנו – בלוג

לאחרונה אני שומע יותר ויותר תלונות ממכותבים על הרשימה, כי הדוא"ל שלהם מוצף, וקשה לעקוב אחריו. גם אני שקורא דוא"ל מושבע, מתקשה לעקוב אחרי כל ההתכתבויות.

יש לי הצעה לשיפור.

יש לנו בלוג של התנועה. "דמוקרטיה ישירה בישראל". הוא מאוחסן כרגע על wordpress.com, אך ניתן בקלות להעבירו לבלוג עצמאי לחלוטין. אנו ניתן הרשאה לבלוג לכל הכותבים שהוכחו פעילות בגוגל-גרופ, ונאפשר להם לכתוב באופן עצמאי בבלוג. כך תחת כל נושא חדש שיפתח, תהיה רשימת התכתבות לכל נושא. ניתן יהיה לתייג את הפוסטים, וכך לאפשר למשתמשים עתידיים, למצוא את הדיונים שלנו על פי תגיות או על פי חיפוש. מי שלא ירצה לעקוב אחר נושא, לא יצטרך לעשות זאת.

כך הגוגל-גרופ ישמש בעיקר להודעות על נושאים חדשים בבלוג, ומקום חליפי להבעת דעות, במקרה שלמישהו יראה שהבלוג לא מנוהל כראוי (עקרון ביזור הכוח).

מה דעתכם?

היכן אנו עומדים?

הבהרה

פוסט זה אינו מיועד לשקף את רוח כלל חברי הקבוצה. אלו דברים שאני רואה, מנקודת מבטי האישי, על מצבנו, ועל השאיפות לעתיד, כפי שאני רואה אותן. כל אחד מכם, מוזמן לכתוב את נקודת המבט שלו, ואת תוכניותיו לעתיד, ולפרסמן כאן בבלוג.

טל ירון

שתי דרכים שהן אחת

במהלך החודש וחצי האחרונים התמלאה הכוורת של המפלגה בהרבה עבודה והרבה דיונים. אנו יוצקים את התוכן, מעצבים את דפוסינו הדמוקרטים, מתכננים תוכנות ומתנסים בבעיות אותן מזמנת לנו הדמוקרטיה, כפי שאנו מעצבים אותה.

כרגע אני מבחין בשני כוחות הפועלים על המערכת המפלגתית.

כוח אחד, שאומר "תכלס". בואו נביא הרבה אנשים. בואו נסגור את הכל בהצבעות פשוטות. בואו נקים מפלגה כמו כל מפלגה אחרת, עם היררכיה ואוליגרכיה וכוח פוליטי מרכזי שמחליט מה עושים עבור כולם.

כוח אחר אומר שהיינו רוצים לנהל את הכול מתוך דיון, מתוך מחשבה, מתוך בחינה של הדברים.

לכל אחד מהכוחות יש יתרון וחסרון. ההערכה היא שמפלגה היררכית, המנוהלת על ידי מרכז-כוח קטן וברור, לא תצליח לצבור מספיק כוח להתרומם (אלא אם בעל הון כבד יפרנס אותה ויביא אותה לקלפי). סביר להניח שריכוז כוח בידי קבוצה קטנה, יביא למלחמות סכינאות, ועוד סביר להניח כי למפלגה כזאת, שתצהיר שהיא מעוניינת להביא לחקיקה שתוביל לדמוקרטיה ישירה כמו שוויץ, לא יהיה אינטרס אמיתי לחוקק חקיקה פרו-דמוקרטית-ישירה.

הסיבה לכך נובעת מ"כלל היפוך האינטרסים". כלל זה אומר, שמפלגה עולה לשלטון, כדי לשרת קודם כל את נושאי המשרות בה, ורק אחר כך את ציבור הבחורים. הדבר הזה נכון למפלגה, כמו שהוא נכון לכל ארגון.  ולכן יהיה אינטרס למפלגה, מרגע שתגיע לכנסת, לדואג למצב כזה בו המפלגה תהיה גדולה מספיק כדי לדאוג למשרות וחלוקת שלל לבעלי הכוח בה, אך לא מספיק כוח ולא מספיק חקיקה, שתממש את רצון הבוחר, ותביא בעקבות כך, לירידה במוטיבציה של הבוחרים להצביע שוב למפלגה.

לעומתם, לתומכים בתהליכי דיון יש שתי בעיות עיקריות. הראשונה היא שמטבע הדברים, תהליכי דיון הם ארוכים מאד, ולפעמים מתקשים להגיע בעמצאותם לתוצר מוגמר שניתן לעבוד איתו. הבעיה השניה היא אולי קשה יותר לפתרון, היא שנכון להיום, אין תהליכי דיון יעילים לקבוצות העולות על 15 איש, בזמן סביר.

בעיית הדיון, ככמגבלת הגדילה של מפלגה דמוקרטית

ואכן, ניתן לראות שאנו מתמודדים כרגע בדיוק עם תקרת זכוכית זאת. אנו מונים פחות או יותר 15 פעילים, ומתקשים לקבל החלטות בצורה ברורה.

לבעיה הראשונה של הקבוצה הדיונית, מתחיל להסתמן פתרון. אבישי ברודי, לימד אותנו לקבוע לעצמנו זמנים ויעדים. ובמפגשים שלנו אנו קובעים יעדים ומנסים לעמוד בהם. ואנו לאט לאט לומדים לנהל את עצמנו כך שנגיע לידי מעשה.

הבעיה השניה, שהיא הקשה יותר לפתרון, והיא אולי האתגר הגדול העומד לפתחנו. תהליך הדיון, הוא אולי לב ליבו של היכולת להניע ולחבר עוד ועוד אנשים לעשיה ולהתרוממות של המפלגה. ככל שיותר אנשים ירגשו שייכים, משפיעים, ושהמפלגה מתנהלת בחוכמה ובתבונה, כך תגדל המערובות והמוטיבציה לפעול. ככל שנבנה את תהלכי הדיון כך שישקפו את חוכמת ההמון יווצר מוצר טוב יותר, יותר אנשים ירגישו שהשני סנט שהם משקיעים הולכים למקום נכון, והמפלגה מייצרת את התוצרים הדרושים.

פיתוח תהליכי דיון המוניים

אלא שנכון לעכשיו, רוב תהליכי הדיון, מתקשים להגיע להסכמה בקבוצות העולות על 5 אנשים. שיטות מיוחדות שפותחו בשנים האחרונות, מאפשרות דיון אפקטיבי בקבוצות של 15 איש. קיימות גם שיטות דיון של אלפים באמצעות Open Space Technology, אך זאת שיטת דיון הדורשת מספר ימי עבודה, אולמות כנסים, וקשה מאד לעבוד איתה בצורה שיגרתית לאורך זמן. לכן, ככל הנראה יהיה עלינו לפתח כלים לדיון בקבוצות המונות עשרות ומאות אנשים, כדי לאפשר את הדיון היעיל בקבוצות הולכות וגדלות.

הפתרונות

כבר לפני למעלה משנה וחצי חזינו את את הצורך בתהליכי דיון יעילים בקבוצות גדולות, כדי להקים אירגון דמוקרטי אמיתי. ולכן הצוות של אקלי, הקים את אקלי. כרגע אקלי נמצאת בשלב בו היא מסוגלת לסייע בפתרון דילמה במהירות גדולה יחסית בקבוצות של עד 15 איש, אך היא עדיין דורשת שיפור רציני לפני שניתן יהיה להשתמש בה בתהליכים מורכבים ובקבוצות העולות על 15 איש.

במפגש האחרון של המפתחים השתמשנו באקלי, והיא סייעה לבחור באיזו שפה יש לפתח את התוכנה של המפלגה.

אקלי כתובה בקוד פתוח, ואנשי-פיתוח המעוניינים להצטרף אליה מוזמנים.

אמצעי אחר שמיועד לסייע לנו בעיצוב התנהלות המפלגה והחוקים הוא הויקידיון. ויקידיון, הוא ניסיון ישן בתוך התנועה (ובמידה רבה גם קדם לתנועה), שנועד לאפשר באמצעות המדיה-ויקי, דיון מרובה משתתפים. לויקידיון היו הרבה מאד גרסאות, ולאחרונה פותחה גרסא חדשה, שנראה לי שתוכל להצליח במשימתה בקלות יחסית. היא עוד דורשת שיפור, והתרגלות של המשתמשים, אך היא מאפשרת צבירת ידע.

מי שמעוניין להצטרף לפיתוח של כל אחד מכלי הדיון, מוזמן להצטרף לפיתוח של ויקדיון על ידי מעקב אחר ף הויקדיון, ואם מישהו מעוניין להצטרף לאקלי, שיפנה אלי בדואל פרטי (tal.yaron@gmail.com).

סיכום

בכל מקרה, נראה לי ששני הכוחות חשובים במפלגה. גם אנשי התכל'ס, הרוצים תוצאות עכשיו, וגם אנשי הדיון. אנשי התכל'ס מדרבנים ומאתגרים את אנשי הדיון, ואנשי הדיון מנסים לבנות מנגנון טוב, שישמור את הדמוקרטיה ויאפשר למפלגה לצמוח כגוף דמוקרטי אמיתי. אם אנשי הדיון מעוניינים לשמור על הדמוקרטיה של המפלגה, יהיה עלינו לדואג שכלי דיון המונים יהיה מוכן בזמן הקרוב. יהיה זה ויקידיון, אקלי או אמצעי אחר, עדיין הוא התנאי, ככה"נ לשמירתה של המפלגה דמוקרטית בנשמתה.

בינתיים, נראה לי כי אנו עושים זאת בהצלחה רבה.

טל ירון