לקחים מהמפגש עם טל רונן – דרך אלטנרנטיבית להקמת המפלגה?

טל רונן

טל רונן

אתמול נפגשנו עם טל רונן, מאמן עסקי ופוליטי, שהיה אחראי, לדבריו, לכמה נושאים פוליטיים שאנו מכירים, בינהם "מזרח תיכון חדש", תנועת ישראל 2020 ועוד. רונן צבר ניסיון פוליטי והיה יועץ של שמעון פרס בתקופה שהיה ראש ממשלה. לטענתו, רונן אמר כי עבד עם שרי אריסון ואחרים כדי לגבש מערכת לניהול דיון ציבורי אינטרנטי.. במפגש טל הציג מערכת לדיון ציבורי שעוצבה על ידו בהתייעצות עם טובי המומחים בעולם. המערכת היא בשלב הקונספט בלבד.

המעניין בשיחה עם טל רונן, מבחינתי היתה תפיסת השינוי של טל רונן. רונן הציע כי אם נלך עכשיו להקים מפלגה, לפני שיש לנו מערכת מוכחת ומנוסה, בה חברים מאות אלפי משתמשים, המערכת הפולטית תטחן אותנו עד דק. טובי מומחי הרטוריקה יקרעו לנו את הצורה. השדרנים יזלזלו, והציבור יחשוב עלינו כקוריוז ותו לא.

במקום זאת רונן מציע דרך אחרת. רונן מציע שנבנה מערכת הצבעות וניהול דיון, שאותה נממן במימון-המונים. המערכת תחזק את הקשר בין הציבור למנהיגות הקיימת. היא תראה למנהיגות מה הציבור חושב, וגם תאפשר לציבור להציע פתרונות חדשנים מבוססי ידע מבוסס. מצד שני, היא תאפשר לציבור לעקוב אחר ההענות של המנהיגות לרצון הציבור. וכך, לקראת הבחירות הבאות, הציבור יוכל לראות מי מהמנהיגים פעל על פי רצונו, וכך יחוזק האינטרס של המנהיגים להענות לרצון הציבור.

כאשר המערכת תזכה ללגיטמציה גובהה ולשימוש נרחב, נוכל להציע לציבור אפיק ישיר, בצורת מפלגה שתעשה ישירות את רצון הציבור. כאשר המערכת כבר זוכה לקהל מתשמשים בן מאות אלפים, וללגיטמציה רחבה, לחצי הדמגוגים לא תהיה השפעה גדולה כ"כ, והמעבר יהיה טבעי יותר.

מה דעתכם? מהי הדרך העדיפה? האם ללכת עכשיו להקים מפלגה? או להתמקדם בהקמת תוכנה שכזאת? האם יש אופציה נוספת?

מודעות פרסומת

על חשיבות המעשה, הדיון וההנהגה בהקמת המפלגה הישירה

star-trek-blueprint-collection-2מפלגה ישירה היא נושא מדליק ומרתק. המחשבה על כך שאזרחי ישראל יוכלו להצביע בצורה ישירה לכנסת, נשמע חידוש מלבב בדמוקרטיה העקיפה ששוררת בישראל.

כדי להקים מפלגה כזאת, על בסיס צמיחה-שורשית (grass roots) כבר מן ההתחלה צריכים המשתתפים לחוש שיש להם יכולת ישירה לנהל את המפלגה, ולעצב את דמותה. הדבר מחייב ניהול דיון וקיום הצבעות לגבי דרכה של המפלגה.

אלא שהדיונים הללו מתישים, ארוכים ולא פעם מייאשים חלק מהמשתתפים, בעיקר כאשר היחס סין הזמן המושקע בדיונים לתוצר הוא לפעמים נמוך ביותר.

אחד מעקרונות הדיון, היא שכדי שאנשים ירצו להשתתף, לפעילות שלהם צריכה להיות תרומה ברורה, ועד כמה שיותר מידית. בהעדר פעילות ממשית, המוטיבציה להשתתף הולכת ויורדת במהירות.

לכן המפלגה צריכה גוף פועל, שידע לממש נושאים הדרושים להצלחת המפלגה. ללא אנשי הפעולה שיודעים לתרגם החלטות למעשים, הדיונים יהיו עקרים, והאנרגיה הטבעית התמונה באנשים התומכים ברעיון תדעך במהרה. אלא שמטבע הדברים, האנשים המרכיבים גופי פעולה, הם אנשי מעשה אוהבים לפעול, ולא לדון. הם אינם מחבבים דיונים ארוכים ומשמימים מבחינתם. הם רוצים לפעול ועכשיו. הפער הזה, בין אנשי הדיון לאנשי המעשה, הוא פער גדול שיש צורך לגשר עליו, כדי שנוכל לבנות את עצמנו.

לכן המפלגה תצטרך לסוג נוסף של אנשים המסוגלים גם לפעול וגם לגייס את ההמונים לפעולה דרך דיון ורוח מנהיגות. אנשים אלו נקראים מנהיגות מנהיגים. הם התווך הנדרש בין אנשי המעשה, לבין הציבור הרחב, המעצב ומבקר את המפלגה.

עלינו להקים מתוכנו ולמצוא מנהיגים המסוגלים גם לנהל פעילות אופרטיבית, וגם לנהל דיון עם הציבור. צריך למצוא אותם, לגדל אותם, ולעודד אותם. עליהם גם לדעת לעבוד בשיתוף בינהם, ולכן חשוב להקים מוסדות דיון ביצועיים (כמו הקאבינט והממשלה).

אלא שהקמת גופי הנהגה ופעולה דורשת ממון רב, הדרוש להפיכת המנהיגים ואנשי הביצוע למקצוענים הפועלים בשרות המפלגה. למפלגה קטנה כמו שלנו, שביום טוב, עדיין מונה פחות מ-20, יהיה קשה לגייס את התרומות הללו לתחזוק מנגנון המפלגה.

לכן, להבנתי, המפלגה צריכה לקום על בסיס מנגנון קטן ורזה ביותר. כדי להצליח בכך, עלינו לפעול חסכנות וביעילות. עלינו ליצור ביחד תכנית פעולה חסכנית, שתאפשר להקים מפלגה חייה ונושמת.

תוכנית פעולהכדי לפרוץ את תקרת הזכוכית הזאת, לדעתי, יהיה עלינו לבחור בקפידה את הפעולות המינמליות הנדרשות להקים מפלגה. עלינו להתוות תוכנית דרך ברורה וחסכונית שתאפשר לנו להתקדם. על התוכנית הזאת לפעול כמו בתוכנית פיתוח egail. על התוכנית להכיל צעדים קטנים וברי מימוש, הניתנים למימוש משבוע לשבוע. 

מי שיוביל למימוש התוכניות יהיו אותם מנהיגות ומנהיגים, שיתמכו בניהול צוותי עבודה ובגיוס תמיכה ציבורית הולכת ומתרחבת. בלעדיהם דבר לא קורה.

אבל התנאי לכך, הוא תוכנית רזה וברורה, ההכרחית להצלחתינו.

האם הגיע הזמן לסדרת פגישות שבהן נבנה את התוכנית שלנו?

 

על התוכנות שהמפלגה צריכה לבנות – הצעה לדיון ומעשה

מכתב זה הוא הזמנה למפגש המפתחים הקרוב של המפלגה הישירה. מטרת המפגש הוא להתחיל פיתוחה של מערכת שתאפשר ממשק של תוכנות שונות ליזימת חוקים, דיונים והצבעות. במהלכו הפוסט נתאר את התוכנה.

הצורך בתוכנה:

הקמתה של מפלגה ישירה דורשת השתתפות פעילה של עשרות ומאות אלפי חברים. במבניי המפלגה ההיררכים והלא-מקוונים, בלתי אפשרי לנהל דמוקרטיה מפלגתית ביעילות. כל החלטה דורשת דיונים, וקשה מאד לנהל דיונים יעילים בקרב אלפי אנשים (גם קבוצות קטנות בהרבה מתקשות בכך). זאת הסיבה שמפלגות קלאסיות חייבות להענות לחוק הברזל של האוליגרכה. הן נשלטות על ידי קבוצות כוח קטנות, המנהלות את המפלגה בצורה כמעט לא דמוקרטית.

כדי להתגבר על חוק הברזל של האוליגרכיה, וכדי לאפשר השתתפות יעילה ויום-יומית של מאות אלפים, ואף מיליונים, יש צורך בפיתוח אפליקציות-רשת, שאיפשרו יזום הצעות, דיונים והצבעות דרך האינטרנט (יד"ע).

נכון להיום, אין עדיין תוכנה שהוכיחה את עצמה, כיעילה ביד"ע. אתר כמו חוקים, מאפשר לכל אחד להעלות הצעה, לצבור פופלריות ולהצביע, אך ההצעות הללו אינן עוברות דיון משמעותי. מערכות דיון, כמו פורומים או גוגל-גרופ, יעילות, כאשר משתמשים בהן נכון, לקבוצות המונות כמה מאות אנשים ואולי אלפים (כשרוב המשתמשים שקטים). ויקי מסורבל לשימוש המוני.

פתרון תוכנה מוצע:

לכן, כל תוכנה שנפתח, תצטרך לתת פתרונות שאין עליהן עדיין תשובה ברורה. ולכן, יש צורך לאפשר לסוגי פתרונות שונים להתחרות אחד בשני, ולאפשר לפתורנות המתאימים ביותר לצמוח. כדי לעשות זאת, העלו חברים במפלגה את ההצעה להכין אפליקציית-יסוד משותפת, שתאפשר לכל מפתח תוכנה להתחבר למערכת באמצעות API, ולכתוב כל אופציות קידום יד"ע בצורה עצמאית.

איור של המערכת:

על פי ההבנות שהושגו,התוכנה הבסיסית צריכה לאפשר רישום משתמשים, רישום הצעות חוק, ומעקב אחר התמיכה וההתנגדות להצעות.  בנוסף, על התוכנה להכיל קו סיום מוסכם, שעל פיו הצעות יעברו לכנסת. הקו יוסכם על פי בחירת המפלגה. התוכנות המתממשקות, יוכלו לקבל מידע על מצב התמיכה/התנגדות של כל חוק, ולתרגם אותו על פי שיטתן לדירוג של הצבעות החוק, ודרכי הצגת החוק.

תהליך ההקמה.

כדי להקים את התוכנה, לדעתי, עלינו להתאחד לתהליך הסכמות, שבסופו ניפגש לפגישת הסכמות אחרונה. את התהליך נתחיל כאן בדיון בבלוג, למשך כשבוע. לאחר ולאחר מכן נזמן ישיבת מפתחים, שבה נתחיל את תהליך הפיתוח.

נראה לי שהדרך הטובה ביותר להשיג תוצאות, היא לאפשר עצמאות והתמודדות מצד אחד, ויעד מוגד מן הצד השני. מצד אחד לאפשר לכל אחד או לכל קבוצה לעבוד על פי רעיונות שמקובלים עליה, ושפת תוכנה שמקובלת עליה. וכל הצוותים המפתחים, יקבלו זמן הגשה, שבו יצטרכו הקבוצות השונות להציג את הפתרונות שלהם. בתאריך היעד, הצעה הטובה ביותר, תבחר על ידי כלל המפתחים, והיא זאת שתהווה את הפלטפורמה לשאר התוכנות.

אם בעתיד תפותח מערכת טובה יותר, היא תחליף את הקיימת לאור הצבעת המפתחים.

מה דעתכם?

שנזוז?

מחשבות על שינויים אירגונים במפלגה

בעקבות הפוסט על הדרך ופוסט התגובה של אוריאל, הולכים ומתבהרות לדעתי, דרכים שבהם נוכל להמשיך לגדול.

בקרב פעילים במפלגה עולה הקריאה להמשיך בפעילות השטח. לארגן חוגי בית, לבנות מצגות, להופיע בתקשורת, לחלק פליירים וכיוב'. ארגון כזה, שבו יהיו אלפי פעילים, דורש, בטכנולוגיות הקיימות, מבנה היררכי מסודר, שיכול לנהל את כל האנרגיות הללו ביעילות. לי קשה לראות, בהעדר טכנולוגיה מתאימה, אפשרות לנהל בצורה אפקטיבית את כל הפעילויות, כך שהן תסתנכרנה אחת עם השניה, שתשמורנה על תנופה, ופעילים ידעו לאן עליהם להצטרף.

מצד שני, גם הארגון המסודר והיעיל ביותר, לא יוכל להתמודד עם מאות-אלפי ומיליוני פעילים, הפועלים בדמוקרטיה ישירה, כפי שאנו מבקשים ליצור. לכן, הדרך לארגן מיליונים, הוא באמצעות תוכנות. תוכנות שיאפשרו לציבור להציע חוקים, לדון, ולהצביע.

במידה רבה, פיתוח תוכנות אינו תהליך דמוקרטי, אלא תהליך הדומה יותר לדיקטטורה נאורה. אנשי מנגנון ואנשי פיתוח צריכים לחשוב על הפתרונות הטובים ביותר, ולאפשר לציבור הרחב, לבחור את תוכנות-ההשפעה אליהן הוא מתחבר בצורה הקלה ביותר.

למעשה, אלו שני אירגונים שונים. האחד הוא היררכי, מסודר, והשני, אנרכי, הישרדותי. כדי להתקדם, נראה כי שני הארגונים הללו צריכים לפעול במקביל אחד לשני, תוך תיאום, אך על ידי השארת נתבי דיון פתוחים.

הארגון ההיררכי (להלן, המפלגה), ינוהל כמו כל מפלגה אחרת, אך תוכנות ומנגנונים שיגיעו מצד המתכנתים, יאפשרו לארגון להתנהל בצורה יותר ויותר דמוקרטית. יהיה זה תפקיד המפתחים להטמיע במפלגה יכולות דמוקרטיות, שיאפשרו דמוקרטיה הולכת ומתרחבת. המפלגה מצדה, תצטרך לשאוף לדמוקרטיה פנימית אמיתית, ולהעזר בתוכנות, כדי לשמר את תחושת ההשפעה הטובה של הפעילים על המפלגה, למרות גדילתם המספרית.

כך ביחד, מתוך חופשה פעולה גדול יותר, נוכל כבר היום לפעול במקביל, תוך שאיפה, שככל שנגדל, וככל שהטכנולוגיות שלנו יהיו מתקדמות יותר, כך גם המפלגה תגדל, וגם הדמוקרטיה הישירה תתגבר.

למפתחים:

להערכתי, כדי להקים תוכנה טובה, עלינו קודם כל להקים ממשק בסיס, שבו יהיה רישום של כל המתשמשים, של ההצעות השונות, ושל ההצבעות עליהן. על יסוד ממשק הבסיס הזה, יתחברו כל התכונות השונות, ויתחרו בינהן על אהבת הקהל והלגיטמיות שהקהל יעניק להן. כל התוכנות יפותחו בקוד פתוח, כדי לאפשר קידום רעיונות מהיר, שמירה על שקיפות, ושימור פיתוח לטובת המטרה המשותפת, של הגברת הדמוקרטיה בישראל.

לאירגוניסטים:

דרכי הקמתה של מפלגה, היא דבר ידוע. יש בינינו כאלו שהתנסו בכך, והם בעלי ניסיון רב. יהיה חשוב לדעתי, שתקימו את המפלגה כפי שאתם מבינים, אך שמרו תמיד קשר עם המפתחים, ותראו שאתם מכניסים פנימיה תוכנות שיאפשרו לכם להפעיל את המפלה בצורה שקופה ודמוקרטית. שמרו על דמוקרטיה טובה עד כמה שניתן (ואני יודע שקשה לשמור על דמוקרטיה מלאה בתוך ארגונים מסודרים), כך שיותר ויותר פעילים ירגישו שיש להם יכולת השפעה טובה.

מה דעתכם?

מחשבות על המשך הדרך – תגובה לטל

הטקסט הבא התחיל בתור טוקבק רגיל, אך מפאת אורכו ולאחר התייעצות עם טל, הוא הופך לפוסט תגובה לפוסט שפרסם טל.

על ההשוואה לאתר "חוקים"
יוזמות כאלה לעולם לא יצליחו מבלי ההבטחה שהפעולות שאנשים עושים (מצביעים או מציעים הצעה) יהפכו למעשים, לדברים שאשכרה משפיעים.
כיצד היה נראה יוטיוב אם היה אתר בו כל אחד יכול לעלות וידאו, אבל אף אחד לא היה יכול לצפות ? סביר להניח שזה היה מעניין כמה מאות אנשים, וזהו.
כיצד היתה נראית ויקיפדיה – אם כל אחד היה יכול לערוך בה, אבל אף לא היה יכול לקרוא ? איזו מוטיבציה היתה לעוד ועוד אנשים להשקיע מזמנם ולתקן אחד את השני ?
כך בדיוק נראה "חוקים", וזה משפיע באופן ישיר על האיכות והמגוון.

הבדל חשוב נוסף הוא אמינות ההצבעה – כל עוד כל אחד יכול להצביע מבלי שזהותו מובטחת, ניתן בקלות לזייף תוצאות (אותו בנאדם, יוצר לעצמו הרבה כתובת דוא"ל, ומשתמש בהן כדי להצביע).

על היוזמה האזרחית על איסור ברית המילה
זה דיון בפני עצמו, אבל קח בחשבון שאולי אצלך זה מוציא שם רע לדמוקרטיה הישירה, אבל עבורי זה מדגים עד כמה היא חשובה כדי להעלות לדיון נושאים מאוד חשובים (במקרה הזה, על זכותם של מבוגרים לבצע בילדיהם פעולות כירורגיות שלא למטרות רפואיות) האם גם הצעת חוק נגד מילת נשים היתה מוציאה בעינך שם רע לדמוקרטיה הישירה? (טוב, לא חייבים להמשיך את הדיון בנושא הזה כאן).

על הוצאת שם רע לדמוקרטיה הישירה
אני לא מאמין שאפשר באמת להוציא שם רע לדמוקרטיה ישירה. לכל הפחות, אינני חושב שכדאי לפחד מהוצאת שם רע למושג מופשט שגדול מיישום כזה או אחר. אפילו אם נוציא שם רע לדמוקרטיה הישירה, נוציא שם טוב לכוחה של האמת.

על נושא ההפצה והגיוס
אולי קשה לראות את זה כרגע, אבל הרעיונות שאנו מפיצים כרגע, שהולכים ומתפשטים, הם הרבה מעבר ל"מפלגה הישירה". אני חושב שזו לא תהיה הגזמה להגיד שבחודשיים האחרונים הצלחנו לעניין יותר אנשים בדמוקרטיה ישירה מאשר בכל שנות קיומה של התנועה לדמוקרטיה ישירה. גם אם לא כולם השתכנעו, הצלחנו לגרום ללא מעט אנשים, בינהם אנשים בעלי כוח רב, לשאול את עצמם שאלות מאוד חשובות. אם אני לא טועה, אז לפני 3 שנים, זו היתה אחת מהמטרות שלנו.

המקום שממנו אני יוצא, הוא שהמצב כרגע, השיטה הפוליטית-כלכלית, היא נ-ו-ר-א-י-ת וזמנה הולך ומתקצר. כן, היא יכולה להיות יותר גרועה, אבל זה עדיין לא הופך אותה לפחות נוראית. מידי פעם, אני שואל את עצמי, האם אני עושה כל מה שאני יכול על מנת לשפר אותה. שאני רואה את היתרונות שבשיטה שאנו מציעים, ואת התגובות מבחוץ, פשוט קשה לי שלא לפעול. חשוב להזכיר לעצמנו, שהמפתח לא בהכרח נמצא בידיים שלנו. הרעיון מסתובב לו באוויר, ומצא בין היתר, גם אצלנו פינה חמה, בה יוכל להמשיך להתרבות. אבל הוא לא יעצור כאן, הוא ימשיך, וישתנה, ויגיע לעוד ועוד אנשים וילבש עוד ועוד צורות.
אין ספק שיש לא מעט מקרים בהם אנו טועים, או יוצאים מנקודת מבט שגויה, אבל עמוק בפנים, אני חושב שאנחנו יודעים שנגענו במשהו מאוד נכון. נגענו באמת. ואמת רוצה לצאת לאור.

לכן, אני חושב שאין כאן בהכרח ברירה בין פיתוח המערכת והמנגנון, או גיוס המונים. יש צורך בשניהם. כן, אם היינו ארגון היררכי עם תקציב שמן, אני מסכים שהיה עדיף כרגע להשקיע אותו בבניית המערכת, מאשר בפרסום ושיווק.
אבל מכיוון שאנו לא, והמשאבים שלנו מאוד מוגבלים כרגע, אני לא רואה מניעה מלהמשיך לפעול גם בחזית הזו, וגם בחזית הזו.

מצד אחד, האמת שמאחורי הרעיונות שלנו, לא תלויה בכלי כזה או אחר. הזכות של כל אחד מאיתנו לקחת חלק פעיל בשלטון אולי נראית בימים אלו אפשרית יותר מבעבר, אך היא איננה המצאה חדשה. כך שאת המתעניינים אפשר להביא למקום הזה. לסרטונים, וטקסטים, ושירים וסטטוסים ופגישות ותמונות שאומרים: דמוקרטיה אמיתית אפשרית. אנחנו רואים שלטון אחר. אנחנו רואים שיטה שבה כל אחד יכול להשפיע על מה שחשוב לו. את הכלים, אנו, ועוד רבים אחרים, מפתחים. אבל הכלים האלה באים לשרת מטרה ואמת מסוימת.

מצד שני, בלי כלי כזה יהיה לנו קשה מאוד לפעול. ככל שתהיה לכלי כזה יותר דרישה, ותהיה יותר הבנה למה הוא צריך להכיל, הפיתוח שלו והאבולוציה שהוא יעבור יואצו. עצם הקיום של כלי כזה, יעזור לרעיון להפיץ את עצמו עוד יותר, למחוזות חדשים. ויוכיח לספקנים את התיאוריה בפעולה.

המפלגה הישירה – מחשבות על המשך הדרך

הפוסט הבא מנסה לתאר להיכן להבנתי, עלינו להצעיד את המפלגה. מחשבותיכם בנושא חשובות:

לקראת הראיון אצל אברי גלעד (שלא התממש בסוף), ניסיתי לחשוב מה אנו בעצם מציעים לציבור. מה עושים עם הציבור שיגיע בעקבות צפיה בתוכנית? מה אותו ציבור יפגוש כאשר יגיע לשערי המפלגה הוירטואלית שלנו?

פתאום הבנתי, שכרגע אין לנו דבר להציע לציבור הרחב, מלבד הרבה הבטחות יפות. באתר הוורד-פרס של המפלגה הישירה אנו מציעים להם כמה הכרזות יפות ואולי מלהיבות, ואפשרות להרשם להשאיר לנו את הדוא"ל שלהם, כדי שנעשה איתו אלוהים יודע מה…

בפייסבוק, אנו קצת מדברים ומעלים רעיונות ועונים לתשובות, אבל ממש אפשרות להצביע אין לנו שם. גם הפיסבוק וגם האתר, הם כלי תעמולה, לאפשרות של הקמת מפלגה.

אבל מה תרומתם של המגיעים החדשים? כיצד הם יסיעו לקדם את הקמת המפלגה?

השאלות הללו הטרידו אותי ולקראת הראיון והכריחו אותי לעשות סדר במחשבות על הקמתה של המפלגה הישירה. מדי פעם אנו נדרשים לעשות סדר, כדי לדעת לאן אנו רוצים להתקדם. אני מעלה את התובנות שלי, לעיונכם ולתגובותיכם.

התפתחויות אחרונות

לאחרונה, התחלנו לעשות חוגי-בית, ולהופיע בתקשורת, ואז עלתה השאלה, מה עושים עם כל המצטרפים החדשים? לאן שולחים אותם, מה הם עושים? אחת התשובות היתה, שיחלקו פליירים, ויצרו עוד חוגי בית.

טוב, מה עושים עם אותם עשרות ומאות, ואלפים שהתקשורת וחוגי הבית יביאו? האם הם באמת ירצו להמשיך רק להיות עוד גל של תועמלנים ומפיצי התודעה? הרי חלקם לפחות ירצה להשפיע. ואיך הם ישפיעו? על מה הם ישפיעו?

הרי ההבטחה שאנו נותנים להם, היא שהם יוכלו להצביע לכנסת. כלומר, הדרך לעשות זאת, היא להקים אתר מפלגה שדרכו יוכלו כולם להצביע על חוקי הכנסת. ועד שהאתר יוקם, יהיה עליהם להסתובב עם תחושת חוסר יכולת, או איזו ציפיה רחוקה שיום אחד יהיה כאן אתר. להם לא יהיה הרבה מה לעשות בנידון.

המפלגה בסופו של דבר אמורה להיות צינור לציבור לתוך הנכסת.  כרגע אנו גם לא לגמרי סגורים על הדרך בה הציבור יצביע. הציבור שהגיע זה מקרוב, יסתכל על פעילי המנגנון המתווכחים זה עם זה, ולא יראה תוצאות בזמן קצר, ופשוט יעזוב את המפלגה. לכן עלינו להביא מוצר עובד, לפני שאנו עושים שיווק המונים. מוצר שנותן להם הרגשה-סימולציה שהם יכולים לשלוט בכנסת. עלינו לפתח "צינור-לכנסת" עובד.

כבר יום, ברור שאין מדובר סתם בהצבעות רוב. הרי אם נשתמש רק בצינור פשוט, יצביע הציבור בעיקר בהצבעות פופליסטיות, ויוציא שם רע לדמוקרטיה הישירה. קחו למשל את אתר "חוקים" שחרת על דגלו את האמירה הבאה:

מטרת האתר הינה לאפשר לכל גולש להעלות הצעת חוק שלדעתו צריכה להופיע בספר החוקים של המדינה, ולקבל תגובות מהגולשים.
השאיפה היא שהאתר יכיל כמות גדולה של אנשים שיובילו מהפכות וירימו הצעות חוק מוצלחות מהאתר אל הכנסת ובכך לבטא דמוקרטיה אמיתית – שלטון העם!

באופן עקרוני, אנו יכולים ליצור שיתוף פעולה עם האתר, ולהתחיל לרוץ לכנסת, אלא שהאתר סובל מכשל בסיסי. כל אחד יכול להעלות הצעת חוק (עד כאן טוב ויפה, ומתאים לאג'נדות שלנו). אלא שהצעה אינה חייבת להיות מנומקת, ואינה מציגה את הדילמות איתן צריך החוק להתמודד. לא כמה עולה החוק, ואין דרך להציג ביקורת יעילה כנגד החוק.  יש בהצעות יותר פופליזם, וקיים חוסר יכולת אמיתית להעמיד התנגדויות רציניות.

כתוצאה מכך, הצעות פופליסטיות זוכות בו ברוב גדול. רוב הציבור, אם יאמרו לו כי כך יתנהלו ההצבעות לכנסת, ידחה אותן בבוז, ובצדק. לעיתים הוא אף ייחרד מהצבעות כאלו. למשל הצבעה בעיתית כזאת, שמודגמת על ידי דמוקרטיה ישירה היא היוזמה האזרחית בסן-פרנסיסקו על איסור ברית המילה. מקרים כאלו יוציאו שם רע לדמוקרטיה הישירה ויקשו עלינו לשווק ביעילות את המפלגה.

שינוי חשיבה

אם אנו רוצים לזכות לתמיכה רחבה, עלינו להציג פתרונות מספיק טובים שיתנו תחושה לציבור שהכלים שאנו בונים מאפשרים קבלת החלטות ראויה. כדי לזכות בתמיכה, צריך לפתח מנגנון יותר מתקדם שיאפשר דיון מושכל. דיון כמו קטעי הוידאו המוטמעים של עופרה וליאב, וכמו ההצעות שעוברות ברירה טבעית של רותם ואוריאל. אולי שילוב מסויים של מובילי דעה, ושל באי-כוח.

בניית צינור טוב, אינה דורשת ציבור גדול ורב, אלא צוותי מחשבה וצוותי מפתחים שיודעים לעבוד ביחד, כדי להציע סוגי צינורות שונים. הדמוקרטיה של המפלגה תתבטא עבור הציבור הרחב בכך, שלציבור ינתנו אפשרויות שונות לבחור מבין כלל הצינורות שיפותחו עבורו.

הפיתוח של הצינורות השונים שבהם הציבור יעביר את דעתו, יפותח כמו כל כל פרויקט קוד פתוח אחר. באמצעות דיקטטורים נאורים, ועל בסיס קוד פתוח.

התמקדות בפיתוח בשלב זה

אם כך, למעשה עלינו להתמקד בשלב זה בגיוס של מפתחים ואנשי מנגנונים דמוקרטיים. עלינו להציב את השאלות הניצבות בפני הדמוקרטיה הישירה, ולאפשר לצוותים השונים להציע פתרונות שונים. עלינו להתרכז באיסוף אנשי הקוד הפתוח, למיניו, ולאפשר להם לפתח את המוצרים שלהם. תרומתנו תהיה ביצירת תשתית אירגונית לצוותים הללו, ויצירת פלטפורמה משותפת שבה כל המצביעים של המפלגה יוכלו להצביע דרך המנגנונים השונים.

אם אכן זה המנגנון, הייתי מציע להתמקד בגיוס ופיתוח תוכנה בשלב זה, ולהשקיע פחות בגיוס המונים.

מה דעתכם?

בעיית NIMBY

(כתב דרור רשף)

מי מכם שאולי עוקב אחר התקשורת, יודע שיש כיום נושא NIMBY משמעותי שמדגים את הבעיה של דמוקטריה ישירה קלאסית  – זו ללא באי כוח.

הנה קחו את 600 תושבי הרחוב בלוך, העירייה מחליטה יום אחד להוריד להם את החניה ליד הבית – במקום 120 חניות, ל-60 חניות בגלל שבילי אופניים. מאד מעצבן. אנשים באים, מתרגזים אפילו מאיימים. אין ספק שאם היו בחירות בנושא חלק גדול מאותם 600 היו מצביעים נגד תוכנית זו.

הדבר הזה נקרא נמיבי – לא בחצר האחורית שלי – אל תקימו ליד הבית שלי בית חולים, או מזבלה , או בית קברות, או מסעדה רועשת, או גן ילדים, או בית ספר, או שדה תעופה. זה לא רק לגבי רחוב – כילד אני זוכר מאבק של שכונה שלמה – כ 10,000 איש – נגד הקמת בית קברות ליד השכונה , במבט ראשון – דמוקרטיה במיטבה.

אבל נימבי מאופיין בהתפלגות "זנב ארוך" – בצד אחד יש מיעוט שיפגע בצורה חזקה. (או ירוויח במצבים בהם החוק הוא בעד הטבה כלכלית – לדוגמה סיבסוד מים לחקלאים) המיעוט הזה יצביע ללא ספק. בצד השני יש הרבה מאד אנשים – שעבורם משמעות ההחלטה היא חלשה יותר (ואולי הם בכלל לא יודעים על קיומה) – והם בעלי אינטרס הפוך.

לדוגמה במרכז תל אביב יש 16,000 רוכבי אופניים שנוסעים יום יום שוודאי היו שמחים להצביע בעד שביל ברחוב בלוך- אם היה להם זמן לדעת שהנושא קיים בכלל.

אפשר להציג את הנימבי כך
– 600 איש הולכים להפסיד 2000 ש"ח בשנה – הם בטוח יצביעו  – – סה"כ 120 אלף ש"ח בשנה
– 16,000 איש הולכים להרוויח 100 ש"ח בשנה כל אחד  – סה"כ 160 אלף ש"ח בשנה
עוד 15,000 איש הולכים להרוויח 30 ש"ח כל אחד בשנה –

במקרה זה סידרתי את הנימבי באופן כך שהוא יהיה הגיוני כלכלי לטובת הרוב הדומם.
במקרים רבים הנזק שנחסך לציבור הקטן הוא הרבה יותר קטן מאשר הנזק שנגרם לאחר מכן לציבור הכללי יותר – כי יש החלטות שאם דוחים אותן קשה יותר לבצע אותן אחר כך (לדגומה תחנות רכבת בערים גדולות, רכבת תחתית ועוד).

כך שדוגמה שלמה יותר של הנזק של הנימבי היא להגיד שכעבור 5 שנים , כולם מרוויחם ממנו נגיד 200 ש"ח בשנה. (הדוגמה לא מצוצה מהאצבע לגמרי שכן שבילי אופניים בערים מעלים את ערך הנכסים ברחוב)

הצרה היא שיש "עלות יידוע" כך שאם תצליחו להגיע ל10-20% מהאנשים שהולכים להרוויח 100 ש"ח – אתם יכולים להיות גאים על מאבק ציבורי נאה.

דוגמאות של נימבי יש ללא סוף  – לא רק בבניית תשתיות אלא גם בנושאים "הפוכים" – לדוגמה נסו לחשוב על החלטה שתפגע בוועד עובדים גדול ומאורגן כמו חברת חשמל או התעשייה האווירית  – ברור שכאן מדובר על גוף שיכול לארגן עשרות אלפי אנשים נגד. מול זה צריך להשקיע המון כדי להגיע לאנשים שאין להם באי כוח (בהנחה שהם לא מותשים כבר ממבול של הצעות חוק אחרות שהם עוקבים אחריהם).

התוצאה – בהרבה מאד נושאים "קטנים" מי שיקבע הוא המיעוט שמושפע באופן חזק, ללא התחשבות ברוב שמושפע באופן חלש.